נוירו-חינוך הוא תחום חדש שבו מיישמים ממצאים ממחקרי מוח ומשנים את האופן שבו אנחנו לומדים ומלמדים

תחום דעת חדש פועל בשנים האחרונות ומקרב בין שני עולמות מקבילים שעוסקים באותו עניין - מדעי הלמידה ומדעי המוח. שניהם עוסקים בתפקוד המוח אבל הם עושים את זה מכיוונים שונים: מדעי הלמידה עוסקים בקשר שבין התפתחות היכולת הקוגניטיבית שלנו (זיכרון, קבלת החלטות והפניית קשב) והיכולת הרגשית לבין היכולת ללמוד. אם שמעתם על אסטרטגיות למידה, או על למידה מבוססת פרויקט, שמעתם על תוצרים של מדעי הלמידה.

למידה היא תהליך המייצר ידע, והאיבר שבו אנחנו משתמשים לקליטת מידע מהעולם סביבנו, להבין אותו ולארגן אותו לשימוש חוזר בעתיד הוא המוח שלנו. במחקר המוח נצבר בעשרות השנים האחרונות מידע רב על האופן שבו המוח תופס ומעבד מידע מסוגים שונים (מה ראינו, מה שמענו, מה עשינו), כיצד הוא שומר ומאכסן מידע, איך נוצרים זיכרונות ארוכי טווח ואילו סוגים שונים של זיכרונות קיימים.

התחום המנסה לאחד בין השניים נקרא נוירו-חינוך, או נוירו-פדגוגיה, והוא מבקש לגשר בין הידע שנצבר במחקרים במדעי המוח לבין הפרקטיקה של הוראה וחינוך. הכוונה היא לחקר של הדרכים והאסטרטגיות שבהן נוקטים מורים ומחנכים בשביל לייצר למידה אצל ילדים ואצל מבוגרים, כלומר לשפר את יעילות ההוראה והלמידה בסביבות חינוכיות כמו בתי ספר ואוניברסיטאות.

הפלסטיות של המוח

המוח הוא איבר יוצא דופן ביכולת שלו להשתנות  בתגובה לכל חוויה שאנו עוברים, כולל למידה ישירה של ידע או של מיומנות שנעשית במצב מפורש כמו הרצאה או סדנה, או למידה עקיפה שמתרחשת באמצעות חוויה שאינה לימודית כמו התבוננות באחרים, ניהול שיחה, האזנה לדיון וכדומה.

היכולת הזו מכונה הפלסטיות של המוח, או נוירו-פלסטיות. היא קיימת במהלך כל חיינו ולכן תמיד אפשר ללמוד. אמנם ישנן תקופות קריטיות בהתפתחות המוח, בעיקר בשנות החיים הראשונות, שבמהלכן הפלסטיות של המוח גדולה יותר. אבל לאורך כל החיים נשמרת יכולת ההשתנות של המוח. דוגמה לכך היא זו של אשת הקונגרס האמריקאי גבריאל גיפורד שנורתה בראשה במהלך ניסיון התנקשות בשנת 2011 וחזרה ללכת ולדבר בעקבות תהליכי שיקום מוצלחים.

שימוש במידע שנאסף בתחום מדעי המוח מסייע לשיור האופן שבו לומדים ומלמדים. צילום: shutterstock

אסטרטגיות למידה יעילות הן אחד מעקרונות התחום, ויש להן שימוש אצל התלמידים ואצל המורים בו-בזמן. צילום: shutterstock

כשמדברים על נוירו-חינוך, אחד העקרונות שמיושמים בשטח הוא הידיעה שככל שאנו לומדים ומאתגרים את המוח שלנו יותר, כך היכולת שלנו ללמוד מתחזקת ומשתפרת. הסיבה לכך היא שבזמן שהלמידה מתחזקים הקשרים בין תאי המוח שלנו (מבנים בשם סינפסות).

