המדע והאמונה מנסים להסביר את המציאות, אך בכך מסתיים הדמיון ביניהם: האמונה מספקת תשובות והמדע שואל שאלות

כיצד נוצר היקום? ממה הוא עשוי? מדוע יש בו חיים מסוגים שונים ומה מאפיין אותם? מדוע בשנה מסוימת יש פחות גשם מאשר בשנים אחרות? איך קורה שבמקום אחד יש יבול עשיר יותר מאשר במקום אחר? מדוע אדם אחד נשאר בריא אף שרוב האנשים שסביבו חולים, או להפך? מדוע אנחנו מתים, ומה קורה לנו לאחר מכן? אלה הן רק כמה מהשאלות שאנו, בני האדם, שואלים את עצמנו לאורך ההיסטוריה, ויש שתי דרכים עיקריות שבאמצעותן אנו עונים עליהן: הדרך הדתית והדרך המדעית.

מדע ודת הם שני עולמות שונים מאוד. דתות מציעות הסברים של המציאות סביבנו ושל דרכי ההתנהגות הנדרשות בה. הסברים אלה מתבססים בראש ובראשונה על אמונה באל (או בקבוצה של אלים) המנהל וקובע את המתרחש בעולם. תשובותיה של הדת על השאלות שלעיל, כמו גם על שאלות אחרות, הן תשובות ברורות מאוד, שבראשן רצונו של האל שכך יהיה. לפי התפיסה הדתית, אם איננו מבינים מדוע זה רצונו של האל, הרי זה משום שאיננו אלא בני אדם. יתרה מזו: הדת מייחסת סיבה ומטרה לעולם ולתופעות המתקיימות בו. סיבה כזו יכולה להיות, למשל, שהאלים החליטו ליצור עולם כדי שיוכלו להשתעשע בו; או שהמטרה של אלוהים היא ליצור עולם שיפעל על פי תורה מסוימת. דתות מתארות יחסים של שכר ועונש בין האל או האלים לבין בני האדם. כך, למשל, אם קורה לנו אסון, התפיסה הדתית תקבע שזהו עונש שקיבלנו מהאל על מעשינו הרעים. אם משהו שאנחנו מקווים לו אכן מתרחש, התפיסה הדתית תקבע שזהו שכר על התנהגות שלנו שהיא טובה בעיני האל.

המדע, לעומת זאת, פועל בדרך שונה לחלוטין. גם המדע מחפש הסברים לתופעות ולמציאות שסביבנו, מבקש להבין את העולם ולהניח יסודות לדרכי התנהגות בתוכו, אלא שבכך מסתיים לחלוטין הדמיון בינו לבין הדת. כדי להבין את העולם, המדע מתבסס על תצפיות, נתונים, ממצאים וניסויים הניתנים לבדיקה ולהוכחה חוזרת. על סמך כל אלה הוא בונה השערות ותיאוריות, שאין שום קשר בינן לבין אמונה. המדע אינו מניח שיש למציאות "יד מכוונת" כלשהי, בעלת סיבה או מטרה. יתרה מזו: אם המאפיין המרכזי של הדת הוא שהיא מעניקה תשובות, המאפיין המרכזי של המדע הוא שהוא שואל שאלות. כי בשונה מהדתות, הבטוחות לגמרי בתפיסה שהן מציגות, המדע מתייחס בחשד לידע ולתובנות שלו-עצמו. הוא שב ובוחן את הנתונים, הממצאים, התגליות והמסקנות הנובעות מהן, אינו נרתע מחילוקי דעות, אינו חושש לאתגר את עצמו כשהוא שואל שוב ושוב את אותן השאלות ומוסיף עליהן שאלות חדשות, ואף אינו מהסס לשנות לגמרי את תשובותיו לאור תגליות ותובנות חדשות.

