בכתבה הקודמת סיפרנו על הקשיים העיקריים בביצוע סקרים שתוצאותיהם יהיו אמינות. אחרי שסקר כבר פורסם, הוא משמש מקור מידע חשוב למתמודדים ולבוחרים גם יחד. פוליטיקאים משתמשים בסקרים כדי לעשות תעמולה יעילה ואזרחים רבים נעזרים בהם כדי להחליט לאיזו מפלגה להצביע. לדוגמה, אדם יכול להחליט שהוא רוצה שמפלגה שנמצאת על סף אחוז החסימה תיכנס לכנסת ולכן יבחר בה, או שמא יעדיף לתת את קולו למפלגה הגדולה בגוש שלו כדי להגדיל את סיכוייה לקבל את המנדט מהנשיא להרכיב את הממשלה הבאה.
אין ספק שלסקרים יש חשיבות, ולכן רצוי לדעת לא רק מי עומד מאחורי כל סקר, אלא גם איך לפרש נכון את התוצאות. גם אם הסקר בוצע כהלכה, כלומר התבסס על מדגם מייצג ותוצאותיו אמינות, עדיין צריך לקרוא את תוצאותיו בזהירות.
המשמעות של המובהקות
ראשית, חשוב לזכור תמיד שהתוצאות אינן מייצגות את ההצבעה האמיתית אלא רק את האוכלוסייה שנדגמה. כשמנסים להשתמש בסקר כדי לחזות את תוצאות האמת, צריך לדעת לתרגם את התוצאות לפרופורציות של האוכלוסייה כולה. לשם כך חייבים להתייחס לרמת הדיוק ולמובהקות של הסקרים.
נדגים את הטענה באמצעות סקר שרמת הדיוק שלו היא של 3 אחוזים ורמת המובהקות היא 95 אחוזים. נניח שבסקר זה 20 אחוז מהמרואיינים אמרו שהם יצביעו למפלגת "קול העם" ו-18 אחוז אמרו שיצביעו למפלגת "שקט שיהיה שם". המשמעות היא שיש הסתברות של 95 אחוז ש-23-17 אחוז מהאוכלוסייה יצביעו בפועל ל"קול העם" וש-21-15 אחוז מהאוכלוסייה יצביעו ל"שקט שיהיה שם". לאור זה אי אפשר באמת לדעת איזו מפלגה תקבל יותר מנדטים. בגרף למטה אפשר לראות המחשה של סקר כזה. הקווים האדומים מייצגים את הטווח של התוצאות האפשריות.
דוגמה לסקר שרמת הדיוק שלו היא שלושה אחוזים
ככלל, כשמדברים על הפרשים בין מספר הקולות שמקבלות המפלגות, צריך להסתכל לא רק על המובהקות של כל תוצאה בנפרד אלא גם על המובהקות של ההפרש ביניהן. לשם כך אפשר לעשות חישוב סטטיסטי שמבוסס על בניית רווח בר-סמך להפרש התוצאות וחישוב השונות המשותפת שלהן. דוגמה לכך אפשר לראות בניתוח של סקר שפרסמה חברת הכנסת ציפי לבני בעמוד הפייסבוק שלה, שבו ההפרש בין המנדטים שמקבל הליכוד לעומת המנדטים החזויים ל"מחנה הציוני" עומד על מנדט אחד בלבד.
להבין את אחוז ההצבעה ואחוז החסימה
בעיה אחרת בפירוש של סקרים היא שבעוד תוצאות הסקרים מתקבלות באחוזים, התקשורת מדווחת עליהן במנדטים. השינוי הזה אולי הגיוני, מכיוון שהמשמעות של שיעור הקולות שקיבלה כל מפלגה הוא מספר המושבים שיוקצו לה בכנסת, אבל התרגום מאחוזים למנדטים הוא בעייתי בגלל שורה של גורמים שקשורים לשיטת הבחירות בישראל.
כשאנחנו מתרגמים אחוזים למנדטים אנחנו צריכים להניח כמה הנחות מוקדמות על שיעור ההשתתפות בבחירות, מספר הקולות הכשרים (שהוא המספר שקובע את המנדטים) ומספר הקולות העודפים, שהם קולות שניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. הגורמים האלו משמעותיים בישראל וכאן נפרט עליהם מעט.
שיעור ההשתתפות בבחירות, שמכונה לא פעם "אחוז ההצבעה", נמצא במגמת ירידה מאז 1969. בגרף למטה תוכלו לראות את אחוזי ההצבעה במערכות הבחירות מאז קום המדינה. בבחירות האחרונות עמד אחוז ההצבעה על 67.8 אחוז בלבד, אחרי קמפיין לעידוד ההצבעה וגורמים אחרים שהביאו לעלייה של 2.6 אחוזים בו לעומת הבחירות הקודמות. חשוב גם לקחת בחשבון שיש שונות באחוזי ההצבעה באוכלוסיות שונות בחברה הישראלית. באוכלוסייה הדתית והחרדית, לדוגמה, שיעור ההצבעה גבוה מאוד, ואילו באוכלוסייה הערבית השיעור נמוך.
