איך למצוא חברים, המדריך לעטלף

חברות, במיוחד כזו שמעורבות בה השקעה ונתינה, היא אחד הדברים היפים ביותר בחיינו. אבל כשמסתכלים עליה מנקודת מבט אבולוציונית, היא סוג של תעלומה.

במהלך האבולוציה, תכונות שעוזרות ליצור חי להעביר את הגנים שלו לדור הבא בהצלחה גדולה יותר יתפשטו באוכלוסייה, על חשבון תכונות יעילות פחות. התכונות האלו יכולות להיות זריזוּת שתאפשר לבעל החיים לתפוס את טרפו או לחמוק מטורף, צבעים שיסוו אותו מעיני הטורפים, מוח גדול שיאפשר לו לזכור היכן למצוא מזון, וגם נטייה לטפל בצאצאים ולשמור עליהם, כדי להגביר את הסיכוי שהם יגיעו לבגרות ויעמידו צאצאים משלהם.

ומה לגבי יצירת קשרי חברות והשקעה בהם, ובעיקר חלוקת מזון ומשאבים אחרים עם חברים? חברות יכולה להיות מועילה מאוד: בשעת צרה, לעתים קרובות אנו סומכים על החברים שיעזרו לנו, וכמונו גם בעלי חיים אחרים. אבל הקשר הזה גם עלול להשאיר אותנו חשופים לניצול, לחברים שייקחו מאתנו בלי לתת דבר בתמורה. המתח הזה נחקר במסגרת תורת המשחקים, בעזרת דוגמאות כמו דילמת האסיר, מצב שבו המעשה ההגיוני והמועיל ביותר עבור כל אחד מהמשתתפים הוא לבגוד בחברו. איך בכל זאת אנחנו מצליחים ליצור את האמון הדרוש לקיום קשרים חברתיים, שבהם צד אחד נותן מתוך ההבנה שכשהוא יצטרך, הצד השני יחזיר לו טובה ולא ייעלם?

אחת התיאוריות המובילות המנסות להסביר את תהליך יצירת הקשרים האלו נקראת "להעלות את סכום ההימור" (raising the stakes). לפי התיאוריה, בתחילת הקשר אנשים "בודקים את טמפרטורת המים" באמצעות השקעות קטנות יחסית בחבר הפוטנציאלי, ולאט לאט מעלים את ההשקעה, אם הם רואים שהחבר מוכן גם לתת, ולא רק לקבל. מחקרים שבדקו את הדינמיקה בין אנשים זרים, ששיחקו במשחק הדורש אמון והשקעה הדדית, מצאו חיזוקים לתיאוריה הזו. כעת התפרסם מחקר שהראה שתהליך דומה מתרחש גם בטבע, כאשר שני בעלי חיים מפתחים ביניהם קשרי חברות. במקרה זה, בעלי החיים הם עטלפי ערפד.

נותנים דם רק לבני משפחה או לחברים קרובים. עטלפי ערפד | צילום: TONY CAMACHO / SCIENCE PHOTO LIBRARY

מתנת דם בין חברים

חברות ונתינה הן אולי לא האסוסיאציות הראשונות שעולות למשמע המילה "ערפד", אך למעשה בעלי החיים האלו ידועים בקשרים האמיצים שהם יוצרים ביניהם, ונחקרים רבות בהקשר של אלטרואיזם והדדיות. עטלפי ערפד, כמשתמע משמם, ניזונים מדם. הם יוצאים בלילות, מוצאים חיה ישנה – למשל פרה, או ציפור גדולה – פוצעים אותה ומלקקים את הדם, לרוב בלי שהקורבן מתעורר. אלא שלעיתים הם אינם מצליחים למצוא מקור מזון מתאים, ואם הם לא אוכלים כמה ימים הם עלולים לגווע ברעב. במקרים כאלו נחלצים לעזרתם חבריהם וקרובי משפחתם: הם חולקים עמם מעט מהדם שהשיגו ומקיאים אותו לתוך פיהם. לנו זה עלול להישמע מגעיל, אבל בשבילם מדובר בהצלת חיים.

