פורץ הדרך שנחבא אל הכלים

הנרי קוונדיש (Cavendish) היה אדם בודד. הוא לא אהב חברת בני אדם, לא יצר קשרים עם נשים כלל וכדי להשלים את ההסתגרות בנה בביתו כניסה צדדית נפרדת שתרחיק אותו מעיניהם של המשרתים, שעמם תקשר באמצעות פתקים כתובים בכתב יד. כשמדענים צעירים פנו אליו כדי לקבל חוות דעת על עבודותיהם הוא ענה תשובות קצרות ומיהר להימלט מהמקום.

הפעילות החברתית היחידה שעליה קוונדיש הקפיד היה ארוחה שבועית של החברים באגודת החברה המדעית (Royal Society), שבה היו חברים אנשי מדע שרחשו לו כבוד רב. אפילו כשהיה על ערש דווי הוא לא רצה שמישהו יראה אותו, לכן שילח את משרתו מהחדר והורה לו שאם ישוב לחדר ויגלה שאדונו מת, יודיע למשפחתו.

למרות אופיו המתבודד, קוונדיש היה מדען נלהב שהקדיש את חייו לסקרנות הטבעית שלו. הוא היה אחראי לשורת גילויים בכימיה ובפיזיקה, שאמנם התפרסמו רק אחרי שמת אבל בכל זאת הם עומדים בבסיס ההבנה המדעית שלנו היום.

התחלה חדשה בלונדון

הנרי קוונדיש היה הבן הבכור במשפחת אצולה בריטית עשירה. הוא נולד ב-10 באוקטובר 1731 בעת שמשפחתו התגוררה בעיר ניס שבצרפת. אמו מתה לאחר הולדת בנה השני, והאב חזר לבריטניה כשהנרי היה בן שנתיים. כשהיה בן 18 הוא החל ללמוד באוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה, אך לא השתלב שם ועזב את הלימודים כעבור ארבע שנים בלי לסיים את התואר.

לאחר שעזב את קיימברידג', חזר קוונדיש להתגורר אצל אביו בלונדון. מכיוון שמשפחתו הייתה עשירה הוא יכול היה לממן את מחקריו בלי להיות תלוי במוסד מחקרי כלשהו, וזה בדיוק מה שעשה. התגלית הראשונה של החוקר הצעיר נעשתה בשנת 1776. קוונדיש זיהה גז שנפלט מתגובה של חומצה עם מתכת, ומשקלו של הגז הזה נמוך יותר ממשקלו של האוויר. הוא גם מצא שהחומר הזה דליק מאוד ושתוצר החיבור שלו עם חמצן הוא מים. התברר שהגז החדש הוא מימן (H₂), והגילוי הזה היה אחד הבודדים שפורסם עוד בחייו.

גילוי חשוב אחר התרחש כשקוונדיש העביר ניצוצות חשמליים באוויר (אלקטרוליזה) והצליח לפרק את האוויר למרכיביו. הוא העריך שיש בו בערך 20 אחוז חמצן ו-80 אחוז חנקן, אך לא הצליח לגלות מהו האחוז האחד של גז שתמיד נותר במערכת ולא השתתף בתגובה הכימית. רק מאה שנים לאחר מכן התברר שהגז הבלתי פעיל והבלתי מזוהה הוא ארגון, גז אציל שאינו מגיב לחומרים אחרים.

חוקים של אחרים

קוונדיש היה לא הגביל את עצמו לתחום הכימיה וביצע ניסויים גם בפיזיקה. ניסוי קוונדיש, הקרוי על שמו, היה פורץ דרך – זו המדידה הראשונה של מסת כדור הארץ שנעשתה אי פעם. הוא רצה לברר מהי צפיפותו של כדור הארץ ולשם כך השתמש במאזני פיתול ובדק את המשיכה בין כדורי עופרת. כך הצליח לחשב את קבוע הכבידה (g), והמספר שאליו הגיע היה קרוב מאוד לערך שחושב מאוחר הרבה יותר ומשמש היום פיזיקאים.

תחום פיזיקלי נוסף שבו עסק היה חקר החשמל. הוא ניסח את החוקים המכונים כיום חוק אוהם וחוק קולון אך מכיוון שמעולם לא פרסם את גילוייו הם קרויים על שמות האנשים שפרסמו אותם שנים לאחר מכן.

נוסף על תגליותיו בחקר החשמל, קוונדיש הציג גילוי פורץ דרך בנוגע לחום. במאמר שכתב בסביבות השנים 1773–1776 הוא טען שבניגוד לדעה הרווחת החום אינו חומר, אלא תוצאה של התכת מוצק או של אידוי נוזל. תגלית נוספת שלו הייתה החום הכמוס, שגם אותה הוא לא פרסם בציבור והיא נמצאה בכתביו יותר ממאה שנה לאחר מותו.

הקדים את זמנו. מודל של הניסוי שאיפשר לקוונדיש לחשב את הכבידה. למעלה: קוונדיש עצמו | צילומים: Science Photo Library

כבוד לאחר המוות

הנרי קוונדיש מת ב-24 בפברואר 1810 כשהיה בן 78. הוא נקבר בקתדרלה בעיר דרבי יחד עם רבים מבני משפחתו העשירה.

לקראת סוף המאה ה-19 הפיזיקאי הסקוטי ג'יימס קלרק מקסוול נתקל ברשימותיו של קוונדיש ודאג לפרסם אותן. הספר המאמרים המדעיים של הנרי קוונדיש המכובד יצא לאור בשנת 1879, ובשנת 1921 התפרסם שוב וכלל גם את תגליותיו של קוונדיש בחשמל.

עם הפצת רעיונותיו, התגלתה תרומתו למדע הרבה מעבר למה שהיה ידוע לגביו. הוא סלל את הדרך למדענים ולחוקרים רבים בתחומים מגוונים, ודוגמה אחת לכך היא גילוי המימן שהוביל להמצאת הכדור הפורח, כלי תחבורה חשוב במשך תקופה ארוכה.

אחרי שהתבררה גדולתו, הוקמה בשנת 1874 מעבדה הנושאת את שמו באוניברסיטת קיימברידג', המוסד שבו לא סיים את לימודיו. המעבדה נחשבת היום לאחד מגופי המחקר המובילים בעולם, ובין כתליה נעשו מחקרים היסטוריים כמו גילוי האלקטרון בעבודתו של ג'וזף ג'ון תומסון ופענוח מבנה ה-DNA שהובילו  ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק.

הביישן המתבודד קיבל בסופו של דבר את הכבוד המגיע לו, ולמרות חוסר כישוריו החברתיים הצליח לדבר אל רבים הרבה אחרי מותו.