מחקר חדש הראה שדבורי בומבוס מסוגלות לשרוד גם שבוע מתחת למים, כשהן נמצאות בתרדמת חורף
סברינה רונדו (Rondeau), חוקרת דבורים מקנדה, חשבה שהרגה בטעות ארבע ממושאות המחקר שלה. רונדו חוקרת דבורי בומבוס, שמקימות מושבות קטנות וזמניות, למשך כמה חודשים בלבד. כל אביב המלכות מטילות ביצים שמהן בוקעות פועלות, ובהמשך גם זכרים ומלכות חדשות. בסתיו המלכות הצעירות מזדווגות עם הזכרים, ועם בוא החורף הפועלות, הזכרים והמלכות הוותיקות מתים. נשארות רק המלכות החדשות, שבבטנן הביצים המופרות. אלו מתחפרות באדמה ונכנסות למעין תרדמת חורף שבה קצב חילוף החומרים מואט מאוד, ותהליכי ההתפתחות של הביצים נעצרים. באביב הן יוצאות ממחילותיהן, והמחזור מתחיל מחדש.
רונדו חקרה כיצד חומרי הדברה שונים המשמשים נגד חרקים משפיעים על המלכות בתרדמת החורף שלהן. לצורך כך היא שמה את המלכות בכלי פלסטיק המכילים אדמה והניחה אותם בחדר קור, כדי לדמות את טמפרטורת החורף ולגרום לדבורים להיכנס למצב תרדמה. אלא שכמו שקורה לפעמים בחדרים קרים מאוד, אדי מים התעבו על הקירות ועל הציוד, ובארבעה מהכלים המכילים את המלכות הצטברה כמות ניכרת של מים נוזליים, מספיק בשביל להטביע את הדבורים הישנות.
"הייתי מודאגת מאוד בהתחלה", אמרה רונדו בריאיון לאתר Science News. "חשבתי, כמובן, שהן מתות".
אבל כשרונדו משתה אותן מהמים הדבורים החלו לזוז, והיו בלי שום ספק חיות. המקרה הוביל אותה לשאול: כמה זמן, בעצם, יכולות מלכות דבורים במצב תרדמה לחיות מתחת למים? רונדו, עם עמיתה נייג'ל ריין (Raine), החליטו לבחון את השאלה בצורה מדעית. במאמר שפורסם לאחרונה הם מציגים את התשובה: לפחות שבוע. היכולת הזו, הם משערים, עוזרת להן לשרוד שיטפונות והצפות – סיכון ממשי לבעל חיים שישן מתחת לאדמה.
המלכות מתחפרות באדמה ונכנסות למעין תרדמת חורף, שבה קצב חילוף החומרים מואט מאוד. מלכת בומבוס במחילתה | Dr. John Brackenbury / Science Photo Library
"כאילו שום דבר לא קרה"
החוקרים אספו 143 מלכות של דבורת בומבוס מזרחית (Bombus impatiens), וחשפו אותן לתנאים שונים. 17 שימשו כביקורת, והונחו בכלים עם אדמה וללא מים. האחרות שהו במים שמונה שעות, 24 שעות, או שבעה ימים. חלקן הורשו לצוף במים, וחלק היו שקועות בהם, כמו שהיה קורה לדבורה בטבע אם המחילה שלה הייתה מתמלאת לחלוטין במים בעקבות שיטפון.
מתוך 21 הדבורים שהיו שקועות במים במשך שבעה ימים - התנאים הקשים ביותר בניסוי - 17 יצאו מהם חיות וככל הנראה ללא פגע. המספרים האלו לא שונים משמעותית מאלו של קבוצת הביקורת, שבה שרדו 15 מתוך 17 המלכות.
כשרק הוציאו אותן מהמים הן נראו "כמו דבורה שמוציאים מבריכת שחייה", אמרה רונדו, אבל לאחר יום "הן היו שוב פרוותיות, יפות, כאילו שום דבר לא קרה. זה היה ממש מפתיע".
איך הדבורים מצליחות לשרוד במשך שבוע מתחת למים? אין לנו עדיין תשובה ברורה, אך החוקרים משערים שזה קשור לדרך הנשימה שלהן. לדבורים, כמו לכל החרקים, אין ריאות, והן מקבלות חמצן דרך טרכאות, צינורות עם פתחים בצידי גופן. כשחרקים נמצאים במצב תרדמה, הם יכולים לסגור את הפתחים האלו, וכך למנוע איבוד מים – וגם למנוע ממים להציף את הטרכאות. הם צריכים לפתוח אותם מדי פעם, כמובן, כדי להכניס חמצן ולהוציא פחמן דו-חמצני, אבל בשל חילוף החומרים האיטי כשהם בתרדמה, הם יכולים לעשות זאת רק מדי פעם.
עם זאת, אם כל מה שצריך כדי לשרוד הצפה הוא לסגור את הטרכאות, היינו מצפים לראות את היכולת הזאת אצל חרקים רבים, וזה אינו המצב. ביצים וגלמים עשויים להיות עמידים למים, אך נדיר למצוא חרק בוגר עם התכונה הזו. נראה, אם כך, שלדבורי הבומבוס יש מנגנונים מיוחדים להן להתמודדות עם שיטפונות, ויידרשו עוד מחקרים כדי לגלות אותם.
החוקרים אספו 143 מלכות של דבורת בומבוס מזרחית (Bombus impatiens), וחשפו אותן לתנאים שונים: ביקורת (משמאל), מים שבהם הדבורים צפו, ומים שכיסו את הדבורים | מתוך המאמר Rondeau et al. 2024
חשיבותה של עמידות
עוד שאלה שנותרה פתוחה היא: למה? האם הצפה של המחילה הוא בעיה נפוצה שהדבורים הללו צריכות להתמודד איתה? המלכות לרוב בוחרות לחפור את המחילות שלהן על מדרונות של גבעות, שחשופים פחות לשיטפונות, אך מי תהום עדיין יכולים לעלות ולהציף אותן. איננו יודעים לאיזה שיעור מהמחילות חודרים מים שיכולים לסכן את המלכות הישנות, ולכן אנחנו גם לא יודעים עד כמה העמידות של הדבורים למים חשובה לשרידותו של המין כולו.
בשנים האחרונות אנחנו רואים ירידה חדה בגודל האוכלוסיות של מיני דבורים לא מעטים, וחלקם אף נמצאים בסכנת הכחדה. לעומת זאת, דבורי הבומבוס המזרחיות משגשגות. "אנחנו תוהים אם לעמידות שלהן להצפות יתפקיד בכך", אמרה רונדו לאתר Science Alert, אך בינתיים, אין לה תשובה חד משמעית.
"המחקר מראה כמה מעט אנחנו יודעים – וכמה הרבה יש לנו עוד ללמוד – על מחזור החיים של דבורי הבומבוס", סיכמה אליזבת' קרון (Crone), ביולוגית אמריקאית שלא הייתה מעורבת במחקר. "האינטראקציות שלהן עם פרחים הן אחת התופעות הנחקרות ביותר, אבל אנחנו יודעים מעט מאוד על היבטים אחרים – קינון, תרדמת החורף ורבייה".
