הסופר שהביא את המדע להמונים

מעטים הסופרים שהעניקו לילדים כה רבים את ההשראה להתעניין במדע כמו ז'ול ורן (Verne). הסופר הצרפתי, שהיה ממבשרי סוגת המדע הבדיוני, נשא תמיד את עיניו אל הטכנולוגיות החדשות ביותר של תקופתו ואל המדע פורץ הדרך וניסה לשער לאן יובילו את האנושות. סיפורי המסע שלו שלחו מיליוני קוראים אל הירח וחזרה, לשיט של עשרים אלף מיל במצולות הים או אל בטן האדמה. הידע המדעי והסקרנות חסרת הגבולות שלו שלחו את את פיליאס פוג להקיף את העולם בשמונים יום, שיגרו שלושה אנגלים לעוף חמישה ימים בכדור פורח מעל יבשת אפריקה ובעיקר העניקו למיליוני אנשים מפלט של דמיון וחיפוש אחרי ידע.

ב-8 בפברואר 1828 נולד בנאנט שבצרפת ילד סקרן, הבכור מבין חמישה ילדים, בשם ז'ול גבריאל ורן. אביו פייר ייעד אותו להמשיך בדרכו ולהיות עורך דין, אך דמיונו של ורן הצעיר נשא אותו למחוזות אחרים. האגדה מספרת שבגיל 11 בלבד הוא השיג לעצמו בחשאי תפקיד של נער סיפון על אונייה תלת-תרנית שהייתה בדרכה להודו, במטרה לראות עולם. לפי הסיפור, אביו הספיק לתפוס אותו בנמל הראשון שבו הספינה עגנה בדרכה, בפמבו שבצרפת, וגבה ממנו הבטחה לצאת להבא למסעות "רק בדמיון" – הבטחה שהוא מילא באמונה כל חייו. בפועל נראה שמדובר בבדיה או בהגזמה שהגתה אחייניתו מרגריט בביוגרפיה שכתבה עליו.

בגיל 19 החל ורן הצעיר לכתוב, אך בלחץ אביו נסע ללמוד משפטים בפריז. בבירה הצרפתית הוא התחבר לחוגי הבוהמה וכתב כמה מחזות ושירים במקביל ללימודיו, שאותם השלים בשנת 1851.

במקום לעסוק בעריכת דין נמשך ורן לכתיבה ולמדעים, ופרסם באותה שנה את סיפוריו ומאמריו הראשונים בכתב העת "מוזיאון המשפחות" (Musée des familles), שהוקדש לגיאוגרפיה, היסטוריה מדע וטכנולוגיה. במקביל הוא קיבל עבודת מזכירות בתיאטרון שהותירה לו זמן רב לכתיבה. הוא גם בילה ימים ארוכים בספרייה במחקר עבור סיפוריו, שבהם הקפיד כל חייו על דיוק בפרטים ושימוש בידע עדכני.

הרפתקאות באוויר, בים וביבשה. סדרת בולים שהנפיקה רומניה במלאת מאה שנה למותו של ורן | מקור: ויקיפדיה

הרומן המדעי

באותה תקופה החל ורן להגות רעיון חדש – סוג חדש של רומן שאותו כינה "רומן מדעי", שיאפשר לו לשלב בעלילה כמויות גדולות של עובדות מעניינות. מהחלום הזה, שנולד מתוך "אהבה למפות ולמגלי העולם הגדולים", כפי שהגדיר זאת בהמשך, נולד ספרו הראשון, "חמישה שבועות בכדור פורח".

דרכו של הספר לא הייתה קלה. כמה הוצאות ספרים דחו אותו, בטענה שהיה מדעי וטכני מדי. בסופו של דבר שלח ורן ב-1862 את כתב היד למוציא לאור פייר-ז'ול הצל (Hetzel), שחלם כבר זמן רב לפרסם עיתון איכותי לספרות שישלב חינוך מדעי, בשם "כתב העת לחינוך ופנאי". ורן היה מבחינתו הכותב האידיאלי, אף שגם הוא הסתייג מהכתיבה הטכנית מדי של הסופר המתחיל. בסוף ינואר 1863 הספר ראה אור לבסוף, אחרי עריכה נמרצת. הוא זכה להצלחה מרשימה והעניק לוורן תהילה ופרסום.

הקשר בין השניים, שימשיך רוב חייהם, החל בחוזה לטווח ארוך שהבטיח לוורן הכנסה קבועה תמורת שלושה ספרים בשנה. ספרו השני, "הרפתקאות קפיטן הטרס" כבר פורסם בהמשכים ב"חינוך ופנאי" לפני שיצא לאור כספר באורך מלא, וכך היה גם עם רוב ספריו הבאים. הצל אף הכריז בהקדמה לספר שספריו של ורן ייצרו בעתיד סדרת ספרים בשם "מסעות מופלאים" ש"יפרסו את כל הידע הגיאוגרפי, הגיאולוגי, הפיזיקלי והאסטרונומי המצטבר של המדע המודרני, בסגנון מבדר וציורי שיהיה בפני עצמו ההיסטוריה של היקום".

