תרופה לאוסטאופורוזיס, טרנטולות נדירות שמתרבות בשבי והאם זמינות המידע האינטרנטי פוגעת בזיכרון שלנו?
1. הבוטוקס שלא נשאר במקום
בוטולינום, המוכר בשימושו כבוטוקס, הוא רעלן עצבים קטלני. כשהוא מוזרק באופן נקודתי במינונים נמוכים במיוחד, הוא משמש את הרפואה המודרנית בטיפולים אסתטיים ונוירולוגיים שבהם יש צורך בהרפיית שרירים מקומית.
צוות מחקר מאוניברסיטת ויסקונסין מעלה את האפשרות שבניגוד לדעה הרווחת, לבוטולינום יכולת התפשטות בגוף והוא עלול לנוע מאזור ההזרקה לאזורים נוספים.
החוקרים גידלו תאי עצב בצלחות מיוחדות שמונעות מגע פיזי בין גופי התא אך מאפשרות להם לתקשר זה עם זה דרך אקסונים – שלוחות תאיות שדרכן עובר מידע עצבי. החוקרים הזריקו לחלק מהתאים את הרעלן ועקבו אחר ההתפשטותו של הבוטולינום. הם גילו שהרעלן נע דרך האקסונים והתפשט גם לתאים השכנים.
הממצאים טרם נבדקו ביצורים חיים, אך לדברי החוקרים כדאי להתחשב באפשרות שהזרקות של בוטוקס אינן מקומיות כפי שהיה נהוג לחשוב קודם.
התכנון כרגע הוא ליצור במעבדה בוטוקס שיישאר במקומו לאחר ההזרקה, ובכך יהפוך את הרפואה למדויקת ולבטוחה יותר.
אלכס קרצר
2. בפעם הראשונה: טרנטולות נדירות מתרבות בשבי
בעולם חיים כ-900 מינים מוכרים של עכבישי טרנטולה, פרווניתיים בעברית, שהם עכבישים בעלי גוף גדול ושעיר. אחדים מהמינים האלה נפוצים מאוד ומוכרים היטב, ואחרים אלמוניים כמעט לגמרי, למשל Cyrtopholis femoralis, עכביש שחי באי הקריבי הקטן מונטסרט ותועד פעמים אחדות בלבד.
ד"ר חררדו גרסיה (Garcia), האוצֵר של גן החיות הבריטי צ'סטר, הצליח לאסוף בשנת 2013 תריסר פרטים של העכבישים הגדולים שאורכם מגיע ל-20 ס"מ, והביא אותם לבריטניה. ריבוי העכבישים היה אתגר מורכב: הזכרים חיים רק שנתיים וחצי לעומת הנקבות שיכולות לחיות עשרות שנים, ולא קל לזהות את התקופה הפורייה שלהם ולהפגישם בזמן הנכון. זאת ועוד: נקבה שלא מזדווגת עם הזכר עלולה לטרוף אותו.
למרות הקשיים הרבים הצליח צוות הגן במאמציו, וכ-200 עכבישונים זעירים בקעו מהביצים שהטילה הנקבה שהופרתה. החוקרים מקווים כי הריבוי המוצלח יסייע להם להכיר טוב יותר את המין הנדיר, וכי הידע שרכשו יאפשר להרבות עוד מינים, בהם צפרדע קריבית הטורפת את העכבישים ונתונה בסכנת הכחדה חמורה.
