הפילוסופיה היא הבסיס לכל זרמי המדע המוכרים היום. אז למה מפתיע לשמוע שמחקר בריטי מקיף קושר בין שיעורי פילוסופיה לתלמידי בית הספר היסודי ובין שיפור בלימודי המתמטיקה?
הפילוסוף האנגלי הנודע תומס הובס בן המאה ה-16 היה אחוז פליאה כשגילה את הגיאומטריה האוקלידית, שניסח המתמטיקאי היווני אוקלידס יותר מ-1,900 שנים לפני כן. יצירתו החשובה ביותר של אוקלידס הייתה הספר "יסודות", שהציג בפעם הראשונה אי פעם ארגון שיטתי של התבססות על הנחות כדי להסיק מהן מסקנות מתמטיות.
שיטה זו של חשיבה לוגית עקבית בנויה כך שכל טענה נובעת מטענה אחרת שקדמה לה. לדוגמה, מהטענות "כל עיגול הוא צורה גיאומטרית" ו"כל צורה גיאומטרית מורכבת מנקודות" אפשר להגיע למסקנה חדשה, שלפיה כל עיגול מורכב מנקודות. הטענה האחרונה אינה מובנת מאליה, אבל היא נובעת מהטענות הקודמות ולכן נכונה לפי כללי הלוגיקה.
בשנת 1651 הובס פרסם את ספרו הידוע ביותר, "לויתן", שעסק בפוליטיקה. כללי ההיסק שבהם הוא השתמש כדי להוכיח את התיאוריה הפוליטית שבספר קיבלו השראה מהמתמטיקה, כמו כל גישתו כפילוסוף.
הפילוסופיה, שמקורה ביוון העתיקה החלה להתפתח כשאנשים תהו בקול על קיומם ושאלו שאלות על המציאות שהם חווים, מה יצר אותה ואילו כללי מוסר נדרשים בשביל להתנהל בה. בשנים האחרונות, היא החלה לחזור לחיי תלמידים צעירים דרך מערכת החינוך. החלוץ בתחום נחשב פרופ' מתיו ליפמן, שפיתח בתחילת שנות ה-70 את גישת הפילוסופיה בכיתת בלימוד. מגובה במחקרים של פסיכולוגים ושל פילוסופים בתחום החינוך, ליפמן הציע ליצור בכיתה קהילה חוקרת. התלמידים מתנסים בפעילויות מבוססות-דיון ומקבלים עידוד לחשוב באופן ביקורתי, כלומר לתת נימוקים ולהצדיק את דעתם.
תכניות ברוח גישת הפילוסופיה לילדים מיושמות כיום בכיתות שונות ביותר מ-50 מדינות ברחבי העולם. אגודות וגופים אחרים המקדמים את הגישה מפתחים חומרי למידה חדשים שאליהם נחשפים מאות אלפי ילדים על מנת לקדם אצלם חשיבה ביקורתית, יצירתית ואכפתית כלפי דעות האחר.
הפילוסוף האנגלי תומס הובס, בן המאה ה-16, התבסס בספרו "לויתן" על עקרונות מתמטיים בשביל לבנות את הטיעונים הפילוסופיים. צילום: Houghton Library, Harvard University
שיפור משמעותי בכל התחומים
בשנת 2013 התפרסמו תוצאותיו של מחקר שבחן את השפעתה של התכנית Philosophy for Children (או בקיצור P4C) על הישגיהם הלימודיים של תלמידי כיתות ד'-ה' ב-48 בתי ספר ברחבי אנגליה. התלמידים השתתפו בשיעור שבועי שהתנהל בצורה של שיחה קבוצתית בנושא פילוסופי, כשהדיונים סבבו סביב גירוי מסוים - סיפור או סרטון המעלים מושג מרכזי כמו אמת, הוגנות או בריונות. המורים שהובילו את התכנית עברו סדנת הכשרה של כמה שעות לפני תחילת הלימודים וזכו לתמיכה מהאגודה שהפיקה את התכנית לכל אורך השנה.
התוצאות הראו באופן ברור שתלמידים שהשתתפו בתכנית הציגו יכולות גבוהות יותר בקריאה ובמתמטיקה ביחס לקבוצת הביקורת, כשהשינוי הוערך בחודשיים של למידה נוספת. השיפור המשמעותי ביותר נמדד בקרב תלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש, שיכולותיהם עלו הרבה מעל הממוצע הכללי. המורים דיווחו גם שבמהלך השנה הם הצליחו לראות שיפור ניכר במידת הסובלנות, בביטחון העצמי ובהערכה העצמית של התלמידים שהשתתפו בתכנית.