שאלה של הפרכה

מדענים ופילוסופים אינם נרתעים מלבקר אפילו אֶת השיטה המדעית. כך, למשל, הפילוסוף הסקוטי דייוויד יום טען שגם אם אירוע מסוים חוזר ונשנה פעמים רבות, אין בכך כדי להבטיח שהוא יקרה תמיד. חִשבו על קערה גדולה מלאה עשרות תפוחים אדומים. לטענת יום, אי-אפשר להסיק מכך שכל התפוחים בעולם יהיו תמיד אדומים. הפילוסוף האוסטרי קרל פופר הרחיב ואמר, שמספיק תפוח ירוק אחד כדי להוכיח שהרעיון שכּל התפוחים בעולם אדומים איננו נכון. לדעתו, המדע מִתקדם על ידי הפרכות, ולכן רעיון הוא מדעי רק אם אפשר להפריך אותו, כלומר להוכיח שהוא שגוי. תיאוריה שאין אפשרות להפריכה בניסוי אינה מדעית. אמונה אי-אפשר להוכיח וגם אי-אפשר להפריך באופן חד-משמעי באמצעות ניסוי. מכאן נובע שכל תיאוריה המבוססת על אמונה אינה מדעית. למשל, את האמירה שרצון האל הוא שנֹאכל רק דברים מסוימים ולא דברים אחרים אי-אפשר להפריךְ וגם לא להוכיח, ולכן היא אינה אמירה מדעית אלא דתית.

יש מדענים דתיים המצליחים לשלב בחייהם מאפיינים של שתי התפיסות. אחד הידועים שבהם היה פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. ליבוביץ' היה מדען דתי וּפִילוֹסוֹף. הוא טען שהמדע והדת הם תחומים נפרדים כיוון שהם שואלים שאלות נפרדות שאין לחבר ביניהן. לדבריו, המדע שואל "איך" ואִילו הדת שואלת "למה". לכן, לטענתו, אין טעם לנסות להשיב על שאלות בִּתחום אחד בעזרת שיטות מִן התחום האחֵר. המסקנה המתבקשת, לדעתו, היא שכיוון שאין כלל חפיפה בין הדת לַמדע – גם אין סְתירה ביניהם, ושניהם יכולים להשתלב בחייו של אותו אדם.

ציפורים ודגים

המחלוקת בין מדע לדת מתחילה דווקא במקומות שבהם מנסים ליצור שיח ביניהם, וכשאנשים מבקשים שנתייחס לדת כאל מדע. התבוננות בהתפתחות הידע האנושי לאורך ההיסטוריה מוכיחה שברוב המקרים, אנו מוסיפים לפנות אל האמונה כל עוד למדע אין תשובה. כך, למשל, דתות שונות מאמינות בסיבות שונות להופעתה של הקשת בענן. ברגע שהמדע גילה את תכונות האור, האמונות האלה הפכו להיות סיפור חביב ולא יותר. דתות מסוימות האמינו שהזוהר הצפוני הוא נשמות משוטטות בשמיים. מאז שהמדע הבין את יחסי הגומלין בין חלקיקים באטמוספרה לבין השדה המגנטי של כדור הארץ, אמונות אלה הפכו לאגדות. גם כיום, אנשים דתיים רבים טוענים שהם אינם "מאמינים" בתיאוריות מדעיות שונות, כמו המפץ הגדול, הקביעה הגיאולוגית של גיל כדור הארץ ואבולוציה. אבל גם המדע אינו "מאמין" בהן, כפי שהוא אינו "מאמין" בשום דבר אחר. תיאוריית האבולוציה, למשל, מתבססת על ממצאים מדעיים מתחומים כמו גנטיקה, מיקרוביולוגיה, גאולוגיה ופלאונטולוגיה. כמו כל תיאוריה מדעית, אם יגיע יום שבו ממצאים, ניסויים ותצפיות יסתרו אותה ויוכיחו אחרת, היא תשתנה בהתאם. ככל שהמדע מתקדם, כך הפער הזה, בין מה שאנו לא יודעים ומסבירים באמצעות אמונה לבין מה שאנו מגלים באמצעות השיטה המדעית, הולך ומצטמצם.

בגלל מהותם השונה כל כך, הניסיון ליצור שיח שוויוני בין דת לבין אמונה נועד מראש לכישלון. "ציפור שיר ודג יכולים להתאהב זה בזה, אבל היכן יבנו את ביתם?". את השאלה הזאת שם הסופר שלום עליכם בפיו של טוביה החולב, וכך ביטא את תהייתו כיצד שני עולמות שונים מאוד זה מזה יוכלו לחיות יחד. כמו ציפור ודג, גם דת ומדע – כל אחד מהם הוא תוצר של מחשבת האדם ויפה בדרכו, אך הם אינם יכולים לגור באותו הבית.

