האסטרונאוט שעשה הכל

"נאס"א והעולם איבדו חלוץ. הקריירה של האסטרונאוט ג'ון יאנג התפרשה על פני שלושה דורות של טיסת חלל, ואנו ניצבים על כתפיו כשאנו מתבוננים אל האתגרים הבאים של טיסות חלל מאוישות", אמר המנהל בפועל של סוכנות החלל האמריקאית, רוברט לייטפוט, בעקבות מותו של האסטרונאוט הוותיק. יאנג היה אחד האסטרונאוטים הבולטים בנאס"א, והספיק לפקד גם על חללית ג'מיני, גם על חללית אפולו, וגם על מעבורות החלל.

ראשון בין שנִיים

ג'ון ווטס יאנג (Young) נולד בקליפורניה ב־24 בספטמבר 1930. השפל הכלכלי דחף את משפחתו מזרחה, ובסופו של דבר הם התיישבו באורלנדו, פלורידה, שם סיים את לימודי התיכון. הוא המשיך ללימודי הנדסת אווירונאוטיקה במכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה, וכשסיים את הלימודים ב־1952 התגייס לצי האמריקאי. יאנג שירת תחילה כקצין כיבוי אש על משחתת במלחמת קוריאה. רק לאחר סבב שירות בים קיבל את מבוקשו ונשלח לקורס טיס. הוא הוסמך תחילה כטייס מסוקים, ולאחר מכן הוסב לטייס קרב. לאחר שירות של חמש שנים על נושאות מטוסים, התקבל לתפקיד טייס ניסוי – תפקיד שבמסגרתו נדרשו הטייסים הטובים ביותר לבחון את ביצועיהם של מטוסים חדשים.

לאחר שלוש שנים כטייס ניסוי התקבל יאנג לנאס"א בקבוצת האסטרונאוטים השנייה, שנבחרה בספטמבר 1962, וכללה תשעה אסטרונאוטים בהם ניל ארמסטרונג, ג'ים לאוול ופרנק בורמן. בתקופה ההיא סיימה נאס"א את המיזם הראשון של טיסות מאוישות, תכנית מרקורי, והתחילה לקדם את תכנית ג'מיני – חלליות בעלות צוות של שני אסטרונאוטים, שנועדו לבחון ולפתח טכנולוגיות חיוניות לקראת הטיסה אל הירח – שינויי מסלול, חבירה בין חלליות, שהות ממושכת בחלל וביצוע פעילות מחוץ לחללית (הליכת חלל).

יאנג היה הראשון מקבוצת האסטרונאוטים שלו שנבחר לטוס לחלל, ושובץ לטיסה המאוישת הראשונה של תכנית ג'מיני, לצדו של המפקד גאס גריסום (Grissom) במרץ 1965. הטיסה הייתה קצרה יחסית, וכללה שלוש הקפות של כדור הארץ במשך חמש שעות. בין שאר המשימות נדרשו אנשי הצוות לבחון מזון לאסטרונאוטים, שהיה ידוע לשמצה באיכותו ובעיקר בטעמו. כדי למחות על איכות המזון הפתיע יאנג את מפקדו, גריסום, והגיש לו כריך בשר שאסטרונאוט אחר קנה יום קודם לכן במעדנייה בפלורידה, והבריח לכיסו של יאנג לפני השיגור. לאחר כמה נגיסות הבין גריסום כי הפירורים הרבים מהכריך המרחפים בחללית בחוסר כבידה עלולים לסכן את המכשור הרגיש ואת בריאות האסטרונאוטים, וטמן אותו בכיסו. כשהסיפור התפרסם ננזפו גריסום ויאנג על התעלול המסוכן, אבל קידומם לא עוכב.

שנה וחצי לאחר מכן כבר פיקד יאנג על משימת חלל – ג'מיני־10. בטיסה שנמשכה שלושה ימים ביצע הצוות שתי חבירות נפרדות עם חלליות לא מאוישות ששוגרו קודם לכן, וטיפסו לגובה של יותר מ־760 ק"מ כדי להוכיח שהקרינה בגבהים כאלה אינה מסכנת את האסטרונאוטים.

צפו בסרטון של נאס"א על ג'ון יאנג:

האדם התשיעי

במאי 1969 טס יאנג לחלל בפעם השלישית, כטייס תא הפיקוד של אפולו־10. זו הייתה הפעם השנייה בלבד שבני אדם טסו לירח, אחרי המשימה המוצלחת של אפולו־8, כמה חודשים קודם לכן. הפעם המשימה נועד להיות חזרה גנרלית לקראת הנחיתה הראשונה, כחודשיים לאחר מכן. המשימה עברה בהצלחה רבה, והוא ניווט בלי דופי את החללית בזמן שעמיתיו, טום סטאפורד ויוג'ין סרנן הנמיכו ברכב הנחיתה עד לגובה של 15 ק"מ מעל פני הירח, בטרם חברו שוב ליאנג, שהיה לאדם הראשון בהיסטוריה שטס לבדו סביב הירח.

