אחד ההישגים הגדולים של התנועה הציונית הושג לא רק בזכות פעילות מדינית, אלא גם בזכות תגלית מדעית חשובה
ב-2.11.1917 קיבל וולטר ליונל רוטשילד (Rothchild) מכתב היסטורי. הזואולוג הבריטי היה בן דודו של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, שפרש את חסותו על ההתיישבות היהודית בארץ ישראל; אך הוא עצמו היה מעין כבשה שחורה במשפחת הבנקאים המפורסמת. הוא התעניין בכספים הרבה פחות מאשר בבעלי חיים, ובילה את רוב זמנו בגן החיות שהקים לעצמו, כשהוא עוסק בעיקר בהגדרת ציפורים וחרקים. הוא גם נודע במנהגו לסייר ברחובות לונדון בכרכרה רתומה לארבע... זברות.
וולטר רוטשילד לא נשא שום תפקיד רשמי בתנועה הציונית, אבל היה מזוהה עמה מאוד, וגם היה ידידו הקרוב של חיים ויצמן, באותה עת נשיא הפדרציה הציונית בבריטניה. דווקא העובדה שרוטשילד לא היה נציג רשמי של היהודים היא שהביאה את שר החוץ של בריטניה, ארתור ג'יימס בלפור, למען אליו את המכתב המפורסם. נוסח המכתב אושר בידי ממשלת בריטניה, ובין השאר נאמר בו: "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה את ייסודו של בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ותפעל במיטב מאמציה להקלת השגתה של מטרה זו".
המכתב, המכונה כיום "הצהרת בלפור", לא הפתיע את התנועה הציונית. הצהרה כזאת הייתה מושא כמיהתה כבר עשרות שנים, מאז שיחר הרצל לפתחם של שליטים ובעלי השפעה בתקווה להשיג צ'רטר להתיישבות יהודית בארץ ישראל. ההצהרה התקבלה בנובמבר 1917 בזכות צירוף של נסיבות מדיניות ומאמץ דיפלומטי של כמה וכמה מנהיגים ציוניים, וגם בזכות שכלו וחריפותו של מדען אחד, שהיה לימים נשיאה הראשון של מדינת ישראל.
נציג לא רשמי של היהודים בבריטניה. הלורד וולטר רוטשילד עם הזברות | מקור: ויקיפידיה
צבעים וציונות
חיים עזריאל ויצמן נולד ב-1874 במוטול שברוסיה הלבנה. בנעוריו למד בעיר פינסק, ומגיל צעיר התבלט בלימודי כימיה ומדעים, וגם בנטייה ציונית. הוא המשיך את לימודיו בגרמניה ובשווייץ, שם קיבל תואר דוקטור לכימיה על מחקריו בתחום ייצור הצבעים. ב-1904 קיבל משרה באוניברסיטת מנצ'סטר הבריטית, והשתקע שם עם רעייתו ורה, שהייתה רופאת ילדים. ב-1910 קיבל אזרחות בריטית.
במנצ'סטר המשיך ויצמן לעסוק בפיתוח שיטות לייצור מסחרי של חומרי צבע, וגם רשם כמה פטנטים על עבודתו. בהמשך פיתח שיטה לייצור שמן קמפור, שהיה אז מוצר מבוקש, ומכר את הפטנט לחברת קוסמטיקה גדולה משווייץ.
במהלך התקופה הזאת הקפיד ויצמן להשתתף בקונגרסים הציוניים באירופה, וב-1907 ביקר בארץ ישראל, והתפעם מחייהם של החקלאים העברים וממאמציהם להיאחז באדמה על אף הקשיים. את סיוריו שילב בהשתלמויות מקצועיות, ובין השאר ביקר במכון פסטר בפריז, שם עבד במחלקה לבקטריולוגיה, ולמד כיצד אפשר לנצל חיידקים לייצור חומר אורגני.
