בונובו ללא גבולות

מה מפריד אותנו, בני האדם, מבעלי חיים אחרים? 

יש הרבה תשובות לכך, ביניהן שפה, טכנולוגיה, היכולת ללמוד וללמד ועוד ועוד. אבל יש עוד משהו, שאנחנו לא תמיד חושבים עליו: שיתוף פעולה. אנחנו מנהלים אינטראקציות מורכבות עם אנשים שונים, כמעט בכל יום: החברים שלנו, המשפחה, העמיתים לעבודה, השכנים, ואפילו אנשים שאנחנו לא ממש מכירים, כמו הנהגת באוטובוס או המוכר בחנות. חלק מהקשרים האלו נמשכים לאורך שנים ואפילו כל החיים, חלקם רק כמה דקות. חלקם בנויים על תן וקח ברור ומיידי – המוכר נותן לי גלידה, אני נותנת לו כסף – וחלקם מתבססים על שיתוף פעולה עמוק יותר, בלי ניהול חשבונות קפדני. יש גם פעולות שנעשות ללא ציפייה לתמורה, כמו הפעם שרצתם אחרי האיש הזר שהשאיר את הטלפון שלו על השולחן במסעדה.

הציוויליזציה האנושית בנויה על שיתופי פעולה כאלו, לא רק בין בני משפחה, לא רק בתוך קבוצה של חברים, אלא גם בין קבוצות, בין קהילות, ובין מדינות. וכשמסתכלים על בעלי החיים האחרים, רואים שזה יוצא דופן למדי.

זה לא שבעלי חיים אף פעם לא משתפים פעולה. הם בהחלט עושים זאת: זאבים, לביאות ומינים רבים אחרים צדים יחדיו, ומגוון גדול של בעלי חיים חולקים ביניהם מזון. אבל הם עושים את זה בתוך המשפחה, או לכל היותר, בתוך הקבוצה או הלהקה שלהם. לפרטים מקבוצות אחרות הם בדרך כלל מתייחסים בחשד, אם לא בעוינות גלויה. עזרה הדדית בין בעלי חיים מקבוצות שונות היא נדירה מאוד.

מלבד אצל הבונובו, כפי שחשפו חוקרים במאמר חדש.

אותם קופי אדם נצפו כאשר הם מטפחים את פרוותם של פרטים מקבוצה אחרת, ואפילו חולקים איתם אוכל, לא פעם או פעמיים אלא עשרות פעמים. הם בחרו בקפידה את שותפיהם, ויצרו חברויות ארוכות טווח. התנהגותם עשויה ללמד אותם על האבולוציה של שיתוף הפעולה אצל מין קרוב מאוד לבונובו: בני האדם.

חברותיים גם כלפי זרים. נקבת בונובו בוגרת מאחת הקבוצות עליהן נעשה המחקר עושה גרומיניג לזכר מתבגר מקבוצה אחרת | צילום: Martin Surbeck/Harvard University

קוף האדם הנשכח

הבונובו (Pan paniscus) כונו "קוף האדם הנשכח": אף שהם אחד המינים הקרובים ביותר לאדם, לצד השימפנזים, אנשים רבים לא יודעים עליהם כמעט דבר, או לא שמעו עליהם כלל. זה נובע מכך שבמשך שנים רבות גם חוקרי בעלי חיים ידעו עליהם מעט מאוד – הבונובו חיים בעומק הג'ונגלים של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, מקום שלא קל להגיע אליו, ואין הרבה מהם - המין נמצא בסכנת הכחדה. עד תחילת המאה העשרים הם נחשבו לאוכלוסייה נוספת של שימפנזים, עם כמה מאפיינים גופניים ייחודיים. כשחוקרים החלו לבחון אותם מקרוב, עם זאת, התברר שמדובר במין שונה, שנפרד מהשימפנזים לא רק במראה ובגנטיקה אלא גם בהתנהגות. בניגוד לשימפנזים, הקבוצות של הבונובו מונהגות על ידי הנקבות ולא הזכרים, והם גם הרבה פחות תוקפניים מקרוביהם.

כששתי קבוצות סמוכות של שימפנזים נפגשות, אפשר לצפות לצרות. "הם צורחים, הם מתופפים על עצים", סיפרה לירן סמוני (Samuni), חוקרת ישראלית שעובדת בגרמניה והובילה את המחקר החדש, בראיון ל-NPR. אם הקבוצות שוות בגודלן פחות או יותר, השימפנזים עשויים להסתפק ברעש וצלצולים, ואולי רדיפות זה אחר זה. אבל אם אחת הקבוצות גדולה יותר, המצב ידרדר במהירות. "זה הופך להתקפות פיזיות, אלימות מאוד", אמרה סמוני, "לעתים קרובות עם כוונה ברורה להרוג".

אצל הבונובו, התמונה שונה לחלוטין. מרטין סורבק (Surbeck), שחתום על המאמר עם סמוני, החל ב-2016 לעקוב אחר אוכלוסייה של בונובו באזור שנקרא קוֹקוֹלוֹפוֹרי, בקונגו. הוא אמר לניו-יורק טיימס שהיה בהלם כשראה לראשונה את הקבוצה אחריה עקב פוגשת בקבוצה אחרת. לא בגלל מה שקרה ביניהם – יותר בגלל מה שלא. הם אמנם השמיעו בתחילה קריאות נרגשות, אבל אז פשוט התיישבו זה לצד זה והמשיכו בענייניהם.