יאנג שימש מפקד צוות הגיבוי של משימת אפולו ־13, ולאחר מכן מונה למפקד אפולו ־16 – החללית החמישית שתנחת על הירח. המשימה שלהם כמעט בוטלה בעקבות תקלה שהתגלתה ברכב הפיקוד מיד לאחר שרכב הנחיתה התנתק ממנו, אך בסופו של דבר הצליחו האסטרונאוטים לתקן את התקלה בהדרכת צוות הקרקע, האור הירוק לנחיתה ניתן, ויאנג היה לאדם התשיעי שדורך על הירח.

אפולו 16 נחתה בהצלחה ברמות דקארט (Descartes), אזור גבוה שנחשב קדום יחסית שם היו אמורים יאנג וטייס רכב הנחיתה, צ'ארלי דיוק (Duke), לחפש סימנים לפעילות געשית על פני הירח. לאחר שעברו על כדור הארץ אימונים רבים והכשרה מקיפה בתחום הגיאולוגיה, הם הקדישו את רוב הזמן במשך כ-20 שעות פעילותם על פני הירח לחיפוש סלעים געשיים. בסופו של דבר הם לא מצאו סלעים כאלה, והדגימות שהחזירו לכדור הארץ סייעו להפריך את התיאוריה כי הרמות האלה נוצרו בתהליכיים געשיים.

יאנג ודיוק ביצעו ניסויים רבים והניחו מכשירים מדעיים על פני הירח, אם כי למרבה הצער יאנג הרס בטעות מכשיר למדידת חום בעומק הקרקע. זמן קצר לאחר שדיוק קדח בור בעומק שלושה מטר והחדיר לתוכו את המדחום שנועד למדוד פעילות גיאולוגית, הסתבכה רגלו של יאנג בכבל המפותל, והוא נתלש מהמכשיר. צוות המחקר במרכז הבקרה מצא דרך לתקן את הכבל הקרוע, אך מנהלי המשימה ויתרו על התיקון בשל הזמן הרב שהיה גוזל מהאסטרונאוטים.

הראשון שהנחית בהצלחה חללית על גלגלים. יאנג על רקע דגם של מעבורת החלל קולומביה | צילום: NASA

נהנה מכל רגע

ג'ון יאנג היה לאחד מ-12 אסטרונאוטים בלבד שדרכו על הירח, ואחד משלושה בלבד שטסו אליו פעמיים. בניגוד לרבים מעמיתיו הוא החליט להישאר בנאס"א, ולא פרש גם אחרי שצעד על פני הירח. ב-1973 הוא מונה למנהל תכנית מעבורת החלל, שעדיין הייתה על שולחן השרטוט. ב-1974 מונה לראש לשכת האסטרונאוטים של נאס"א, עם פרישתו של אלן שפרד מסוכנות החלל, והיה אחראי בין השאר על שיבוץ אסטרונאוטים למשימותיהם.

ב-1978 נבחר יאנג למפקד מעבורת החלל הראשונה, קולומביה, בטיסת הבכורה שלה. שלוש שנים לאחר מכן, באפריל 1981, ביצע בהצלחה עם רוברט קריפן (Crippen) את הטיסה המורכבת, ולאחר 54 שעות בחלל הנחית בשלום את החללית הראשונה שנחתה עם גלגלים על מסלול, ולא צנחה בים.

שנתיים וחצי לאחר מכן שב לחלל כמפקד הטיסה התשיעית של המעבורת קולומביה. במשך עשרה ימים בחלל ביצע הצוות בפיקודו עשרות ניסויים מדעיים במעבדת חלל של סוכנות החלל האירופית.

בשש טיסותיו צבר יאנג 835 שעות טיסה בחלל – כמעט 35 ימים. ב-1986 הוא היה אמור לפקד על משימה נוספת, להצבתו של טלסקופ החלל הַאבְּל במסלול סביב כדור הארץ, אך הטיסה בוטלה בשל אסון המעבורת צ'לנג'ר, ויאנג לא טס עוד לחלל. הביקורת הנוקבת והפומבית שמתח על נאס"א בשל כשלי הבטיחות שהתגלו בחקירת האסון הביאו לכך שמונה לסגן מנהל מרכז הטיסות המאוישות, וממונה על הנדסה, מבצעים ובטיחות. הוא נשא בתפקיד במשך תשע שנים, עד 1996, אז מונה למנהל הטכני של מרכז החלל.

ב-2004 פרש יאנג מנאס"א לאחר 42 שנות שירות, אך המשיך להיות מעורב בפעילויות הסוכנות. ביום שישי הלך לעולמו בגיל 87, בשל סיבוכים של דלקת ריאות. לאחר מותו של יאנג נותרו בחיים רק חמישה מ-12 האסטרונאוטים שדרכו על הירח.

יאנג זכה באותות הוקרה ופרסים רבים על פעילותו בתחום החלל, אבל מבחינתו הפרס הגדול ביותר היה טיסות החלל עצמן. "אני חושב שהייתי מאוד בר-מזל", סיכם בקצרה את הקריירה שלו במסיבת הפרישה מנאס"א, וכשנשאל מה היה הרגע הזכור לו ביותר משש הטיסות שלו, השיב בפשטות "נהניתי מכל רגע".