הרופא הגדול ביותר של ימי הביניים

אבו בכר מוחמד אבן זכריה אל-ראזי (ابوبكر محمّد زکرياى رازى) נחשב עד עצם ימינו לאחד מראשוני המדענים שהצליח לשלב כמה תחומי ידע ועיסוק: רפואה, ביולוגיה, אלכימיה וגם פילוסופיה.

אל-ראזי נולד בעיר ריי שבאיראן ב-26 באוגוסט 865. הוא עבר לבגדד הגדולה כדי ללמוד שם רפואה, ואף החליט להשתקע שם כדי לראות כמה שיותר חולים. ואכן, הוא קנה לו שם כרופא גדול עד שחזר לאיראן לבקשתו של המושל, שהזמין אותו להקים ונהל בית חולים בעיר.

גם בבגדאד היה אל-ראזי מעורב בהקמת בתי חולים. על פי סיפור מקובל, הוא התבקש לבחור את המיקום הטוב ביותר להקמת בית חולים חדש. כדי לבחור את המקום עם האוויר הנקי ביותר, תלה נתחי בשר באזורים שונים בעיר, ובחר במקום שבו נרקב הבשר הכי לאט.

אל-ראזי כתב ספרים רבים בתחומים שונים, ובהם שילב ואסף מידע מכתבים יווניים, ערביים והודיים, והוסיף מניסיונו האישי. הוא לא כתב שום דבר בלי לוודא בעצמו שהוא נכון, ובלי להתייחס למחקר המקורי.

הוא היה ככל הנראה הרופא הראשון בפרס שניהל רישום של טיפולים רפואיים לאזרחים פשוטים ונתן ייעוץ רפואי לציבור הרחב. כמו כן הוא היה הרופא הפרסי הראשון שכתב מדריך רפואי ביתי, הכולל הוראות פשוטות לטיפול במחלות שונות, ויספק מענה למחלות נפוצות לפשוטי העם, לנוסעים, או לאנשים שאינם יכולים להגיע לרופא מסיבות שונות. כל שנדרש מהקוראים הוא לעקוב אחרי ההוראות בספר ולהכין את הטיפול.

הספר הבולט ביותר שלו בתחום הרפואה היה "אל חאווי" ("הספר המקיף") – אנציקלופדיה רפואית מקיפה בתשעה כרכים. הוא היה הראשון שפרסם מפעל כה מקיף. האנציקלופדיה כללה מידע רב מספרים יוניים והודיים, וכן תצפיות ומסקנות של אל-ראזי עצמו, והיא אוגדה לכרכים רק לאחר מותו.

אבו בכר אל-ראזי היה הראשון שתיאר את מחלת האבעבועות השחורות תיאור מדעי מלא בספרו "אל-ג'דרי ו-אל-חצבה" ("אבעבועות שחורות וחצבת"). התיאור המדעי אמנם אינו מדויק, אבל המסקנה נכונה בהחלט: "אבעבועות שחורות מופיעות כשהדם 'רותח', מה שמוביל ליציאת אדים. דם צעיר הופך לדם עשיר... המחלה יכולה להתרחש גם בגילים אחרים (לא רק בילדות). הדבר הטוב ביותר לעשות בשלב הראשון הוא להתרחק אחרת המחלה עלולה להפוך למגפה".

הוא התייחס גם לאלרגיה ומצא שהיא משפיעה על כמה מחלות, וכן תיאר לראשונה מחלת קצרת הנגרמת מאלרגיה במאמרו "הסיבה לדלקת האף שממנה סבל אבו זייד כשהריח ורדים באביב".

כימאי, פילוסוף, מורה

אל-ראזי עסק גם בכימיה, והיה מחלוצי הגישה הרציונלית לתחום. הוא לא האמין בכשפים או בשיקויי פלא, וחתר לשימוש בכימיה ככלי משמעותי ברפואה. בכימיה, הוא כתב את הספר "אל-אסראר" (הסודות) ואחר כך את הספר סר אל-אסראר (סוד הסודות), לבקשתו של ידידו המתמטיקאי אבו מוחמד בן יונס. שני הספרים עוסקים בזיהוי תרופות ממקורות שונים, התאמתן לטיפול במצבים רפואיים, וכן במגוון רחב של חומרים, מכשירים, כלי מעבדה ושיטות עבודה.

במסגרת עבודותיו בכימיה הוא תיאר בפירוט את הכלים הנדרשים להמסה ולהתכה של חומרי גלם. הוא התרכז בהזהבת כסף ובהחזרת צבעו הכסוף, וכן בהזהבה ובהכספה של חומרים אחרים.

רבים מכתביו של אל-ראזי תורגמו ללטינית וללשונות אחרות, והיו פופולריים מאוד באירופה של ימי הביניים, בעיקר בקרב מלומדים. לא ראזי פרסם גם חיבורים רבים בפילוסופיה, המנתחים נושאים שונים, בעיקר דת ואמונה, אך עוסקים גם בהיבטים שונים של מוסר, רפואה ומדע. אף על פי שהושפע מכמה פילוסופים אירופיים, בהם אפלטון, הוא סירב לקבל באמונה עיוורת את כלל דבריהם, ולעיתים פרסם ביקורת על תפיסתם או כתביהם.

אל-ראזי היה איש אשכולות שעסק ברפואה, ברוקחות, בפילוסופיה, באלכימיה ועוד. הוא גם העביר הרצאות לתלמידיו ולציבור הרחב, ונהג להתייחס לשאלות של כולם. כשהרצה לקהל גדול, תלמידין היו מסודרים סביבו במעגל, והעבירו לו לעיתים שאלות שהגיעו מהצופים שמאחוריהם. הוא היה משיב לתלמיד, וזה היה מעביר את התשובה למי שמאחוריו. הוא היה מעביר לזה שמאחוריו, וכך הלאה, עד שהתשובה היתה מגיעה אל השואל.

הוא גם נודע ביחסו הטוב לעניים. אל ראזי נהג לטפל חינם במי שלא יכול היה לשלם על הטיפול, וכן קיים הרצאות לבני המעמדות הנמוכים על רפואה ובריאות הציבור.

בגיל 58 חלה במחלת עיניים קשה – כנראה גלאוקומה – ולא הסכים לקבל טיפול במחלתו בגלל שהאמין שהוא כבר חי מספיק שנים ואינו מעוניין לחיות עוד. על פי סיפור מקובל, כשרופא מצליח הציע לו משחה מסתורית לטיפול בעיניו, שאל אותו אל-ראזי כמה שכבות יש בעין. הרופא לא ידע להשיב, ואל-ראזי אמר "עיני לא יטופלו בידי מי שלא יודע את יסודות האנטומיה". בהמשך סבל אל-ראזי גם משיתוק חלקי, ועל אף קשייו הרפואיים שמנעו ממנו לקרוא ולכתוב, המשיך לעסוק בכך בעזרת אחרים עד מותו, ב-19 בנובמבר, ככל הנראה של שנת 925.

א-ראזי נחשב עד היום לאחד מגדולי בניה של איראן. מכון מחקר בטהראן נושא את שמו, וכן אוניברסיטה בעיר כרמנשאה. בכל שנה מציינים באיראן את יום הרוקחות, המכונה גם יום אל-ראזי. הוא נחשב לחלוץ בתחומים רבים של המדע והרפואה, וכפי שכתב עליו הכימאי הבלגי-אמריקאי ז'ורז' סרטון, הנחשב לאחד מחלוצי ההיסטוריה של המדע, "אל-ראזי היה הרופא הגדול ביותר של האיסלאם ושל ימי הביניים".