דומים אך מתנהגים שונה מאוד כלפי זרים. בונובו (מימין) ושימפנזים מחובקים | צילום: Wirestock Creators (בונובו) ו-Gerdie Hutomo (שימפנזים), Shutterstock

יחסים חבריים וממושכים

במשך שנתיים עקבו החוקרים אחר שתי הקבוצות ותיעדו 95 מפגשים ביניהן, חלקם נמשכו רק שעה, חלקם כמה ימים. פעם אחת בילו שתי הקבוצות יחדיו במשך שבועיים. במהלך הזמן הזה, פרטים מקבוצות שונות ניקו וסירקו זה את פרוותו של זה (התנהגות שמכונה גרומינג), חלקו ביניהם מזון, ואפילו שיתפו פעולה זה עם זה כדי לאיים על פרט אחר. כעשרה אחוזים מכל אירועי הגרומינג שנצפו, ושישה אחוזים מחלוקת המזון, היו בין קופי אדם מקבוצות שונות. אולי מדובר היה בקרובי משפחה, שזכרו זה את זה משנים עברו? החוקרים בדקו זאת, והתברר שלא – הזוגות שבילו יחדיו לא היו קרובים במיוחד אחד לשני.

לא כל שיתופי הפעולה שווים. ניקוי הפרווה לא עולה לבונובו שמבצע אותו דבר מלבד זמן, והוא יכול לקבל תמורה באופן מיידי, אם הפרט שאת פרוותו ניקה מחזיר לו טובה באותו אופן. ואמנם, החוקרים ראו שזה מה שקרה לעתים קרובות: בונובו א' ניקה את פרוותו של בונובו ב', ומייד לאחר מכן הם התחלפו בתפקידים ובונובו ב' ניקה את הפרווה של א'. חלוקת מזון, לעומת זאת, היא יקרה יותר: פרט אחד מוותר על חלק מהמזון שברשותו כדי לתת לחברו. בנוסף, לא תמיד יש לבונובו מזון לחלוק, כך שמי שנותן אוכל לא יכול בהכרח לצפות לתמורה מידית, או לתמורה בכלל. מתוך 28 הזוגות מקבוצות שונות שנראו חולקים מזון, רק בארבעה העברת המזון הייתה הדדית, גם מבונובו א' לבונובו ב' וגם להפך.

החוקרים בחנו את שיתופי הפעולה השונים, ומצאו שהבונובו לא בחרו שותפים באקראי. הם בחרו עם מי לבלות את זמנם ולמי לתת למזונם, כנראה על סמך קשרים קודמים איתם, בהם הם הוכיחו שהם חברים טובים, שיחזירו להם טובה על טובה. "יחסים חבריים, ארוכים, של שיתופי פעולה בין חברים בקבוצות שונות שאין להם קשר משפחתי, זה ממש יוצא דופן", אמרה חוקרת הפרימטים ג'ואן סילק (Silk), שלא הייתה מעורבת במחקר, לניו-יורק טיימס.

פרטים מקבוצות שונות אפילו חולקים מזון. בונובו חולקים מלון | צילום: Kenneth W. Fink/Science Photo Library

שני הצדדים של המטבע

השושלת שהובילה לשימפנזים ולבונובו נפרדה מהשושלת שהובילה אלינו לפני כשבעה מיליון שנים. השימפנזים והבונובו נפרדו זה מזה לפני כמיליון שנה בלבד, וזה הספיק להם בשביל לפתח התנהגות שונה לחלוטין כלפי פרטים מקבוצות זרות. סורבק אמר בראיון ל-Science News שתצפיות על המינים השונים יכולים לעזור לנו להבין את האבולוציה של ההתנהגויות הללו, ובאלו תנאים הן מתפתחות. "תחת אלו נסיבות אנחנו רואים שיתוף פעולה כזה? תחת אלו נסיבות נראה תבנית שימפנזית יותר, של יחסי עוינות בין קבוצות?" שאל. "מה גורם לתזוזה ממצב אחד לשני?" מחקרים ותצפיות נוספים יוכלו לעזור לענות על כך.

שאלה אחרת נוגעת לאבולוציה שלנו, בני האדם. בהחלט ייתכן ששיתוף הפעולה שלנו, שהיום מעוגן בנורמות תרבותיות, החל בצורה דומה לזו שאנחנו רואים אצל הבונובו – קשרים בין פרטים מקבוצות שונות, שמתבססים על ניסיון העבר. מצד שני, השימפנזים קרובים אלינו לא פחות מאשר הבונובו, ואין ספק שאפשר למצוא אצלנו גם התנהגויות שמזכירות אותם, בכל הנוגע לאנשים שאינם "בקבוצה שלנו". על ידי תצפיות על שני המינים, אמרה סמוני, אנחנו יכולים ללמוד על שני הצדדים של המטבע.

אז באיזה כיוון התפתחנו אנחנו במהלך האבולוציה? למי אנחנו דומים יותר - לשימפנזים התוקפניים, או לבונובו משתפי הפעולה? "לא הייתי אומרת שזה 'או זה או זה'", ענתה סמוני בראיון לניו-יורק טיימס. "שניהם יחד מלמדים אותנו על העבר שלנו".