המחקרים החדשים ביותר:
מהנשמדע 31/8/24

מה חדש?

• הכישלון של בואינג
• איך לאמן את התנין שלך
• דובוני מים מן העבר
• נחנקים מחום
• פרומונים זורמים בכפות ידיך

הכישלון של בואינג

סוכנות החלל של ארצות הברית, נאס"א, החליטה לוותר על החזרה המאוישת לכדור הארץ של החללית "סטארליינר" של חברת בואינג, והודיעה כי שני האסטרונאוטים ששוגרו בה יוחזרו לכדור הארץ בחללית של חברת ספייס אקס בפברואר 2025. האסטרונאוטים סוניטה ויליאמס (Williams) ובארי וילמור (Wilmore) הטיסו את החללית של בואינג בטיסת המבחן המאוישת שלה לתחנת החלל, בתחילת יוני השנה. במהלך הטיסה התגלו דליפות בכמה ממנועי ההכוון של החללית, וסוכנות החלל עיכבה את שובם עד שיימצא פתרון לבעיה. לאחר שבואינג לא הצליחה לשכנע את הסוכנות שהחללית תקינה ובטוחה לנחיתה מאוישת, הודיע אמש ראש נאס"א, ביל נלסון, שהחללית של בואינג תחזור בטיסה לא מאוישת. 

שני האסטרונאוטים, שהיו אמורים לשהות בתחנת החלל שמונה ימים, יחזרו רק אחרי כשמונה חודשים, בחללית שתשוגר מראש עם צוות חלקי כדי להשאיר להם מושבים פנויים.

לכל טורי "השבוע בחלל" באתר מכון דוידסון.

בתקווה שארזו מספיק בגדים תחתונים לשהות הממושכת והלא צפויה. סוניטה ויליאמס ובארי וילמור | NASA

איתי נבו

איך לאמן את התנין שלך

אוכלוסיית תניני המים המתוקים באוסטרליה נמצאת בסכנת הכחדה. בעשורים האחרונים פחת מספרם בכ-70 אחוז, בעיקר באשמת מין פולש של קרפדות רעילות בשם קרפדת הקנים: התנינים אוכלים אותן ומתים.

חוקרת מאוסטרליה התגייסה להצלתם ותכננה ניסוי שילמד את התנינים לא לאכול את הקרפדות. היא ועמיתיה יצרו פתיונות של בשר קרפדות רעילות, שבלוטות הרעל שלהן הוסרו ובמקומן הוזרק להן חומר מעורר בחילה. החוקרים הניחו את הפתיונות המבחילים באזורי מחיה של התנינים ועקבו אחריהם. במשך חמישה ימי ניסוי מספר הפתיונות שנאכלו הלך והצטמצם ובסופם ניכר לעין שהתנינים מעדיפים לא לאכול בשר קרפדות. חשוב מכך, התנינים באזורי הניסוי יישמו את הלקח גם על קרפדות חיות, וחדלו לצוד אותן. באחד האזורים תמותת התנינים אחרי הניסוי פחתה ב-95 אחוז.

לא ברור עדיין כמה זמן התנינים יזכרו את הלקח, אך החוקרים מקווים שהשיטה תוכל לסייע למלחמה המתישה נגד מינים פולשים שמאיימים על בעלי החיים המקומיים. 

למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).

למדו לא לאכול קרפדות. תנין באוסטרליה | EcoPrint, Shutterstock 

אלכס אברוטין

דובוני מים מן העבר

דובוני מים הם בעלי חיים זעירים ועמידים מאוד. מינים מסוימים שלהם שורדים תנאים קיצוניים כמו רעב וקור, קרינה מייננת או הריק שבחלל החיצון. למרות תפוצתם הרבה, ידועים רק ארבעה שרידים מאובנים שלהם, ולכן לא ידוע הרבה על האבולוציה שלהם.