בערוב ימיו ורן אישר שזה אכן היה יעדו: "מטרתי הייתה לתאר את העולם, אך לא רק את כדור הארץ, אלא את היקום... ובה בעת ניסיתי לשמור על אידיאל גבוה של יופי וסגנון... אך העולם עצום, והחיים קצרים. כדי להשאיר מאחוריו יצירה שלמה, אדם יצטרך לחיות לפחות מאה שנה".

הצל השפיע מאוד על ספריו המוקדמים של ורן, ולמשל שכנע אותו לא להרוג את קפיטן הטרס בסוף הספר ולכתוב גרסה אופטימית יותר של "פריז במאה העשרים" העתידני. השפעתו התמתנה מעט אחר הסכסוך שהתגלע בין השניים סביב העריכה של "20 אלף מיל מתחת לים" ב-1869, כשוורן תיאר בתחילה את מפקד הצוללת קפטן נמו כמדען פולני שחותר נגד הרוסים שהרגו את משפחתו. הצל חשש מפגיע בשוק הרוסי הרווחי ביקש להפוך את נמו לגיבור שנלחם בסחר העבדים. ורן התפשר בסופו של דבר על גרסה שבה עברו של נמו נשאר חידה.

חזית המדע. איור של הצוללת "נאוטילוס" מהספר "עשרים אלף מיל מתחת למים" | מקור: Science Photo Library

חידושים והמצאות

במהלך הקריירה הארוכה והעשירה שלו פרסם ורן שני ספרים או יותר בשנה, רובם ספרי הרפתקאות עם בסיס מדעי. בין הבולטים שבהם "מסע אל בטן האדמה" (1864), שיצא בשנה שעברה במהדורה עברית חדשה בהוצאת אוקיינוס וניסה להפריך את התפיסה המדעית (המוכחת כיום אך חדשה בזמנו), שלפיה במרכז הארץ יש מאגמה לוהטת; "מן הארץ אל הירח" (1865), שבו השיגור לירח נעשה באמצעות תותח (וגם היה אחד הספרים הראשונים שעובדו לקולנוע); "עשרים אלף מיל מתחת לים", שהציג לעולם את ההמצאה החדשה של הצוללת; "חזיון התעתועים של דוקטור אוקס" – ספר סוריאליסטי על מדען שמאיר עיירה בגז וממיט עליה שואה, ועוד עשרות אחרים.

ספריו הציגו חידושים מדעיים רבים, או דנו בתיאוריות שהיו אז בחזית המדע של תקופתו. "פריז במאה העשרים", לדוגמה, הציג עתיד של גורדי שחקים, מכוניות מונעות בדלק, רשת טלגרפית משוכללת ואפילו מכונות למיזוג אוויר. הוא תיאר בספריו יצירת יהלומים מלאכותיים (טכנולוגיה שנוצרה רק באמצע המאה ה-20), צוללת מונעת בחשמל, חללית וספינה מרחפת כבדה מן האוויר, שמזכירה מעט את המסוקים של ימינו.

ורן כתב גם ספרי הרפתקאות רבים שמקומו של המדע בהם היה שולי יותר, כגון "מסביב לעולם בשמונים יום", "ילדי רב החובל גרנט", "אי התעלומות" וכמובן "מיכאל סטרוגוף" שגם עובד למחזה מצליח והכניס למחברו כסף רב.

בשנת 1886, כשהיה בן 58, זכה ורן שלא בטובתו להרפתקה אמיתית – אחיינו הצעיר גסטון ארב לו ליד ביתו וירה בו שני כדורים. הקליע הראשון החטיא, אך השני פגע ברגלו והשאיר אותו צולע עד אחרית ימיו. המניע להתנקשות אינו ידוע עד היום, וגסטון אושפז עד מותו בבית חולים לחולי נפש.

בשנת 1888, אחרי מותו של הצל, נכנס ורן לפוליטיקה ונבחר למועצת העיר אמיין, שבה כיהן עוד 15 שנה. הוא הלך לעולמו ב-24 במרץ 1905 מסיבוכים של סוכרת, בתחילת המאה החדשה שעליה כתב כה הרבה. סדרת המסעות המופלאים שלו המשיכה להתפרסם גם אחרי מותו בקצב של שני ספרים בשנה מעזבונו, אחרי שעברו עיבוד מקיף ושנוי במחלוקת בידי בנו מישל.

ספריו של ורן זכו להצלחה מסחרית רבה, אך לאו דווקא להכרה אקדמית. ובכל זאת, כמעט 113 שנה אחרי מותו שמו מוכר בכל העולם, ספריו עובדו לסרטים, מחזות, קומיקס ותסכיתים ותורגמו לכ-150 שפות. השפעתו על עולם הספרות הייתה עצומה, וכך גם ההשראה שהעניק לילדים בכל רחבי העולם להתעניין במדע ובגיאוגרפיה. השפעה נרחבת במיוחד הייתה לו על ז'אנר המדע הבדיוני, ובעשורים האחרונים גם על הסטימפאנק – ז'אנר שחוזר אל התקופה הוויקטוריאנית כדי לבחון מה היה קורה אילו מנועי הקיטור היו גוברים על המנועים החשמליים.