מה חדש?

• דבורים, אקלים וריח הפרחים
• מה אכפת לציפור אם האקלים משתנה?
• יצורונים פורחים באוויר
• בדים נגד עקיצת יתושות
• הצבע שעושה את העור שקוף

דבורים, אקלים וריח הפרחים

לשינויי האקלים יש השפעה עצומה על תהליכים אקולוגיים חשובים, ביניהם האבקת צמחים בידי דבורים. ידוע כבר שחום מקשה על הדבורים לעוף. כעת מתברר שהוא פוגע גם ביכולתן להריח פרחים.

חוקרים גידלו שני מינים של דבורי בומבוס, ואז חשפו אותם לטמפרטורה של 40 מעלות במשך כשלוש שעות ובדקו את את התגובה החשמלית במחושיהם לשלושה ריחות של פרחים. התגובה לריח פחתה ב-80 אחוז אצל הדבורים הפועלות וב-50 אחוז אצל הזכרים, ולא חזרה לעצמה גם אחרי יממה בתנאים נוחים. בומבוס הבר Bombus Pascuorum היה פחות עמיד בחום מהמין Bombus terrestris, שמגודל גם באופן מסחרי.

פגיעה כה משמעותית בחוש הריח של הבומבוסים עלולה לפגוע בשירותי ההאבקה שהם מספקים לצמחים וגם בתזונת המושבה כולה, וכך לסכן את קיומה. הדבר מסוכן עוד יותר לדבורים יחידאיות, שלא יכולות להסתמך על עזרה מחברותיהן. לקריאה בהרחבה (באנגלית). למאמר (באנגלית).

רגישה לפגיעה בחוש הריח עקב חום. דבורת בומבוס ממין Bombus pascuorum | מקור: Shutterstock, Sergey Lavrentev

מה אכפת לציפור אם האקלים משתנה?

מה עושות הציפורים כשהעולם מתחמם? הן יכולות לשנות את אזורי המחיה שלהן: לעבור לאזורים צפוניים יותר – או דרומיים יותר בחצי הכדור הדרומי – או לעלות גבוה יותר להרים. הן עשויות גם להקדים את זמני הרבייה שלהן, כך שיהיו קרובים יותר לחורף.

במחקר חדש, בחנו חוקרים מארצות הברית את השינויים שנצפו אצל יותר ממאה מיני ציפורים. הם מצאו שרבים מהם נקטו אחת או יותר מהאסטרטגיות הללו. בממוצע, הציפורים במחקר נדדו 1.1 קילומטר לעבר הקטבים כל שנה, ו-1.2 מטר גבוה יותר בהרים. עם זאת, הייתה שונות רבה בין המינים, שחלקם לא זזו כלל, ואחרים נדדו רחוק יותר. החוקרים גילו שהשינוי הגדול ביותר היה לא במרחב אלא בזמן: ציפורים רבות הקדימו את זמני הרבייה שלהן, וכך גידלו את הצאצאים בטמפרטורות נמוכות יותר. נראה שזו הדרך הקלה ביותר להתמודד עם ההתחממות – הקדמה של הרבייה ביום אחד מקבילה לנדידה כאלף קילומטר צפונה, או עלייה של מאות מטרים במעלה ההר. למאמר המלא (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).

עופות עשויים להקדים את מועדי הרבייה כדי לגדל את הצאצאים בטמפרטורות נמוכות יותר. שני שחפים ליד הים | macherstudio, Shutterstock

ד"ר יונת אשחר

יצורונים פורחים באוויר

מיקרואורגניזמים נמצאים כמעט בכל מקום בעולם, אך תמיד סברו שהם אינם יכולים לשרוד זמן רב בשחקים. ממצאים מטיסות שנעשו בשמי יפן גילו כעת עולם שלם של חיידקים ופטריות. מסננים שנשאו המטוסים אספו חלקיקים עם יצורים מיקרוסקופיים עליהם אפילו בגובה של  3 ק"מ. חלקם נישאו ברוח אלפיים ק"מ ממקום מוצאם בלב סין.

היצורונים שנאספו זוהו בעזרת ריצוף גנטי וחלקם גודלו בהצלחה בתרביות. ביניהם היו חיידקים מחוללי מחלות שפוגעים בבני אדם, חלקם אף עמידים לאנטיביוטיקה. היו חיידקים שאיבדו את העמידות לאנטיביוטיקה בזמן המעבר בשכבה הנמוכה ביותר של האטמוספרה, אך לא כולם. 