בימים אלה מתקיים מחקר המשך שהורחב ל-200 בתי ספר באנגליה בניסיון לבדוק את השפעת לימודי הפילוסופיה על יכולותיהם הקוגניטיביות של התלמידים המשתתפים בתכניות מהסוג הזה. החוקרים מניחים שישנו קשר סיבתי בין התכנית P4C לבין פיתוח וחיזוק מיומנויות של שאילת שאלות, בניית טיעונים וקיום דיון מנומק. כלומר, מה שתומס הובס הבין כבר לפני כמעט 400 שנה, אנחנו מתחילים לבסס היום: למתמטיקה ולפילוסופיה יש בסיס משותף, והתנסות באחת תורמת להבנת האחרת.
עוצמה מבורכת ומאיימת
היה אפשר לצפות שבישראל יקפצו על תוצאותיו של מחקר כזה, הרי דורגנו באחרונה במבחני הפיז"ה במקום הראשון בפערים בהישגים לימודיים על רקע חברתי-כלכלי-תרבותי.
ד"ר אריה קיזל, ראש החוג ללמידה והוראה באוניברסיטת חיפה, שהוא מומחה לפילוסופיה עם ילדים, מוטרד מהיעדרן של תכניות מהסוג הזה במרחב החינוך הישראלי. הוא מסביר שלמרות התקדמות מערכות החינוך בכל העולם, בכל זאת המדד הטוב ביותר להצלחתו של התלמיד הוא ההשכלה של הוריו. "פילוסופיה עם ילדים היא אחת המתודות המשמעותיות ביותר המאפשרות למערכת החינוך לבצע שבירה של 'צל המבוגרים על עולם הילדים'", הוא טוען, ומחזק את ממצאי המחקר שלפיהם לימודי הפילוסופיה מיטיבים במיוחד עם תלמידי השכבות החלשות.
את האחריות לפערים הוא תולה במערכת החינוך ובעומדים בראשה, ומתייחס למאפיינים תרבותיים ופוליטיים: "מערכת החינוך הישראלית חוששת מהילד שיודע לשאול. פילוסופיה עם ילדים יכולה להעצים את הלומדים ולכן היא לא לגיטימית אצלנו. עוצמה מפחידה את מי שלא רוצה שהעוצמה תילקח ממנו".
החיבור בין פילוסופיה ומדעים אינו מובן מאליו, אבל בבריטניה הוא חלק מוצלח מאוד מההוראה בבתי הספר. צילום: shutterstock
חזרה למקורות
מדוע המחקר הזה מעורר הדים רבים כל כך, ואיך זה קורה שהקשר שנמצא בו בין פילוסופיה ומתמטיקה אינו מובן מאליו? נראה שאנחנו רגילים להתייחס למתמטיקה כאל עניין טכני, בוודאי בהוראה בבית ספר יסודי. מערכת החינוך, ואנחנו איתה, מבדילה בין חשבון ומתמטיקה: החשבון היסודי נחשב מיומנות טכנית שבשביל לשלוט בה מספיקים שינון של כללים ותרגול, ומולה נמצאת המתמטיקה העל-יסודית, שנחשבת תחום מופשט שבו נדרשת חשיבה מתקדמת יותר.
מתוצאות המחקר הזה אפשר להבין שגם תלמידים צעירים שלומדים לבצע פעולות חשבון פשוטות מחפשים משמעות. כשהם מפתחים יכולות הסקה לוגיות ואינם חוששים לחשוב, הרבה יותר קל להם גם לבצע את פעולות החשבון השגרתיות ביותר.
במה כרוך יישום התכניות האלה בבתי הספר בישראל? מתברר שזה לא מסובך: לפי המחקר הבריטי, העלויות נמוכות יחסית מפני שההשקעה הכספית היחידה היא שעות מורים והכשרתם. התכנים וחומרי הלימוד קיימים ברשת, וישנן גם קבוצות כמו המרכז הישראלי לפילוסופיה בחינוך שמציעים תמיכה פדגוגית בעניין.
בתקופה שבה אנשי מערכת החינוך בישראל מנסים להצעיד אותה אל מקום מתקדם יותר בעזרת שילוב מחשבים וטאבלטים, למידה מקוונת ומורים ברשתות החברתיות, כינוס התלמידים לצורך דיון פילוסופי נראה כמו חזרה לעבר הרחוק. אך מחקר זה ותכניות רבות ומגוונות מוכיחים שזו אינה הליכה אחורה, אלא חזרה ליסודות שהפכו את האדם לייצור התבוני והחושב שהוא.