נער הגומי
בסוף המאה ה-19 גדל מאוד הביקוש לגומי בעולם, בעיקר בשל התפתחות התעשייה, ולכן הורגש מחסור בגומי טבעי, המיוצר בעיקר משרף של עצים טרופיים. מדענים רבים הבינו כי פיתוח גומי סינתטי יהיה מכרה זהב כלכלי, ונרתמו למשימה. גם חיים ויצמן החליט לעסוק בתחום, ופיתח תהליך לייצור חומר בשם איזופרן (isoprene), שהוא חומר מוצא של גומי סינתטי. החוליה הבעייתית בתהליך שפיתח ויצמן הייתה איזו-אמיל אלכוהול (CH3)2CHCH2CH2OH)). חומר זה דרוש לייצור איזופרן, אך לא היה זמין בכמויות גדולות לייצור תעשייתי.
ויצמן החל להתעמק בתהליכי תסיסה של חיידקים, וגידל חיידקים בתנאים דלים בחמצן במאמץ למצוא חיידק המייצר את האיזו-אמיל אלכוהול בהתססת סוכר. הוא עבד במקביל במעבדות במנצ'סטר ובפריז, וחשב שהצליח לייצר כמות גדולה של החומר המיוחל. ואולם, כשזוקק הנוזל ממכל התסיסה, התברר שהוא מכיל רק אצטון וכוהל בוטילי ברמת ניקיון גבוהה.
שותפו למחקר של ויצמן, ויליאם פרקין (Perkin), כינה את התגלית "חסרת שימוש" והציע להשליך את הרעיון לפח. אך ויצמן חשב שיוכל להפיק גומי סינתטי גם על בסיס הכוהל הבוטילי, ולא אבה לזנוח את הרעיון גם כשנפרד משותפו העסקי האלפורד סטריינג' (Strange) והמשיך לשקוד בכוחות עצמו על שכלול התהליך. הוא גילה כי חיידק מסוים, שבודד מקלחי תירס, מייצר בתהליך הזה כמויות גדולות במיוחד של כוהל בוטילי ואצטון. ויצמן העניק לו את השם Clostridium acetobutylicum, על שם החומרים שהוא מייצר. בסופו של דבר נטש ויצמן את העבודה, לאחר שמחירי הגומי הטבעי ירדו, והפיתוח של גומי סינתטי שוב לא היה כדאי כלכלית.
חיידקים ופגזים
התפנית הגיעה ב-1914. כשפרצה המלחמה הגדולה (שתיקרא לימים מלחמת העולם הראשונה), זינק הביקוש לאצטון בבריטניה ובמדינות אחרות. אצטון היה דרוש לייצור קורדיט (cordite), תערובת בערה שהחליפה את אבק השרפה בירי פגזים וסוגי תחמושת אחרים. כבר בסוף המאה ה-19 עבר הצבא הבריטי לשימוש בקורדיט במקום אבק שרפה, משום שהקורדיט גרם להתחממות מועטה יותר של התותחים ואִפשר תדירות ירי גבוהה יותר. חשוב עוד יותר – בערת הקורדיט לא יצרה עשן, ולכן לא חשפה את מיקום התותחים.
כדי לייצר קורדיט יש צורך להמיס כמה מרכיביו באצטון. עד המלחמה ייצרה בריטניה אצטון בעיקר מזיקוק של מחצבים כמו סידן אצטט, שהגיעו מגרמניה וממרכז אירופה. אבל כעת גרמניה הייתה מדינת אויב, והיה צורך למצוא מקור אחר לכמויות גדולות של אצטון – ומהר.
כאן נכנסו לתמונה ויצמן והחיידק שבודד. הוא נענה לקריאה של משרד המלחמה הבריטי, והציג את התהליך שפיתח ואת החיידק. הוא גם מסר לממשלה את הזכויות על הפיתוח בלי תשלום, והסתפק בתמלוגים. עד מהרה מונה ויצמן למנהל המעבדות של הצי המלכותי, וניצח על ייצור תעשייתי של אצטון שחילץ את בריטניה ממשבר הפגזים של ראשית המלחמה, ותרם תרומה של ממש לניצחון בעלות הברית. החיידק האחראי לייצור האצטון קיבל את השם הרשמי "חיידק ויצמן" (The Weizmann Organism).
