אחרי שבמשך שנים לא הייתה שום דרך לעקוב אחרי התהליך של קליטת הטעם, הושגה לבסוף פריצת דרך. קבוצה בינלאומית של חוקרים מצאו דרך לעקוב אחרי הפעילות של תאים יחידים על הלשון
על הלשון האנושית יש יותר מאלפיים פקעיות טעם, שמסוגלות להבחין בחמישה טעמים לפחות: מלוח, מתוק, חמוץ, מר ואומאמי (טעם של חלבון). עם זאת, יחסי הגומלין בין תאי הטעם הרבים בכל פקעית והשאלה איך בדיוק אנחנו תופסים טעמים, היו תעלומה במשך זמן רב. מחקר בינלאומי חדש הצליח לתעד את תהליך הטעימה בעת התרחשותו.
לדברי פרופ' סאוק יון מאוניברסיטת הארוורד, שהיה אחד מעורכי המחקר, עד כה הצליחו לבצע הדמיה אופטית רק בחתכי לשון מנותקים מהגוף, בשל מקומה המיוחד של הלשון בחלל הפה שאינו מאפשר להשתמש במיקרוסקופים רגילים. במצב הזה לא התאפשר כמובן להתחקות בזמן אמת אחרי תפקודם של תאי הטעם. יתר על כן, גם הדמיה של פעילות תאי הטעם בלשון באמצעות יוני סידן – כפי שנעשה למשל בתאי עצב – היא משימה קשה ביותר מכיוון שהיא דורשת לייצב את הרקמה באופן מכני.
עמיתו, פרופ' מיונגוון צ'וי מדרום קוריאה, מציין שכלי ההדמיה החדש שיצרו סייע להראות שכל פקעית טעם מכילה תאים שמתמחים בטעמים שונים. זאת ועוד, לדברי השותף השלישי למחקר, ד"ר וויי מינג לי, המדענים הצליחו אפילו לראות תאי טעם חיים מעבדים מולקולות בעלות טעמים שונים.
תגלית מעניינת נוספת של הקבוצה היתה שתאי טעם הגיבו לא רק למולקולות שבאות במגע עם שטח פני הלשון, אלא גם למולקולות במחזור הדם. "הופתענו מהקשר ההדוק בין תאי הטעם לכלי הדם הסובבים אותם. אנו סבורים שטעם עשוי להיות חוש מורכב יותר מכפי שציפינו ושמעורבת בו אינטראקציה בין המזון המגיע לפה לבין הרכב הדם", אומר צ'וי.
פקעית טעם | תרשים: NEUROtiker, ויקיפדיה
החוקרים ביצעו הדמיה של הלשון באמצעות הקרנת לייזר תת-אדום בהיר על הלשון של עכבר. התאורה גרמה לחלקים שונים של הלשון ולמולקולות הטעם שבה להקרין אור פלורוסנטי. באמצעות הטכניקה שפיתחו לכדו המדענים את הפלורסנציה מהלשון. הם הצליחו לזהות את תאי הטעם הבודדים בכל פקעית וגם כלי דם עד לעומק של 240 אלפיות המילימטר מתחת לשטח פני הלשון.
פריצת הדרך הזו משלימה מחקרים שנעשו לאחרונה שזיהו אזורים במוח המקושרים לטעם. כעת מקווה הקבוצה לפתח ניסוי שבו ינטרו את המוח במקביל להדמיה של הלשון, כדי לעקוב אחר תהליך חישת הטעם במלואו. כיוון מחקר נוסף שעומד על הפרק הוא הכנסת חלבונים רגישים לאור לתוך התאים והקרנת אור עליהם כדי להפעיל אותם או לשתקם וכך להבין את המעגלים העצביים שמקשרים בין התאים.
לדברי ד"ר לי יידרשו עוד שנים כדי להבין במלואן את האינטראקציות המורכבות שיוצרות את חוש הטעם הבסיסי. "כל עוד לא נוכל ללכוד בו-זמנית הן את האירועים הנוירולוגיים והן את האירועים הפיזיולוגיים, לא נצליח לחשוף באופן מלא את ההיגיון שעומד שמאחורי הטעם", הוא מסכם.
ד"ר עידו מגן
המחלקה לגנטיקה מולקולרית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