 

6 תגובות

  • הדס

    אני חושבת ש"הדת" שאתם

    אני חושבת ש"הדת" שאתם מתייחסים אליה היא נצרות.
    תנסו ללמוד גמרא - היא בנויה משאלות וקושיות.
    יהודי צריך לשאול שאלות.

  • צ'ארלס

    מצוין, איזה אומץ

    כל הכבוד על המסר החשוב, שלצערי צריך אומץ כדי לומר אותו בימים אלו.
    לפי התגובות בפייסבוק נראה שיהיה לחץ כבד על דוידסון להסיר את הכתבה - אני מקווה מאוד שלא כך יהיה. ובכל זאת אני חושב שחסר משהו. ברור שהאינטליגנציה של אותם מדענים דתיים לא מונעת מהם לחיות בדיסוננס מדע-דת. כיצד הם יכולים לחשוב בצורה מדעית במעבדה ולהאמין בדת כשהם מחוצה לה? הציטוט של ישעיהו ליבוביץ' מובא כאן כדרך אגב, כנראה כי כמוני, גם הכותבת לא משתכנעת מההפרדה המלאכותית, "חוסר ההשקה" הזה בין מחשבה פרטית למחשבה מדעית. לכן, הנקודה שחסרה לי כאן היא ההתייחסות לאקסיומות במדע. מדענים דתיים (כמו בתגובות בפייסבוק וכאן למטה) קופצים מיד על נושא זה כ"אמונה" שהמדענים "לוקים" בה כדי לאפשר את השיטה המדעית. דברים בסגנון "תוכיח לי שהמסקנה נובעת מההנחות - זו לא אמירה מדעית" וכולי. וזה מהווה לתפישתם נקודת תורפה במדע שמאפשרת להם להשוות בים המחשבה המדעית למחשבה הדתית.
    אולם צריך להפריד בין תבניות מחשבה בסיסיות לתיאוריות מדעיות. אכן לבני האדם תבניות מחשבה בסיסיות, שהן הבסיס ללוגיקה, לשפה ולמתמתיקה. ואלו בתורן בסיס לכל המחשבה הלאה. אפשר לטעון שהמחשבה המדעית לוקחת את אותן אקסיומות ובונה איתן, ורק איתן, מגדל מחשבה שלם. בעוד המחשבה הדתית לוקחת את אותם היסודות אך מוסיפה קפיצות מחשבתיות וקשרים לא הכרחיים (שאינם לפי אותם חוקי הלוגיקה שבבסיס). אם יש כבר פילוסוף של המדע שמדבר על זה אשמח לשמוע, אם כן מצטער על הבורות. בכל מקרה תודה רבה על הכתבה.
    צ'ארלס

  • א.עצבר

    איך מפריכים אמונה עתיקה של המתמטיקאים ?

    המתמטיקאים מאמינים כי יחס הקטרים של שני מעגלים נבחרים ( שווה בדיוק ) ליחס ההיקפים שלהם.
    המסקנה מאמונה זו : יש מספר פאי יחיד, המתאים לכל המעגלים. (ערכו המדויק כלל לא חשוב)
    אם המתמטיקה שייכת למיגזר המדעי - היא צריכה להציג ניסוי המנסה להפריך את האמונה הזו. Aetzbar

  • אניהו

    זה ממש עצוב מה שהולך כאן

    אני מכיר את השם א.עצבר בערך מהיום שבו התחברתי לראשונה לאינטרנט לפני שני עשורים.
    ניהלת אינספור דיונים מתישים (וכשאני אומר מתישים אני מתכוון לזה במלוא הדרה של המילה "תשישות") ומעולם לא הצלחת להוכיח דבר, מעולם לא הצלחת להשמיע טענה חדשנית שאין בה כשל לוגי מובנה. מתי כבר תוותר יא עצבר? זה לא בריא לך.

  • אביחי

    יפה ונכון.

  • אלוני

    מסכים. בעוד שהמדע עוסק בחקר

    מסכים. בעוד שהמדע עוסק בחקר העולם המטריאליסטי, הדת עוסקת בקיום המטאפיזי. אני מסכים עם הפילוסוף יום ולגמרי מקבל את הרעיון שבשביל לחקור את עולמינו מסביב עלינו להניח מספר הנחות יסוד, שמקורן ב"הרי האופל ההומניים". לכן, הבסיס לתחומים הריאליים הוא בהומניים.