דרך יעילה לייצור אצטון. חיים ויצמן על הבול לציון הצהרת בלפור. למעלה: ויצמן במעבדה | מקור: ויקיפדיה
קשרים בצמרת
בעוד חיים ויצמן מזרים טונות של אצטון למפעלי הפגזים של בריטניה, עלתה לדיון ביתר שאת שאלת גורלה של ארץ ישראל לאחר המלחמה, עם נפילתה הצפויה של האימפריה העות'מאנית. ב-1916 חתמו בריטניה וצרפת על הסכם לחלוקת ההשפעה במזרח התיכון (הסכם סייקס-פיקו, על שם הדיפלומטים שחתמו עליו). ואולם, חתימת ההסכם רק זירזה את שתי המדינות לנסות ולחזק את השפעתן באזור, בתקווה להשיג בו שליטה של ממש. לשם כך ביקשה בריטניה לקנות את אמונם של שני המחנות בארץ ישראל, הערבים והציונים – שדרשו הכרה בזכותם על הארץ.
כאן הועילה מאוד ההשפעה העצומה שקנה לו ויצמן בצמרת הממשל בלונדון. בזכות מעמדו בתעשייה הצבאית הוא התקרב לווינסטון צ'רצ'יל, שהיה שר הימייה, הודח, ולקראת סוף המלחמה מונה לשר החימוש, ולדייוויד לויד ג'ורג', שהיה שר החימוש וב-1916 נבחר לראשות הממשלה. ויצמן רתם לעניין הציוני גם את הרברט סמואל, שר הפנים היהודי (ולימים הנציב הבריטי הראשון בארץ ישראל). ביולי 1917 הגיש ויצמן לממשלת בריטניה את ההצעה שניסח עם נחום סוקולוב לנוסח ההצהרה הבריטית.
כעבור שלושה חודשים אישרה הממשלה נוסח מצומצם ומרוכך של ההצעה, שעדיין הכיל את ההבטחה שהתנועה הציונית נכספה לה: הכרה בזכותו של העם היהודי להקים את ביתו הלאומי בארץ ישראל. כדי לעמעם עוד את הרשמיות, נשלחה ההצהרה לרוטשילד, ולא לתנועה הציונית עצמה, אבל הדבר לא הפחית מחשיבותה, והתאריך שעל המכתב, 2 בנובמבר 1917, הפך יום חג בתולדות הציונות ומדינת ישראל.
נוסח מרוכך, אבל עם ההבטחה שהתנועה הציונית נכספה לה. בלפור והמכתב המפורסם | מקור: ויקיפדיה
מדען ונשיא
חודש וחצי לאחר מתן הצהרת בלפור, כבשו כוחותיו של הגנרל אלנבי את ארץ ישראל. כשהשליטה הבריטית בארץ הייתה לעובדה, ציפתה הציונות למימוש ההצהרה, אך השתלשלות האירועים ההיסטורית דרשה עוד 30 שנה ומיליוני יהודים שנרצחו בשואה, בטרם יקום הבית הלאומי. ויצמן עצמו פרש כמעט לגמרי מפעילות מדעית אחרי המלחמה, והתמסר למפעל הציוני.
בין השאר פעל ויצמן רבות להקמת האוניברסיטה העברית. ב-1921 נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית, וייצג את יהודי העולם והארץ במאבקים עם ממשלת המנדט.
בראשית שנות השלושים השתקע ויצמן ברחובות, וחידש את עבודתו המדעית במכון מחקר שהקים בעבורו הלורד ישראל זיו (מבעלי רשת החנויות "מרקס אנד ספנסר") על שם בנו המנוח, "מכון דניאל זיו". ביתו של ויצמן, ליד המכון, היה במידה רבה משרד החוץ של התנועה הציונית, ומשם המשיך ויצמן לפעול רבות למען הקמת המדינה. עם התגשמות החלום מוּנָה חיים ויצמן לנשיאה הראשון של המדינה הצעירה.
ביום הולדתו ה-75 של ויצמן, בנובמבר 1949, שונה שמו של המכון לכבודו והוא נקרא מאז "מכון ויצמן למדע". ב-1952 נפטר ויצמן בביתו, והותיר למדינה הצעירה את המורשת שהישגים מדיניים, לאומיים וצבאיים נשענים בראש ובראשונה על יכולת שכלית ועל בסיס איתן של מחקר מדעי.
