63 שנים להשקתה של הצוללת נאוטילוס, שעברה לראשונה מתחת כיפת הקרח של הקוטב הצפוני

הצוללת החלוצית נאוטילוס נחשבת לכלי הרכב הראשון בהיסטוריה שהונע בדלק גרעיני. היא הושקה בבסיס הצי האמריקני בקונטיקט ב-21 בינואר 1954, ובנייתה עלתה כ-55 מיליון דולרים. אולם מעבר לעצם ההישג הטכנולוגי בבנייתה, גולן הכותרת של פעילותה הייתה מסעה מתחת לכיפת הקרח של הקוטב הצפוני ארבע שנים לאחר מכן, ב"מבצע סאנשיין".

נאוטילוס, שנקראה על שמה של הצוללת האגדית של קפטן נמו מהספר "20 אלף מיל מתחת לפני מים" של ז'ול ורן, הייתה הצוללת הראשונה שהשלימה מעבר מתחת לכיפת הקרח של הקוטב הצפוני. המסע התאפשר בזכות המנוע הגרעיני שלה, שאפשר לה לשבור את שיאי העומק בצלילה. כמו כן הוא אפשר לה לעבור במהירות שיא מרחק רב ללא ציפה, שכן בניגוד לצוללות הישנות עם מנועי הדיזל היא לא הייתה צריכה אספקת חמצן קבועה למנוע.

הצוללת, ומערכת ההנעה החדשנית שלה, פותחה באגף הכורים הימיים של הוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית. ביולי 1951 אישר הקונגרס של ארצות הברית את התקציב עבורה והחלה בנייתה במספנות ג'נרל דיינמיקס, על פי תוכניות של ג'ון בורנהאם. היא הושקה בינואר 1954, באורך של כ-97.5 מטר, וכעבור שנה נכנסה לשימוש סדיר.

בשנים הראשונות לפעילותה ערכה נאוטילוס מחקרים רבים בנושא צלילה לטווח רחוק ולעומק רב. היא הייתה הצוללת הראשונה שהייתה עמידה בפני שיטות הלחימה בצוללות ששימשו בזמן מלחמת העולם השנייה, שכן הייתה מסוגלת להישאר זמן רב מתחת למים ולנוע במהירויות ובעומקים שנבצרו מצוללות סטנדרטיות. במאי 1955 היא הוכיחה את יכולותיה אלה במסע ארוך לסן חואן בפורטו ריקו, שבו צלחה 2,223 קילומטר בתוך פחות מתשעים שעות, ושברה את שיא המרחק בצלילה ואת שיא המהירות לצוללת.

מבצע סאנשיין

הניסויים האלה היו הפתח למסעה ההיסטורי של נאוטילוס, במה שכונה "מבצע סאנשיין". ב-4 באוקטובר 1957 שיגרה ברית המועצות לחלל את הלוויין הראשון, "ספוטניק 1", והאמריקאים חיפשו נואשות פריצת דרך טכנולוגית שתוכיח את עליונות ארצות הברית על הסובייטים. יתר על כן, הם חיפשו דרך ליצור איום אסטרטגי חדש על היריבה הגדולה במלחמה הקרה, שכן הסובייטים כבר פיתחו יכולת לשגר טילים בליסטיים בין יבשתיים וסיכנו את העורף האמריקאי.

בתשובה לעדיפות הטכנולוגית שהפגינה ברית המועצות, ביקשה ארצות הברית להגיב במשלוח צוללת בעלת טיל בליסטי עם ראש נפץ, שתעבור מתחת לכיפת הקרח של הקוטב הצפוני ותוכל להגיע לחופי רוסיה. ב-9 ביוני 1958 הפליגה הצוללת לבסוף לכיוון הקוטב, אך נבלמה בגלל הים הרדוד ושכבת הקרח העבה (18 מטר) ונאלצה לשוב על עקבותיה. ב-23 עשתה נאוטילוס ניסיון נוסף, והפעם הצליחה לחצות את הקוטב דרך תעלה טבעית במיצר ברינג. המסע ארך כ-95 שעות ו-2,940 קילומטר והסתיים בקרבת גרינלנד.

מירוץ החימוש והיוקרה בין הסובייטים לאמריקאים המשיך עוד כמה עשורים. ב-1958 נכנסה לשימוש הצוללת הגרעינית הראשונה של ברית המועצות, ואחריה פותחו צוללות דומות גם בבריטניה, צרפת, סין ואפילו הודו. במקביל התלהט המירוץ החלל, שהוכתר לבסוף בניצחון אמריקאי עם הנחיתה ההיסטורית של אפולו 11 על הירח. נאוטילוס עצמה נשארה בשירות עוד שנים רבות ומילאה משימות רבות בצי האמריקאי, עד להשבתתה ב-1980. כיום היא נחשבת "אתר מורשת לאומי" ופועל בה מוזיאון.

תגובה אחת

  • ענת גואטה

    הצוללת נאוטילוס הראשונה

    ראוי לדעתי היה לציין במאמר זה שהצוללת לא נקראה על שמה של נאוטילוס הדמיונית אלא על שמה של צוללת אמיתית שהומצאה כבר בשלהי המאה ה-18 ע"י רוברט פולטון ושהיא הייתה ההשראה לזו של ז'ול ורן