העטלפים לא נותנים דם לכל אחד. במקרים רבים הם עוזרים לקרובי משפחה מדרגה ראשונה, אך הם גם יוצרים קשרים חזקים וארוכי טווח עם עטלפים שאינם קרובים שלהם, קשרים שבהם כל אחד מהעטלפים גם נותן ארוחת דם כששותפו זקוק לה, וגם מקבל בתורו.

חייבים לאכול כל יומיים-שלושה. עטלף ערפד ניזון מדם של תרנגולת | צילום: MERLIN D. TUTTLE / SCIENCE PHOTO LIBRARY

קודם ניקוי, אחר כך מזון

כדי לבדוק כיצד נוצרים הקשרים האלו, החוקרים אספו 19 נקבות של עטלף ערפד ממושבה אחת בפנמה, ושמונה נקבות ממושבה אחרת במדינה. לאחר תקופת הסתגלות שבה כל נקבה הייתה עם חברותיה מהמושבה, הם שיכנו את נקבות העטלף בזוגות, שבהם כל נקבה הייתה ממושבה אחרת, וברביעיות שבהן שלוש היו ממושבה אחת ואחת מהמושבה השנייה.

עם הזמן החלו להיווצר קשרים בין הנקבות הזרות. אך הקשרים האלו לא החלו במתנה של דם – זו השקעה רצינית, שמשאירה את הנקבה שנותנת אותה עם פחות מזון לעצמה. לכן, לפני שהגיעו לשלב הזה, נקבות העטלף עסקו בגרומינג, ניקוי הדדי של הפרווה בעזרת הפה. גרומינג דורש זמן ומעט מאמץ, אך הוא השקעה קטנה בהרבה מתרומת מזון.

לא רק שהגרומינג קדם למתן הדם, החוקרים גם ראו שהנקבות בילו יותר ויותר זמן בניקוי אחת של השנייה, ממש עד הפעם הראשונה שבה חלקו דם. כלומר, הנקבות העלו בהדרגה את ההשקעה שלהן זו בזו, ממש כפי שצופה תיאוריית "העלאת סכום ההימור". בנוסף, ככל שנקבה מסוימת השקיעה יותר בניקוי חברתה, כך גבר הסיכוי שאותה חברה תגמול לה במתן דם. העלייה בזמן שמושקע בניקוי הדדי נמשכה רק עד הפעם הראשונה שהחברות חלקו דם זו עם זו: נראה שבנקודה הזו היחסים שלהו הגיעו לשלב הבא, ולא היה עוד צורך בהשקעת זמן בגרומינג כדי לבסס אמון.

בוחרות בקפידה

החוקרים אינם יודעים כיצד נקבות העטלף בוחרות עם מי ליצור את הקשרים האלו, אך הם ראו שהקשרים נוצרו מהר יותר כשהן שוכנו בזוגות, לעומת הרביעיות. נראה שהנקבות שמצאו את עצמן עם עוד נקבה אחת בלבד הגיעו במהירות למסקנה שאין להן הרבה ברירה, והן צריכות ליצור יחסי אמון עם השותפה החדשה. לעומת זאת, אלו שהיו ברביעייה היו צריכות לבחור למי להתחבר, ולפי הממצאים נראה שהן לא בחרו מיד באקראי, אלא השקיעו בכך זמן ומחשבה.

שאלה נוספת שאין עליה תשובה נוגעת לשמירה על יחסי האמון שנוצרים בין העטלפים. החוקרים מציעים לבדוק מה קורה כשמונעים מאחד השותפים לעזור ולתת מזון לחברו. האם אותו חבר ימשיך לעזור למי שלא הגיש לו עזרה כשהיה צריך, או שיסרב? כמה מקרים כאלו יכולה החברות לשרוד? השאלות האלו, ורבות אחרות, מחכות בינתיים למחקרים נוספים.