ארכיאולוגיה קופית

כלי האבן שהשאירו אחריהם אבותינו, החל מלפני כשלושה מיליוני שנה, מספרים את סיפור חייהם ותרבותם: מה אכלו, כיצד עיבדו את מזונם, אלו בגדים ותכשיטים יצרו, מתי החלו להשתמש באש, ועוד ועוד. כעת, בפעם הראשונה, מתארים חוקרים את כלי האבן בהם השתמשו בעלי חיים אחרים – קופי קפוצ'ין – במשך מאות ואלפי שנים, ומה אפשר ללמוד מהם על השינוי במזונם.

קפוצ'ינים שחורי פס (Sapajus libidinosus) הם קופים קטנים וסקרנים שחיים בברזיל, וניזונים ממגוון פירות, עלים, שורשים וגם חרקים, זוחלים ויונקים קטנים. הם משתייכים לקבוצה המצומצמת למדי של בעלי החיים המשתמשים בכלים בטבע, יחד עם השימפנזים, האורנגאוטנים וגם דולפינים ועורבי ניו-קלדוניה. הקפוצ'ינים הם יצירתיים במיוחד, ומשתמשים בכלים שונים למטרות שונות. השימוש הנרחב ביותר, שנראה בכמה וכמה קבוצות, הוא פיצוח אגוזים בעזרת אבנים. הקופים מניחים את האגוז על אבן, שורש גדול או גזע שנפל – שמשמשים כסדן – ומכים עליו בעזרת אבן. בקבוצות מסוימות הקפוצ'ינים מוסיפים על כך וגם חופרים בעזרת אבנים חדות כדי להגיע לשורשים או לקיני עכבישים, ומכניסים מקלות לחרכים בסלע כדי למצוא שם לטאות ולהבריח אותן החוצה, לתפוס אותן ולאוכלן.

אלפי שנים של כלי אבן

במאמר חדש, חוקרים מאירופה ומברזיל בחנו את הכלים של הקופים באחת הקבוצות האלו, אבל לא רק את הכלים בהם הם משתמשים עכשיו, אלא גם את אלו ששימשו אותם בעבר. היות שהקופים לא יצרו את הכלים בעזרת הקשה שלהן זו בזו ושבירתן, כפי שעשו זאת אבותינו, אלא השתמשו באבנים שמצאו כמות שהן, החוקרים הסתמכו על בלאי ושחיקה שנוצרו באבנים בשעת השימוש כדי לזהות את אלו ששימשו ככלים, במיוחד למטרות פיצוח אגוזים. בחפירות ארכיאולוגיות שערכו במקום הם מצאו 122 כלי אבן כאלו, העתיקים ביניהם בני כ-3,000 שנה. הם נשאו עליהם סימנים למכות חוזרות ונשנות, ועל החדשים יותר מביניהם עדיין היו חומרים שנדבקו אליהם מקליפות האגוזים.

המסקנה הראשונה העולה מכך היא שהקפוצ'ינים משתמשים בכלים באזור זה של ברזיל כבר אלפי שנים, שהן מאות דורות. בחינה מדוקדקת יותר של כלי האבן העלתה ממצא נוסף: השימוש בכלים לא היה זהה לאורך כל התקופה. כיום, הקופים בקבוצה משתמשים באבנים האלו בעיקר כדי לפצח קשיו. הקליפה שלהם אינה קשיחה במיוחד, אך מתחתיה מסתתרת קליפה נוספת, דקה, שעשויה חומר צורב ביותר. כדי להימנע ממגע איתה, הקופים נוהגים לפצח את האגוז בעזרת אבן.

בשכבה העתיקה ביותר של החפירה נמצאו אבנים שרובן קטנות יותר מאלו שהקופים משתמשים בהן היום, והשחיקה עליהן הייתה נרחבת – לא ממוקמת, כפי שנראה על אבנים חדשות יותר, במקום שבו האבן פגעה באגוז. החוקרים הסיקו מצורת השחיקה שהאבנים העתיקות שימשו לפיצוח של זרעים קטנים יותר, ולכן בשעת הפיצוח שטח הפנים של האבן המכה בא במגע לא רק עם הזרע, אלא גם עם ה״סדן״ עליו הזרע מונח. זאת גם הסיבה, כך הם משערים, לשימוש באבנים קטנות יחסית.

בשכבות הביניים נמצאו כלי אבן במגוון גדלים, שלא היו שונים משמעותית מאלו שבאו לפניהם או מאלו שבאו לאחריהם. אך בשכבה החדשה יותר, שמתוארכת ל-300 שנה עד 30 שנה לפני זמננו, היו אבנים גדולות יותר מאלו שמשמשות את הקופים היום. החוקרים סבורים שבתקופה זו, בנוסף לקשיו, הקופים פיצחו גם אגוזים בעלי קליפה קשה יותר.

הקופים לומדים להשתמש בכלים זה מזה. קופת קפוצ'ין מפצחת אגוז בעזרת אבן, כשבנה מסתכל | יונת אשחר

שינוי אקולוגי או תרבותי

בעוד הקפוצ'ינים בברזיל משתמשים בכלי אבן כבר 450 דורות לפחות, צורת השימוש בכלים משתנה מזמן לזמן. לא ידוע עדיין מה גרם לשינוי – ייתכן שמדובר בשינויים בזמינות האגוזים והזרעים השונים, וייתכן שהשינוי נגרם בשל הבדלים תרבותיים. הקופים לומדים את אמנות השימוש בכלים זה מזה, וקבוצות שונות משתמשות בכלים בצורה שונה. החוקרים מציעים כי ייתכן שבמהלך ההיסטוריה האזור יושב על ידי קבוצות שונות של קפוצ'ינים, כאשר כולן, או לפחות רבות מהן, השתמשו באבנים לפיצוח אגוזים – אך טיב האבנים והאגוזים השתנה.

תהיה אשר תהיה הסיבה, אנחנו בני האדם כבר איננו היחידים בעלי תיעוד ארכיאולוגי של כלים, המשתנים עם הזמן. הממצאים פותחים את הדלת, אומרים החוקרים, למחקרים שיבחנו כיצד בעלי חיים המשתמשים בכלי אבן מתאימים את עצמם לשינויים אקולוגיים, וגם למחקרים השוואתיים – שיבדקו את הדמיון והשוני בין כלי האבן של אבותינו ושל בעלי חיים אחרים, וכך ישפכו עוד אור על האבולוציה שלנו.