בעוד הדיון הציבורי מתלהט בשאלת הזכות לשבות רעב, עולה השאלה מה צעד כזה עושה בכלל לגופנו? וגם – למה יש סכנה לפגיעה מוחית?

כשאנחנו רעבים, הדבר היחיד שמעניין אותנו זה לאכול. כשאנחנו רעבים מאוד זה עלול להגיע עד כדי טירוף. אבל אם נרעיב את עצמנו מספיק זמן, עלול להיגרם לנו נזק מוחי ממשי – ממש כמו מה שקרה כנראה ביום רביעי האחרון לעציר המנהלי הפלסטיני מוחמד עלאן, ששבת רעב חודשיים.

המזון שאנחנו אוכלים הוא הדלק שלנו. הוא מספק לגופנו את אבני הבניין שלו ואת החומרים הנחוצים לתפקודו התקין, בלי אוכל אי אפשר לחיות לאורך זמן, וככל שנרעיב את עצמנו יותר הגוף יחפש דרכים יותר ויותר יצירתיות להשלים את החסר.

בשלב הראשון הגוף יפרק את מצבורי הגליקוגן בשרירים ובכבד – פחמימה ענקית ומסועפת שאפשר לפרק לסוכרים פשוטים יותר ולהפיק מהם אנרגיה. אך כעבור כיומיים המאגרים האלה נגמרים, וכעת תגובת הגוף תתחלק לשני שלבים: הרעבה קצרת טווח והרעבה ארוכת טווח.

בתגובה קצרת הטווח גופנו עובר לפרק שומנים וחלבונים כמקור האנרגיה העיקרי, במקום הפחמימות שאזלו לו, ובמקביל חלה ירידה של 25-20 אחוז בקצב חילוף החומרים הבסיסי.


ילד סובל מתסמינים קיצוניים של הרעבה בביאפרה, סוף שנות ה-60 | צילום: ד"ר לייל קונרד

אם ההרעבה ממשיכה, נכנסת לפעולה התגובה ארוכת הטווח והגוף פונה למנוע כמיטב יכולתו אובדן שרירים וחלבונים. השרירים ורקמות אחרות עוברים להשתמש בחומצות שומן, שמקורן מפירוק רקמת השומן – רזרבות האנרגיה שלנו. מפירוק החומצות נוצרות מולקולות שנקראות "גופי קטון", והן הופכות למקור האנרגיה העיקרי של המוח במקום הסוכרים הפשוטים (גלוקוז). זה לא אידיאלי, אבל אין ברירה – המוח חייב להמשיך לעבוד. במקביל הכבד מפחית את קצב ייצור הסוכרים כדי לשמר את החלבונים שמהם השרירים בנויים.

כשגם מאגרי השומן של הגוף אוזלים, עלינו למצוא דרכים יצירתיות לייצר אנרגיה. כמו אדם שנכנס לחובות ומנצל תחילה את הכסף המזומן שלו ולאחר מכן את כל חסכונותיו, כעת אין לנו ברירה ועלינו להתחיל למכור ציוד לפי רמת חשיבות עולה. בבשלב הזה הגוף מתחיל לפרק את התאים של עצמו כדי להפיק מהם חלבונים שהכבד יפיק מהם סוכרים. הרקמות העיקריות שנפגעות הן השרירים, העשירים בחלבון, וזאת הסיבה להידלדלות השרירים שרואים אצל שובתי רעב. אט-אט עוד ועוד אזורים מתפרקים, עד שלבסוף מתים מדום לב, כשרקמות שריר חיוניות כגון שרירי הנשימה או שריר הלב מתפרקות ומפסיקות לתפקד.

שיבושים ביוכימיים בגוף
פירוק רקמות, כמובן, אינו השיבוש היחיד שרואים אצל שובתי רעב, משום שמזון מספק לנו לא רק אנרגיה אלא גם ויטמינים ומינרלים חיוניים. עליהם נמנה בין השאר הזרחן החיוני לכל התהליכים החוץ-תאיים ולשמירת קרומי התאים בגוף. בנוסף הוא מסייע לפעילות של אנזימים רבים ולתהליכי העברת מסרים בגוף, וממלא תפקיד חשוב גם באגירת האנרגיה של הגוף, שכן מולקולות ATP מכילות זרחן.

גם אשלגן הוא מינרל חשוב שחסר למי שעובר הרעבה קיצונית ממושכת. הוא חיוני בין השאר לשמירה על קצב הלב ולמניעת דום לב. המינרל מגנזיום חיוני למערכת האנזימים בגוף, לייצוב מולקולות הדנ"א וממלא תפקיד קריטי בשמירה על התפקוד התקין של הלב והעצבים.

אחד הוויטמינים שמושפעים במיוחד מהרעבה ממושכת הוא B1(תיאמין), שאינו מיוצר בגוף ועלינו לצרוך אותו במזון מהחי והצומח. הוויטמין הזה זכור לרבים מפרשת רמדיה בשנת 2003, שבה תחליפי חלב צמחיים לתינוקות לא הכילו מספיק ממנו, וכתוצאה מכך מתו כמה תינוקות ואחרים סבלו מנזק מוחי בלתי הפיך.התיאמין חיוני לתהליכים של הפקת אנרגיה מפחמימות, אך מסייע גם בייצור מולקולות תקשורת עצביות, ועל כן המוח רגיש במיוחד למחסור בו. חוסר בתיאמין גורם לבעיות במוח ובלב ומתבטא בבלבול, ירידה בראייה, חוסר שליטה בשרירים, אובדן זיכרון ואפילו תרדמת.

