בניסוי הזה נגרום לעיגול להיראות גדול יותר או קטן יותר פשוט על ידי כך שנזיז אותו מסביבה אחת לאחרת.

ציוד

מהלך הניסוי

את מהלך הניסוי אפשר לראות בסרטון הבא:

 

הסבר

התופעה שמוצגת בניסוי מכונה אשליית אבינגהאוס, על שם הפסיכולוג הרמן אבינגהאוס שגילה אותה בסוף המאה ה-19. היא שייכת לקבוצה של אשליות שנקראות אשליות ראייה או אשליות אופטיות, שבהן אנו מתעתעים במוח וגורמים לו לראות משהו בצורה שגויה או לזהות דבר שאינו קיים במציאות.

באשליה הזו אנו רואים שהסביבה שמקיפה עצם מסוים משפיעה על תפיסת הגודל שלו. ההסבר הוא זה: במסגרת השיטות של המוח להעריך גודל אמיתי של חפצים, הוא משווה כל הזמן את גודל הבבואה שלהם ברשתית (הדמות שנקלטת בעין) לגודל הבבואה של חפצים אחרים שנמצאים לידם. אם חפצים שנמצאים ליד חפץ מסוים נראים קטנים, המוח מסיק שהחפץ גדול – ולהפך.

במחקר שבדק ספציפית את האשליה הזו נמצא גם שככל שהעיגולים קרובים יותר לעיגול המרכזי, העיגול המרכזי נראה לנו גדול יותר –  אתם מוזמנים לבדוק את זה עם העיגולים שגזרתם. כיוון שעיגולים קטנים יכולים להתקרב לעיגול המרכזי יותר מעיגולים גדולים, זה מעצים את האשליה.

בסרטון הבא תוכלו לראות את האשלייה מתרחשת "מול העיניים" באופן רציף, כך שהעיגולים שמסביב לעיגול המרכזי משנים את גודלם – ונראה שגם העיגול המרכזי, אף על פי שגודלו נשאר קבוע. הסרטון זכה בתואר אשליית הראייה הטובה ביותר לשנת 2014.

חשוב לציין שמאחר שאנחנו לא יודעים עדיין איך בדיוק המוח עובד, אי אפשר לדעת האם ההסבר שמוצע לאשליה נכון בוודאות, אבל אין ספק שאשליות עוזרות לנו מאוד לקדם את המחקר על המוח, כי הן עוזרות לחוקרים לחשוף את המנגנונים שבהם משתמש המוח כדי לפענח את המידע שמגיע אליו מהחושים. ה"תקלות" וה"באגים" בתוכנה מלמדים אחרי הכל רבות על איך היא עובדת.

מעניין לציין

כפי שמצויין בחלק האחרון של הסרטון, כשמסתכלים על ירח מלא שנמצא קרוב לאופק, הוא נראה לנו ענק, הרבה יותר מאשר כשהוא נמצא בדיוק מעלינו במרומי הרקיע. אבל כשמודדים את גודל הירח באמצעות מכשיר אובייקטיבי (כמו מצלמה) רואים שגודלו זהה בדיוק. גם מבחינה אסטרונומית, המרחק בין כדור הארץ לירח לא משתנה בין המצבים, כך שבאמת לא אמור להיות שום הבדל נראה בגודל הירח הנראה.

התופעה הזאת נקראת "אשליית הירח". אחד ההסברים שלה הוא שהיא בעצם סוג של אשליית אבינגהאוס – כשבמציאות בניינים, עצים והרים שנמצאים קרוב לעיגול הירח ממלאים את מקומם של העיגולים הקטנים הקרובים באשליה. עם זאת, אין הסכמה בנושא הזה בין המדענים ויש הטוענים שסיבות אחרות גורמות לאשליה או תורמות לה. נטען, למשל, שהמוח יודע מניסיונו שדברים שנמצאים רחוק ליד האופק הם בעצם גדולים, אף על פי שהם נראים לנו קטנים, ולכן תופס אותם כאילו הם גדולים יותר מעצמים שנמצאים קרוב יותר, וכך כשהירח מגיע לאופק הוא נראה לנו גדול יותר.

