אבולוציה מהירה במיוחד

בצפון מתחוללת מלחמה. לא רק המלחמה עם חיזבאללה, אלא גם מלחמה הרבה פחות גלויה לעין. המלחמה על הצבר. המלחמה הזו כוללת חזית נרחבת של הדברה ביולוגית, וגילוי חדש של חוקרים מספרד, עשוי לאפשר פיתוח של אמצעים חדשים במלחמה הזו. 

הקקטוס שנקרא אצלנו צבר מצוי (Opuntia ficus indica), ומזוהה כל כך עם נופי הארץ, הפך בעשורים האחרונים מצמח בר נפוץ גם לגידול חקלאי, המשתרע על שטח של כ-2,000 דונם. נוסף על הפרי האכיל, חקלאים משווקים למאכל בצורות שונות גם חלקים אחרים של הצמח, בעיקר הגבעולים. הצבר מתאים מאוד לקרקע ולאקלים בארץ, צורך מעט מים, ובשנים האחרונות נכנסו לשימוש זנים מעוטי קוצים, המניבים פרי במשך רוב השנה. לאלה נוספים גם יתרונות אקולוגיים אחרים שלו, כמו ייצוב קרקעות, מקור מזון לדבורי דבש ובית גידול לציפורים וליונקים. 

אך בעשור האחרון גם הצבר נתון לאיום של ממש, שהגיע אלינו מלבנון. כנימת מגן שקיבלה את השם העברי אֶצבָּרית ממאירה (Dactylopius opuntiae) עושה שמות בצמחי הצבר בצפון הארץ, מאז חדרה אלינו מגבול הצפון ב-2013. הכנימה היא חרק זעיר שמתיישב על הצמח ומוצץ את לשדו. הצבר המצוי, כמו כמה מקרוביו, רגיש מאוד לרעלנים שנמצאים ברוק של הכנימה, עד כדי מוות של הצמח כולו בלי טיפול במזיק. הכנימה, שמקורה במקסיקו, הופצה בעולם במקור בדיוק למטרה זו – להדביר צמחי צבר במקומות שבהם הם נחשבים מין פולש ובעייתי, כמו אוסטרליה. כמו במקרים רבים אחרים, הרעיון יצא משליטה, והכנימות התפשטו גם לאזורים שבהם הן אינן אורחות רצויות. 

כדי להתמודד עם הכנימה, אפשר לרסס את משוכות הצבר בחומרי הדברה קוטלי חרקים. לצעד הזה יש יעילות מוגבלת, כי קשה מאוד להגיע בריסוס לכל משטחי הצמח. הכנימות ששורדות יכולות לשקם עד מהרה את האוכלוסייה, ולכן דרושים ריסוסים רבים כדי לרסן אותה, ריסוסים שפוגעים גם בחרקים אחרים, בהם דבורי דבש ומאביקים נוספים, לצד עוד נזקים סביבתיים כמו זיהום הקרקע והמים. 

הדברה ביולוגית שיצאה משליטה. כנימות אצברית ממאירה על צמח צבר מצוי ליד ולנסיה, ספרד | צילום: Ángel Plata, Instituto Valenciano de Investigaciones Agrarias

האויב של האויב שלי

כאן נכנסת לתמונה ההדברה הביולוגית. שימוש באויבים טבעיים של המזיק, שלרוב צריך להביא אותם מארץ מוצאו. שני אויבים כאלה יובאו ממקסיקו, חיפושית המושית המקסיקנית (Hyperaspis trifurcata) וזבוב טורף מהמין Leucopis bellula, שהרימות שלו אוכלות את הכנימות. שני מינים אלה ניזונים אך ורק מכנימת האצברית הממאירה, ולאחר שגידלו אותם בכמויות גדולות, החלו ב-2017 וב-2018 לפזר אותם במשוכות צברים בצפון הארץ. האורחים נקלטו היטב בטבע המקומי, ותרמו לריסון אוכלוסיית הכנימה. ואולם, הדברה כזו אינה יכולה להכחיד לגמרי את המזיק. אם תעשה זאת ייכחדו גם האויבים הטבעיים התלויים בו, ויהיה צורך להתחיל שוב את התהליך כשהכנימה, שאינה מכירה בגבולות מדיניים, תגיע שוב לאזור. הדברה כזו יעילה בעיקר כשאוכלוסיית הכנימות מתפרצת בכמות גדולה, והטורפים מרסנים אותה לרמות נסבלות, שגם הצמח יכול להתמודד עימן. 

