מוצא היַלדות, המרוץ שאחרי הדם, יוקר ההסוואה, הענבר מארץ הקור והתפתחות המוח ממעוף הציפור
מה חדש?
- מוצא היַלְדוּת
- המרוץ שאחרי הדם
- יוקר ההסוואה
- הענבר מארץ הקור
- התפתחות המוח ממעוף הציפור
מוצא היַלְדוּת
רוב היונקים מגיעים לבגרות ועצמאות זמן קצר אחרי שנגמלו מחלב. בני אדם הם יוצאי הדופן: אצלנו לאחר הגמילה הילדים עדיין תלויים בהוריהם לשנים ארוכות. ההשערה הרווחת היא שזה קשור למוח הגדול שלנו. המוח זקוק לזמן כדי להתפתח ולגדול, והתרבות המפותחת שהוא מאפשר דורשת שנים רבות של חינוך והדרכה.
אך כעת טוענים חוקרים שהילדות הארוכה החלה עוד לפני הגידול המשמעותי של המוח. הם בחנו מאובן של פרט צעיר שנמצא בגאורגיה, ומת כאשר היה בן כ-11 שנים. הוא השתייך למין מוקדם של הומו, שחי לפני כ-1.77 מיליוני שנים, וגולגולתו לא הייתה גדולה בהרבה מזו של שימפנזה. החוקרים גילו ששיניו הטוחנות בקעו מאוחר יותר מאצל קופי אדם, כלומר ששיני החלב נשארו בפיו לשנים ארוכות יותר, בדומה לבני אדם מודרניים. לטענתם, הדבר מעיד על תקופה ארוכה שבה המזון של הילדים היה שונה מזה של הבוגרים, וכנראה הוכן עבורם. עם זאת, חוקרים אחרים לא משוכנעים שהמסקנה הזו מוצדקת, ומחכים למחקרים, ומאובנים, נוספים. לכתבה באתר.
הייתה לו ילדות ארוכה אף שהשתייך למין מוקדם של הומו. שחזור תלת-ממד של גולגולת בן ה-11 | ESRF/Paul Tafforeau, Vincent Beyrand
ד"ר יונת אשחר
המרוץ שאחרי הדם
בזמן פעילות גופנית יונקים מפיקים אנרגיה מפירוק פחמימות ושומנים. מה עושים עטלפי ערפד אוכלי דם, שמזונם מורכב בעיקר מחלבונים? חוקרים לכדו ערפדים מצויים (_Desmodus rotundus_), שבניגוד לעטלפים אחרים מסוגלים ללכת על הקרקע. הם האכילו אותם בדם פרות מועשר בשני סוגים של חומצות אמינו – אבני הבניין של החלבונים – שסומנו באיזוטופ נדיר של פחמן. הערפדים הלכו על הליכון בתא סגור והחוקרים דגמו את האוויר שהם פלטו בנשימתם.
כמעט מייד אחרי תחילת המאמץ זוהו האיזוטופים שקיבלו הערפדים בפחמן הדו-חמצני שהם פלטו, מה שמעיד שהם פירקו מהר מאוד את חומצות האמינו מהמזון והשתמשו בהן ליצירת אנרגיה.
אומנם נדיר שיונקים מפיקים כך אנרגיה, אבל היכולת הזאת מוכרת אצל בעלי חיים אחרים, כמו זבובים ויתושים.
התפתחות תכונות דומות העונות על אתגרים דומים אצל בעלי חיים רחוקים, באופן בלתי תלוי, נקראת אבולוציה מתכנסת. נראה שאכן הערפדים מנצלים את הדם ליצירת אנרגיה בדומה לחרקים, ומדגימים יפה את התופעה. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).
ייחודו בכך שמסוגל ללכת על הקרקע. ערפד מצוי | Brock and Sherry Fenton
יוקר ההסוואה
תמנונים הם אשפי הסוואה ושינוי צורה. הם נעזרים לשם כך בין השאר במתיחה וכיווץ של תאים מייצרי פיגמנטים (צבענים) בשם כרומטופורים שפזורים על עורם. התמנונים מסוגלים לכווץ ולמתוח כל כרומטופור בנפרד ולחשוף רק את הצבעים הרלוונטיים להסוואה שלהם ברגע נתון. התהליך הזה מתרחש במהירות גבוהה מאוד ובדיוק מפליא, מה שהוביל חוקרים לתהות בנוגע למחיר שלו, כלומר כמה אנרגיה הוא דורש.