לא ברור אם החיידקים מחוללי המחלות עדיין מידבקים אחרי המסע הארוך, אך המחקר מציג ראיות להפצה של מחוללי מחלות ושל גנים לעמידות למרחקים עצומים דרך האוויר. "לפעמים מספיק חיידק אחד כדי להדביק. אלה סביבות שטרם נחקרו ואנחנו חייבים לחקור אותן עוד", מסביר החוקר דיוויד שמייל, שאינו קשור למחקר. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).

ראיות להפצה של מחוללי מחלות ושל גנים לעמידות לאנטיביוטיקה למרחקים גדולים דרך האוויר. יצורונים מצוירים בשמיים |  Shutterstock/ansveta/Art Stocker

מאי שדה

בדים נגד עקיצת יתושות

עקיצות של יתושות מעבירות מחלות, חלקן קטלניות. אחד האמצעים הזולים והיעילים למניעת עקיצות הוא פשוט ללבוש בגדים שיכסו את העור, אך מחקר חדש מגלה שסוגי בד רבים אינם מסייעים כלל בהפחתתן, לעומת עור חשוף. 

החוקרים מצאו ששימוש בבד מסיבים עבים, תכולת לייקרה גבוהה ותפרים קצרים שיפרו את היכולת של הבד לחסום עקיצות. בחלק מהבדים הועיל גם טיפול בחום. החוקרים הראו שבדים שפותחו בהתאם לדרישות האלה מנעו טוב יותר עקיצות של שני מיני יתושות. הבדים האלה אף יוצרו בטכנולוגיות ידידותיות יחסית לסביבה וחסכוניות בכוח אדם, אך חלקם היו לא נוחים ללבישה. 

לבסוף בחנו החוקרים בעזרת מודל ממוחשב את השפעת השימוש בבדים שפיתחו על התפרצות של קדחת דנגי, ומצאו שהבד מסייע בהורדת קצב ההדבקה ומעכב את שיא ההתפרצות. בעתיד הם מקווים לבחון לעומק את יכולתם של ציפויים שונים לסיבי הבד לשפר את יכולתם למנוע עקיצות. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).

עיבוי הסיב (משמאל לימין למעלה), הגדלת תכולת הלייקרה בסיב (מרכז) והקטנת מרחק בין הלולאות (למטה) שיפרו את היכולת של הבד לחסום עקיצות | מתוך Holt et al

יעל וגנר

הצבע שעושה את העור שקוף

עד כה, חוקרים שרצו לבחון מה קורה בתוך הגוף השתמשו בשיטות דימות או בבעלי חיים כמו דגי זברה שגופם שקוף באופן טבעי. שיטה חדשנית מבטיחה כעת ליצור זמנית רקמות שקופות באמצעות צבע המאכל טרטרזין – שמעניק צבע צהוב לחטיפים.

השיטה החדשה מאפשרת להגדיל את השקיפות האופטית בלי ניתוח פולשני או מכשירי דימות יקרים, ולראות מה קורה מתחת לעור של יצורים חיים. זה מתאפשר משום שטרטרזין משנה את מקדם השבירה של רקמות אטומות למראה, כמו העור.

מקדם שבירה הוא היחס בין מהירות האור בחומר כלשהו למהירותו בריק, והוא משפיע על מידת ההתפזרות של האור במפגש עם חומרים. כשצבעו את העור בטרטרזין, הוא שינה את פיזור האור הפוגע בעור, וכשהאירו מבחוץ באורך גל מתאים, העור נהיה שקוף והחוקרים יכלו לצפות דרכו ברקמות ואיברים כמו המעיים או כלי הדם שעוטפים את המוח.

אחרי שהצבע נשטף, הרקמות חוזרות להיות אטומות והטרטרזין מופרש מהגוף. השיטה יכולה להיות פריצת דרך במחקר המדעי. ייתכן גם שתוכל להחליף הליכים רפואיים מסויימים שנעשים לבני אדם ולחסוך בדיקות פולשניות. לקריאת המאמר המלא.

שיטה חדשה ליצירת רקמות שקופות באמצעות צבע המאכל טרטרזין. דג זכוכית שקוף | Arunee Rodloy, Shutterstock

ד"ר עדי יניב