הכנימות הן אומנם חרקים קטנים מאוד ומוגבלים ביכולת התנועה, אבל לא חסרי ישע לחלוטין. כדי להתמודד עם טורפים, הן מפרישות חומצה קרמינית (Carminic acid) – חומר שדוחה ומרתיע חרקים אחרים, בעיקר נמלים שטורפות את הכנימות. לחומצה הזו יש צבע אדום עז, ובעבר נהגו להשתמש בכנימה אחרת מהסוג של האצברית, כנימת קוכיניאל (Dactylopius coccus), להפקת צבע אדום לבדים ואף למאכל. 

תלמיד המחקר אנחל פלאטה (Plata) מהמכון למחקר חקלאי בוולנסיה שבספרד, החל לגלות עניין באצברית ובמנגנוני ההגנה שלה כשנתקל במשוכות צבר נגועות בטיוליו בהרים סביב ולנסיה. מכיוון שמוקד המחקר שלו הוא הדברה ביולוגית של מזיקים, פלאטה מתעניין במיוחד במינים פולשים, ובהתמודדות שלהם עם טורפים מקומיים. באזור הזה, אחד הטורפים העיקריים של הכנימות הוא חיפושית מהמין מושית קריפטולמוס (Cryptolaemus montrouzieri) השייכת למשפחת חיפושיות פרות משה רבנו, אם כי אינה מנוקדת כמו קרובותיה המוכרות יותר. המושית הזו קיימת גם בארץ, ומשתתפת בהדברת האצברית, אם כי ביעילות נמוכה יחסית, משום שהיא טורף כללי, שניזון מכמה וכמה מינים של כנימות. 

אויב טבעי לא ספציפי. מושית קריפטולמוס בוגרת טורפת כנימות אצברית ממאירה | צילום: Ángel Plata, Instituto Valenciano de Investigaciones Agrarias

הגונב מכנימה – מוגן 

כשפלאטה בחן את התנהגות המושיות האלה על שיחי הצבר בספרד, הוא גילה שהחומצה הקרמינית של הכנימות אינה משפיעה עליהן כלל, ואינה מונעת מהן לזלול את הכנימות. כשהזחלים של החיפושית חשים סכנה של טורף, הם עצמם מפרישים טיפת הֶמוֹלִימְפָה, המקבילה של פרוקי הרגליים לדם, שנועדה להרחיק את הטורף. יתרה מזאת, פלאטה הופתע לגלות שאצל זחלי המושית שטורפים את הכנימות האלה, הטיפה המופרשת אינה צהובה כרגיל, אלא ארגמנית בוהקת. ניתוח כימי העלה כי ה"דם" של המושיות עשיר בחומצה קרמינית שהגיעה מהטרף שלהן, וגם אצלן הוא משמש ביעילות להרחקת נמלים טורפות. 

התנהגות כזו, של טורף שמצליח לבודד את הרעל או הארס של הטרף שלו, ולהשתמש בו להגנה בעצמו, אינה מאוד נדירה בטבע. למשל מינים מסוימים של צפרדעים ממשפחת הדֶנְדְרוֹבַּטִיִים (Dendrobatidae), המוכרות יותר בשם האקזוטי "צפרדעי חץ הרעל", טורפות חרקים רעילים, שבעצמם ניזונים מצמחים רעילים, ומרכזות בעורן את הרעלים האלקלואידיים, בכמות שגם נגיסה קטנה מהן יכולה להרוג טורף גדול. 