איתי נבו
3. זו לא הכמות, זו האיכות
במינים רבים של בעלי חיים, הנקבות הן המחליטות מי יהיה אבי צאצאיהן - הן עושות זאת על ידי בחירת בן הזוג. אבל חלקן, אם הן מזדווגות עם יותר מזכר אחד, יכולות גם להשפיע על ההצלחה של תאי הזרע לאחר ההזדווגות. מחרקים ועד יונקים, למינים שונים יש שיטות שונות ומשונות להטות את תוצאות המרוץ לטובת הזרע שהנקבה חפצה בו, אך עד עכשיו מדובר היה רק במינים שבהם יש הפריה פנימית. מחקר חדש מראה כי גם בדגי שפתון (Symphodus ocellatus), שבהם מתקיימת הפריה חיצונית, כלומר שהנקבה מטילה ביצים לא מופרות והזכר מפזר מעליהם זרע, הנקבה עדיין יכולה לבחור. במין זה, הזכרים בונים קנים עבור הביצים ודואגים להן. אך לעתים קרובות, לאחר שהנקבה מטילה, זכר נוסף מתגנב אל הקן ומשחרר כמות גדולה מאוד של זרע בניסיון להפרות את הביצים. ניסויים הראו כי נוזל השחלות של הנקבה, המשוחרר יחד עם הביצים, גורם לכך שהזרע שיגיע אל הביצים יהיה חזק ומהיר יותר וכך פוחתת חשיבותה של כמות הזרע. כך הנקבות מסוגלות להעדיף את הזכר שהשקיע למענן, ולא את ה"רמאי" שהגיע לאחר מכן.
ד"ר יונת אשחר
4. לא זוכרים להשתמש בזיכרון
האינטרנט זמין לנו כיום יותר מאי פעם ובזכותו מידע אינסופי נגיש לנו דרך הסמארטפון, הטאבלט והמחשב. לכאורה, ההתפתחות הטכנולוגית שיפרה את איכות חיינו, אך מחקר חדש מגלה שזמינות המידע הזו גורמת לנו לשנות את אופן השימוש בזיכרון שלנו. חוקרים מאוניברסיטאות קליפורניה ואילינוי גילו שכשאנו פונים לגורם חיצוני לחיפוש מידע, כמו גוגל, אנחנו מגדילים את הסיכוי שנעשה כך גם בהמשך ולא נסתמך על הזיכרון שלנו. נבדקים שנשאלו שאלות טריוויה ונעזרו בגוגל ויתרו גם בהמשך על ניסיונות להיזכר בעצמם בתשובות, ופנו לעזרת האינטרנט פעמים רבות יותר ומהר יותר מאשר נבדקים שלא נעזרו במידע מקוון מלכתחילה. 30 אחוז מהנבדקים שהשתמשו באינטרנט לא העזו לענות על אף שאלה על בסיס זיכרונם בלבד, גם הקלות ביותר.
_1_1.jpg?itok=uU7T5co8){kind=small}
גילי גינוסר
5. תרופה חדשה לאוסטאופורוזיס
ניסוי קליני בתרופה חדשה לאוסטאופורוזיס הסתיים בהצלחה, וחברת רדיוס האמריקאית, שפיתחה את התרופה, מקווה לקבל בהקדם אישור לשווק אותה. התרופה ששמה אבלופרטיד (Abaloparatide) היא הורמון שהתגלה אצל חולי סרטן שסבלו מפירוק מואץ של עצמות, אך התברר כי בהזרקה פעם ביום היא דווקא מקדמת בניית עצם.
בניסוי שבחן את התרופה השתתפו כמעט 2,500 נשים בנות 86-49. כשליש מהן קיבלו את התרופה החדשה, שליש קיבלו תרופה על בסיס דומה שכבר נמצאת בשימוש ושליש קיבלו תרופת דמה (פלצבו). החוקרים מצאו כי שיעור השברים היה נמוך יותר אצל מקבלות התרופה החדשה לעומת הפלצבו וגם בשיעור פחות לעומת התרופה הישנה, בניית העצם הייתה טובה יותר ותופעות הלוואי פחותות. עם זאת, מחירה של התרופה החדשה צפוי להיות כמה אלפי דולרים בחודש – בדיוק כמו התרופה הקיימת, ולכן היא אינה מיועדת לטיפול שוטף בבריחת סידן אלא בעיקר לטיפול שיקומי אחרי שברים קשים.