מדענים בחנו מחדש ענבר בן 80 מיליון שנה ובו שני מאובנים של דובוני מים. הענבר נחקר בעבר, אך הפעם השתמשו בלייזר שמאפשר ליצור שחזור תלת-ממדי של מבנים זעירים מורכבים ולחקור אותם בפירוט. כך הצליחו למלא חלק מהפרטים החסרים בעץ האבולוציוני של דובוני המים. בין השאר הם גילו שדובוני המים המאובנים, שייכים למינים שנכחדו, אך המשפחה שלהם עוד קיימת. המאובנים גם אפשרו להעריך מתי התפתחה העמידות הגבוהה של דובוני המים, שתלויה ביכולתם להתייבש ולעצור כמעט לגמרי את חילוף החומרים. דובוני המים רכשו את היכולת לכל המאוחר לפני 175 מיליון שנה, וכנראה שרדו בזכותה אירועי הכחדה שהשמידו את רוב היצורים האחרים. 

למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).

נמצאו בענבר בן 80 מיליון שנה. שחזור אמנותי של דובוני המים | Franz Anthony, מהמאמר

אלכס אברוטין

נחנקים מחום

אחת ההשלכות של ההתחממות ההדרגתית של מי האוקיינוסים במשך השנים היא ירידה ברמות החמצן המומס בהם. חוקרים מסין בחנו כעת אם גלי חום קיצוניים במי האוקיינוסים עלולים להשפיע על רמות החמצן במים אף יותר.

החוקרים השתמשו במודל חישובי מיוחד שפותח לחקר אירועים אקלימיים, ובכמה מאגרי מידע מטאורולוגי מארבעים השנים האחרונות. הם מצאו שגלי החום אכן גורמים לאירועים של ירידה קיצונית בריכוז החמצן במים. העלייה בטמפרטורת המים מפחיתה את יכולתו של החמצן להתמוסס בהם. רמות החמצן הנמוכות פוגעות באזורים עשירים בדגים, שם קצב נשימת הדגים עולה כשהים מתחמם וריכוז החמצן בו צונח במהירות. הירידה הזאת מסכנת את כל בעלי החיים הימיים, מכל בתי הגידול ומכל שכבות שרשרת המזון.

החוקרים סבורים שממצאיהם יסייעו להבין טוב יותר את הקשר בין התחממות פני הים לירידה בריכוז החמצן בהם. למאמר (באנגלית). 

גלי חום גורמים לאירועים של ירידה קיצונית בריכוז החמצן במים. מי האוקיינוס | Allexxandar, Shutterstock

מאי שדה

פרומונים זורמים בכפות ידיך

קרקורי הצפרדעים הזכרים בעונת הרבייה מוכרים לנו היטב. אבל יש עוד דרכי תקשורת שמשמשות אותם בחיזור. אצל זכרי צפרדעי חץ הרעל, קצה האצבע הרביעית ברגליהם הקדמיות מתנפח בעונת הרבייה. אצל חלק מהמינים, הזכרים גם מטפסים על הנקבות ואוחזים בהן במה שמכונה "חיבוק כלולות רֹאשִׁי". בזמן החיבוק קצה האצבע הנפוח מונח בדיוק ליד נחירי הנקבה.

מחקר חדש, על שני מינים של צפרדעים מהמשפחה הזו, מגלה שזה כנראה לא מקרי. באצבע הנפוחה יש בלוטות ריר שנמצאו רק בה ולא בשום אצבע אחרת. ניתוח של פעילות גנים הראה שהבלוטות מייצרות חומר חלבוני שמוכר מדו-חיים אחרים כפרומון – חומר ריחני שמשמש בין השאר לתקשורת מינית. נראה שהחיבוק ומיקום האצבע נועדו להעביר מסר כימי מהיר וברור שמזרז את הטלת הביצים של הנקבה ומקצר את החיזור וההזדווגות. 

למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית). 

הזכר מעביר לנקבה מסר כימי. זוג צפרדעים במהלך חיבוק כלולות ראשי | Almeida et al