אחת מאסטרטגיות הלמידה היעילות ביותר היא למידה מרווחת (spaced learning) שפועלת ליצירת קשרים חזקים וזיכרונות עמידים. מורים משתמשים בשיטה זו כאסטרטגיית לימוד בכיתה, ותלמידים מיישמים אותה כאסטרטגיית למידה לקראת בחינה.

שיטה זו פועלת על פי ממצאי מחקרים שבהם התגלה שאם מקדישים אותו פרק זמן ללמידה בצורה מרווחת ולא צפופה, מוחנו מייצר זיכרון חזק יותר ועמיד יותר לאורך זמן. עיקרון פשוט זה אומר שלא כדאי לשמור את הלמידה למבחן ליום האחרון וכדאי לחלק את הלמידה לכמה ימים.

כך, למשל, בניסוי בתלמידי תיכון אמריקאים שלמדו צרפתית נמצא הבדל בין למידה של שלושים דקות ביום אחד לבין למידה שנעשתה עשר דקות ביום במשך שלושה ימים. במבחן שניתן ארבעה ימים לאחר תום הלמידה נמצא שההישגים היו גבוהים ב-35 אחוזים בתלמידים שלמדו למידה מרווחת. עיקרון הריווח משפר למידה ללא תלות בגיל ואפשר ליישם אותו אצל ילדי גן, תלמידי בית ספר יסודי , תלמידי רפואה שלמדו טכניקות ניתוח חדשות ואף מבוגרים בני 70 שלמדו מיומנויות שלא הכירו קודם.

באופן דומה, נמצא שיעילות החזרה על החומר הנלמד עולה כשהחזרות מופרדות זו מזו בזמן.  בניסויים שנעשו בבתי ספר בעולם נמצא שכדאי לחלק את השיעור לשלושה חלקים ולרווח ביניהם על ידי עיסוק בפעילויות המפעילות חלקים אחרים של המוח, כמו פעילות גופנית או יצירה. המבנה המיטבי של שיעור מרווח כולל שלושה חלקים, כשבחלק הראשון המורה מציגה את המידע בקצב מהיר ובצורה פרונטלית, בחלק השני התלמידים מנסים לשלוף מהזיכרון את עיקרי העובדות שנלמדו זה עתה, ובחלק השלישי הם מתבקשים ליישם את הידע שנלמד באמצעות משימות ופעולות שונות.

מחזקים את החיבורים

הבסיס הביולוגי לזיכרון, המכונה אנגרם (engram) הוא רשת של תאי עצב הפועלים יחד בצורה מסונכרנת. התאים מחוברים זה לזה באמצעות סינפסות, שמתחזקות בכל פעם שהרשת פועלת - כשאנו נזכרים באותו פריט מידע או באירוע.

בניסויים רבים נמצא שייצור החיבורים בצורה מיטבית דורש זמן, ובמחקרי הדמיה מוחית מהשנים האחרונות - כמו מחקר fMRI שבו נסרקו מוחות נבדקים בוגרים בזמן שלמדו מלים - התגלה שהפעילות באזור הקדמיים של המוח גבוהה יותר בזמן למידה מרווחת של מילים מאשר בזמן למידה צפופה.

נראה שכשאנו לומדים פריטי מידע רבים המופיעים בסמיכות זה לזה נפגעת היכולת להקדיש זמן עיבוד לכל פריט, ולכן יעילות הקידוד יורדת. הסיכוי שנצליח לשמור את פריט המידע בזיכרון לטווח ארוך הוא נמוך יותר. אך מכיוון שהמוח לומד ומשתנה בהתאם לחוויות שאנו חווים, הקשרים שהוא יוצר בין הנוירונים מתחזקים והזיכרון משתפר. עדיף להשתמש בלמידה מרווחת וליצור הפסקות במהלך הלמידה כדי לאתגר את עצמנו ולחזק את הזיכרון ארוך הטווח.

 

תגובה אחת

  • סיגל

    חשוב ומענין

    תודה רבה. האם אפשר לקבל יותר פרטים על הכותבת? וגם, אשמח לקרוא כתבה דומה על מחקרים שמצאו תמיכה ליתרונות של למידה פעילה.