אחוז ההצבעה בבחירות לכנסת בשנים 2013-1949
תופעה אחרת שקיימת בישראל היא שבכל מערכת בחירות נותרות לא מעט מפלגות מחוץ לחלוקת המנדטים, מאחר שלא עברו את אחוז החסימה. אחרי שנספרו כל קולות המצביעים מחשבים את מספר הקולות שדרוש כדי לעבור את אחוז החסימה ובודקים אלו מפלגות עברו אותו. לאחר מכן, כשמחלקים את המנדטים בין המפלגות שעברו את אחוז החסימה, מתעלמים מהקולות שניתנו למפלגות שמתחת לאחוז החסימה. משקלם של הקולות הללו אינו מבוטל – במערכת הבחירות לכנסת ב-2009 הם היו שווי ערך ל-3.8 מנדטים ושלוש שנים קודם אבדו כך כ-7.4 מנדטים!
אז איך קולות המצביעים שבחרו במפלגות האלה משפיעים על חלוקת המושבים? אפשר להתייחס לקולות האלו כאילו "נזרקו לפח" והיו יכולים לשנות את המאזן בין הגושים ובין המפלגות הקיימות. הבעיה היא שהסקרים מתקשים לשקף את הקולות האלה בגלל רמת הדיוק המוגבלת שלהם. אם רמת הדיוק של סקר היא שלושה אחוזים, למשל, ומפלגה קטנה מקבלת בסקר ארבעה אחוזים מהקולות, אי אפשר לקבוע אם היא תעבור את אחוז החסימה, שעומד כיום על 3.25 אחוזים.
דבר נוסף שהסקרים אינם משקפים הוא את הקולות העודפים, שקשור לאופן חלוקת המושבים בין המפלגות שעברו את אחוז החסימה. כדי לקבוע כמה מושבים תקבל כל מפלגה מחלקים את סך קולות המצביעים למפלגות שעברו את אחוז החסימה במספר המושבים בכנסת – 120 – ומקבלים את "המודד למנדט".
ספירת קולות הבוחרים במצפה הילה, בחירות 2006 | תמונה: עשת שוהם, ויקיפדיה
לאחר מכן מקצים לכל רשימה מנדטים לפי המספר השלם המתקבל במנה של חלוקת מספר הקולות שקיבלה במודד למנדט וזוכרים את השארית שנותרת מהחילוק הזה – הקולות העודפים. לדוגמה, אם המודד הוא בדיוק 25 אלף קולות למנדט ומפלגת "דמוקרטיה עכשיו" קיבלה 260 אלף קולות, המפלגה תקבל עשרה מנדטים ויישארו לה אלף קולות עודפים בקופה. הקולות הללו מסתכמים בעוד כמה מנדטים, שמחולקים בשיטה מורכבת שנקבעה ב"חוק בדר-עופר" ונותנת יתרון למפלגות הגדולות. גם הסכמי עודפים יכולים להשפיע על חלוקת המנדטים הללו.
המשמעות של הקולות הצפים
כאן עלינו לחזור לנושא שדיברנו עליו בכתבה הקודמת – שיעור הקולות הצפים. כשקוראים סקר חשוב להסתכל לא רק על רמת המובהקות שלו אלא גם לבדוק מה שיעור המרואיינים שהשיבו שהם לא החליטו עדיין למי להצביע. אין אמנם דרך פשוטה לשקלל את הקולות האלה בלי לדעת את דפוסי ההצבעה של הנשאלים בעבר ואת כוונות ההצבעה שלהם בהווה, אבל כשקוראים סקר חייבים לפחות לקחת בחשבון ששיעור גבוה של קולות צפים מערער מאוד את המהימנות שלו.
דוגמה להשפעה הגדולה של הקולות הצפים ראינו בבחירות לכנסת שהתקיימו בשנת 2013. במשך תקופה ארוכה במהלך הקמפיין ניבאו הסקרים למפלגת "יש עתיד" 11-10 מנדטים, אך בפועל היא קיבלה 19 – כמעט פי שניים ממה שחזו לה הסקרים. זה קרה בעיקר מפני שהיא הצליחה למשוך אליה בימים האחרונים שלפני הבחירות את רוב הקולות הצפים של המרכז הפוליטי – גוש גדול של אנשים מכל רחבי הארץ שמתלבטים כל מערכת בחירות בין מפלגות המרכז. תופעה דומה התרחשה במערכת הבחירות לכנסת ה-17 ב-1996 עם מפלגת גיל (מפלגת הגמלאים), שזכתה בשבעה מנדטים אף על פי שהסקרים צפו שלא תעבור את אחוז החסימה.
ועוד עצה קטנה לקוראי הסקרים
למרות כל הבעיות שצוינו, אפשר ללמוד רבות מסקרי הבחירות על הלכי הרוח של המצביעים. דרך אחת לעשות זאת היא לא להתייחס למספרים המופיעים בסקר לגופם, אלא לבחון את השינויים שחלים בהם מסקר לסקר. למרות כל ההסתייגויות הסטטיסטיות, אפשר ללמוד מהשינויים הללו על מגמות והשינויים שחלים בדעת הקהל.
בכל מקרה צריך לזכור שקריאה ביקורתית של סקרי בחירות, ושל תוצאות מחקרים בכלל, אינה פשוטה ודורשת תשומת לב מרובה לדקויות. גם אם לא כל המושגים הסטטיסטיים מובנים לכם, חשוב לזכור שכמו בתחזית מזג האוויר, הסקר הוא אמנם אמצעי חיזוי, אבל במציאות כיוון הרוח יכול להשתנות.
יעל נוריק
המחלקה להוראת המדעים
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