להרחבה בנושא ראו את הכתבה שלנו על אשליית הירח.

2 תגובות

  • מיקה

    על הירח

    אם זו רק אשליה אופטית, למה היא קיימת במבט ממטוס, או בלב ים? ויש עוד סיבות שמתוארות בסרטון הזה, והתשובה בו שאין תשובה, כלומר התירוצים של "אשליה אופטית" או "גודל יחסי" לא מספקים אנשים רבים, בינהם גדולי המדענים. אז האם באמת לתעלומה עדיין אין פתרון?
    https://www.youtube.com/watch?v=RXkYjL_7jME

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאבי סאייג

    אשליה אופטית

    היי מיקה

    ראשית תודה על הסרטון המעניין.

    המינוח אשליה אופטית מעט מבלבל, כי אפשר לחשוב שהוא מדבר על אשליה שנגרמת בגלל חוקי האופטיקה בפיזיקה, אולם המונח "אשליה אופטית" מתייחס לפיענוח שגוי של תמונה או מראה כלשהו על ידי המוח. כלומר – העובדה שהאשליה מתרחשת אצל טייסים במטוס או ימאים בלב ים לא הופכת את התופעה ל'לא אשליה אופטית'. כאשר מכשיר אובייקטיבי (כמו מצלמה, מחשב או גזיר נייר) מראה כי הירח לא משנה את גודלו, ואילו האדם רואה שכן – אז זוהי אשליה אופטית. זה לא "תירוץ" (וגם לא הסבר) אלא זוהי ההגדרה של התופעה.

    בקשר להסברים נוספים לאשליית הירח – כמובן שיש, ואפילו כתבתי ציינתי עוד הסבר נוסף בכתבה. כאנקדוטה, אספר שכשהייתי סטודנט לנויירוביולוגיה, השתתפתי בכנס שנתי גדול באירופה, ואחד הפוסטרים המדעיים שהוצגו שם עסק בנושא אשליית הירח, המציג שאל אותי כמה הסברים אני מכיר – אמרתי שאני מכיר 3, והמציג אמר שהוא מכיר 8 – ו'כולם שגויים' לדעתו (והוא הציג הסבר תשיעי...)

    כפי שכתבתי – כל עוד לא יודעים איך עובד המוח (ולא יודעים) אז כל מה שאפשר זה להציע פתרונות, אבל אף אחד לא יכול להוכיח באמת שהפתרון שהוא המציע הוא הוא הסיבה. גם על מה שמוצג בסרטון שצרפת אפשר להתווכח: העובדה שטייסים וימאים רואים את האפקט לא מבטלת את הסבר אבינגהאוס (כי באופק תמיד יש משהו להשוות אליו את הירח, אפילו קו הים או קו היבשה הוא אובייקט להשוואה), הסיבה שבפלנטריום לא רואים את האפקט – לא מבטלת את הסבר הפרספקטיבה באמת, כי אפשר לטעון, שהגודל הקטן של פלנטריום לא מאפשר לאשליה להתרחש (בהשוואה למרחקים עצומים של האופק). ואילו ההסבר המוצע בסוף הסרט כהסבר הסביר ביותר לאשליה – מכיל בעצמו סתירות: אם הסיבה היא נקודת המוקד של העין, וכאשר הירח ברום השמים העין שומרת על נקודת מוקד קרובה של 2 מטרים – אזי הירח, שכידוע לא נמצא במרחק 2 מטרים מאיתנו, היה אמור להיראות לנו מטושטש כשהוא ברום השמים – והוא לא נראה מטושטש... ובנוסף לכך: העובדה שימאים רואים את האפקט גם סותרת את ההסבר, כי גם לימאים אין אובייקט חד לעשות עליו מיקוד, כך שגם שם העין אמורה לשמור על מצב ברירת המחדל של נקודת מיקוד 2 מטרים, והם היו אמורים לראות אותו קטן...

    בברכה,
    ד"ר אבי סאייג
    מכון דוידסון לחינוך מדעי
    מכון ויצמן למדע