המופלימפה עשירה בחומצה קרמינית שנאגרה מהכנימות. זחל של מושית קריפטולמוס מפריש את נוזל ההגנה האדום שלו כדי להרחיק נמלה | צילום: Ángel Plata, Instituto Valenciano de Investigaciones Agrarias

אבולוציה משותפת קצרה

מה שמפתיע בגילוי של פלאטה אינו השימוש של המושיות במנגנון הזה, אלא הזמן הקצר שלקח לו להתפתח. בדרך כלל מנגנונים כאלה נראים אצל מינים שעברו קו-אבולוציה ממושכת, כלומר התקיימו יחד במשך תקופות ארוכות, נחשפו למנגנוני ההגנה וההתקפה זה של זה, ובהדרגה התפתחו אצלם דרכי התמודדות יעילות. לעומת זאת, מושית הקריפטולמוס וכנימת האצברית לא עברו אבולוציה משותפת ארוכה כלל וכלל. הכנימות ככל הנראה נפוצו עם צמחי הצבר ממקסיקו לאזורים נרחבים בעולם במאות השנים האחרונות, ואילו החיפושית מוצאה מאוסטרליה, והיא מתפשטת בעולם רק בעשרות השנים האחרונות – תקופה שהיא הרף עין אבולוציוני, אפילו אצל חרקים שזמן החיים שלהם קצר. 

התגלית, אמר פלאטה, עשויה להיות בעלת חשיבות להדברה ביולוגית. הוא מציין שמושית הקריפטולמוס יובאה במקור לאזור הים התיכון כדי לסייע בהדברת כנימות שמזיקות להדרים. חיפושיות כאלה יכולות להיות מועילות במגוון מערכות אקולוגיות, אבל נמלים וטורפים אחרים עלולים לפגוע ביעילותן. המחקר מראה שהחיפושיות יכולות לנצל ביעילות חרקים לא-מקומיים אחרים כדי לחזק את דריסת הרגל שלהן בסביבות לא מוכרות. מצד שני, הוא מציין כי הממצאים גם מזהירים שלהכנסת מינים פולשים עלולות להיות תוצאות בלתי צפויות, וכי חרקים המייצרים רעלנים עלולים לשנות את מארג המזון ולהשפיע על מערכות אקולוגיות מקומיות. 

אבולוציה משותפת קצרה מאוד. זחל של מושית קריפטולמוס טורף כנימות אצברית ממאירה | צילום: Ángel Plata, Instituto Valenciano de Investigaciones Agrarias

המחקר מראה שהיסטוריה של קו-אבולוציה הדוקה לא תמיד חיונית בשביל לרכוש יכולת בידוד ואגירה של חומר רעיל", הוסיף פול אוד (Ode), אקולוג מאוניברסיטת קולורדו סטייט, שלא היה שותף בעבודה. "הממצאים מראים כמה מהר מערכת יחסים כזו יכולה להתפתח". הוא מעריך שעוד מערכות יחסים לא-צפויות בין מינים מקומיים למינים פולשים יתגלו בעתיד. "החשיבות של מחקרים כאלה תגדל יותר ויותר ככל שמספר המינים הפולשים ימשיך לעלות בעקבות סחר עולמי ושינויי האקלים". 

ומה עם הצברים שלנו? אצלנו, כאמור, מושית הקריפטולמוס משחקת תפקיד משני במלחמה באצברית הממאירה, ונראה שאיש לא בדק בינתיים אם גם כאן היא מצליחה לנצל את החומצה הרעילה של הכנימות כדי להגן על עצמה. המושית הזו לא רק מתקיימת בטבע, אלא גם משווקת בישראל כמוצר מסחרי להדברה ביולוגית של כנימות אחרות, וייתכן שהגילוי החדש יעלה את ערכה גם בהדברה על צמחי הצבר.