בניסוי חשפו החוקרים דגימות עור של תמנוני Octopus rubescens לאור כחול – גירוי שמפעיל את הכרומטופורים גם בדגימות עור של תמנונים במעבדה. מדידה של השינוי בצריכת החמצן בדגימת העור הראתה שהפעלת הכרומטופורים לצורך הסוואה צורכת אנרגיה בהיקף שכמעט משתווה להפעלת כל שאר מערכות גופו של התמנון במנוחה יחד. החוקרים משערים שעלות ההסוואה דחפה את התמנונים לאמץ אסטרטגיות הישרדות נוספות וחסכוניות יותר, כגון מיני תמנונים שפעילים בעיקר בלילה, או מציאת מחסה במאורות ובגומחות צפופות. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).
הפעלת הכרומטופורים לצורך הסוואה צורכת הרבה מאוד אנרגיה. תמנון ממין Octopus vulgaris | מקור: Fernando Losada Rodríguez, Wikipedia
.jpg?itok=C_yzBWql){kind=small}
אלכס אברוטין
הענבר מארץ הקור
עד לאחרונה הייתה אנטארקטיקה היבשת היחידה בכדור הארץ שבה לא נמצא מעולם ענבר. כעת גם זה השתנה, כשרסיסי ענבר נמצאו בקרקעית האוקיינוס ליד היבשת הקפואה.
אבני ענבר נוצרות מהתאבנות השרף של עצי מחט ולכן צבען חום-אדמדם. חוקרים מגרמניה ומבריטניה קדחו בקרקעית ים אדמונדסן שממערב לאנטארקטיקה והוציאו משם דגימות קרקע. בשברי הענבר שמצאו שם היו שאריות של מה שהחוקרים העריכו שהיה פעם קליפות עצים, דבר שמעלה את האפשרות שהשרף נזל במהירות כדי לכסות אזורי פציעה בגזע העץ – מצב שעלול לקרות למשל בזמן שריפה. גיל הענבר מוערך בכ-85 מיליון שנה, בתקופת הקרטיקון (לפני 145-66 מיליון שנה). בתקופה ההיא היבשת הדרומית הייתה מכוסה יער גשם טחוב ועשיר. במהלך הזמן השרף נקבר בקרקעית הים באזור נטול חמצן, ולכן התבלה מעט מאוד.
שברי הענבר שנמצאו מלמדים על החיים בכדור הארץ בתקופה הקדומה הזו, שכנראה התאפיינה בשריפות שגרמו להיווצרות שרף. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).
נמצאה בדגימות קרקע מקרקעית הים שממערב לאנטארקטיקה. פיסת ענבר בגודל גרגיר חול | Alfred-Wegener-Institut/V. Schumacher
מאי שדה
התפתחות המוח ממעוף הציפור
מאובן חדש שנמצא בברזיל מספק תצפית נדירה על מוח הציפורים הקדומות שחיו בתקופת הדינוזאורים. המאובן, המתוארך לכ-80 מיליון שנה לפני זמננו, שייך לציפור קטנה למדי, בערך כמו יונים כיום.
באמצעות סריקת CT של הגולגולת, שהשתמרה היטב, שחזרו החוקרים את מבנה המוח של הציפור הקדומה. חלק מהאזורים המוחיים היו דומים לאלה שנמצאו אצל דינוזאורים הקרובים לציפורים קדומות יותר – למשל אזור "המוח הקטן", הקשור במעוף ובשיווי משקל, היה קטן מזה של ציפורים מודרניות. לעומת זאת, "המוח הגדול", המזוהה עם כישורי חשיבה למיניהם, היה כמעט זהה בגודלו למוח הציפורים החיות כיום, דבר שעשוי לרמוז על יכולת מפותחת של תכנון ופתרון בעיות. כישורים כאלה יכלו לעזור לציפורים הקדומות למצוא מזון ובני זוג, ואולי סייעו לניהול היחסים החברתיים ביניהן. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).
מימין ציפור בת זמננו, במרכז ומשמאל ציפורים קדומות. מבנה המוח של הציפורים | מקור: Julia d'Oliviera
סהר צדקה