הרעבה קיצונית וממושכת, למשל אצל שובתי רעב, מסוכנת מאוד לגוף. היא עלולה לגרום נזקים ארוכי טווח עקב פירוק רקמות שריר חיוניות (לב ונשימה), דום לב כתוצאה מהפרעה במאזן האלקטרוליטים ואף אובדן הכרה או זיכרון עקב חוסר בוויטמינים חיוניים. הרעבה ממושכת עלולה להסתיים במוות ואין להתייחס אליה בקלות ראש. הדרך היחידה לטפל בבעיה כזאת היא לספק לגוף את מה שחסר לו – מזון. אולם, חשוב לזכור שגם בשלב החזרה לאכילה טמונים סיכונים, ויש לעשות אותו בזהירות ובהדרגה, כדי למנוע סיבוכים נוספים שעלולים להיגרם בגלל ה"הלם" שנגרם למערכת המטבולית עקב החזרת התזונה. 

לקריאה נוספת קישור למדור הבריאות באתר ישראל היום:

http://www.israelhayom.co.il/article/308771

בת חן וולף, דיאטנית קלינית מוסמכת
דוקטורנטית, המחלקה למדעי הצמח
מכון ויצמן למדע



הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.

הכתבה היא חלק ממדור "יש מקום לספק" העוסק בכשלים בעיסוק התקשורתי בסוגיות מדעיות. אין לראות בה כל הבעת עמדה לגבי הנושא שבו המאמר המקורי עוסק, אלא רק על אופן העיסוק שלו במדע.
 

7 תגובות

  • מרדכי

    האם דיאטה של כ1200קל ואף פחות

    האם דיאטה של כ1200קל ואף פחות. במשך 3 חודשיים יכולה לגרום לזנק כגון תת פעילות בלוטת התריס (וגם היה מחסור באבות המזון )

  • ורוניקה

    צום לסירוגין בתזונה קטוגנית

    היי
    אני נמצאת במצב תמידי של קטוזיס מבחירה, ונמנעת מפחמימות. הגוף שלי מיצר קטונים ברמה מוגברת ואני נהנת משובע ללא רצון וצורך לאכול כל שעתיים. לאחרונה התרבו נתונים בעניין צום לשיפור יכולות קוגניטיביות ושיפור הבריאות בכלל, בניהן מתודיקה של צום לסירוגין. מה דעתך על כך?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןbatchenw

    תשובה

    היי
    אני מפנה אותך לכתבה נוספת שלי בנושא דיאטות צום.
    מקווה שתמצאי שם תשובות!

  • אנה

    גופי קיטון

    היי בת חן אני יודעת שיש אנשים שחיים במצב תמידי של קיטוזיס....מדוע זה לא אידיאלי לדעתך?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןbatchenw

    קטוזיס

    לא ידוע לי על אנשים שחיים במצב תמידי של קטוזיס. בואי ניקח לשם הדגמה חולה סכרת לא מאוזן. במצב כזה הפחמימות שהאדם צורך לא נלקחות ע"י התאים בגופו והגוף בעצם חש "רעב" לפחמימות. הגלוקוז נשאר בדם ולא נכנס לתאים בעצם. במצב כזה הגוף מתחיל לנצל שומנים ומצטברים גופי קטו (קטונים) בדם. דבר זה גורם לעלייה בחומציות של הדם עד הגעה לחמצת (קטו-אצידוזיס) של הדם. מצב זה של חומציות יתר בדם יכול לגרום לתרדמת (קומה) וזה בעצם הסיבוך העיקרי של קטוזיס. תרדמת זו עלולה להיות בלתי הפיכה.
    מקווה שעניתי על שאלתך.

  • איתן

    שאלת המשך

    תודה רבה על המאמר המפורט.
    הבנתי שיש הרבה רעלים שנאגרים בשומן הגוף (אין הכוונה לתוצרי פירוק אלא לחומרי הדברה ותוצרים תעשייתיים).
    האם דיאטה ופירוק מאגרי השומן משחרר את הרעלים הללו לגוף. האם זה אומר שדיאטה מסכנת אותו? האם בסופו של דבר הרעלנים הללו מתפרקים?
    תודה

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןbatchenw

    תשובה

    <p>
    שלום איתן, בגדול ישנו מחקר שמצא קשר בין ירידה במשקל ועלייה ברמות של רעלנים אורגניים מסויימים בדמם של אנשים שירדו משמעותית במשקל. אולם, קיימים מחקרים נוספים שמצאו קשר בין הצטברות הרעלנים הנ&quot;ל ובין השמנה. כלומר, הועלתה טענה כי אנשים שנחשפו לרמות גבוהות של רעלנים אלה היו בעלי נטייה גבוהה יותר לפתח השמנה. כך שבמקרה זה, בדומה לממצאים רבים בתחום התזונה, שוב יש את שאלת הביצה והתרנגולת. כלומר, האם הרמות הגבוהות של הרעלנים שנמצאות אצל אנשים שמנים שירדו נובעות כתוצאה משחרור של רעלנים אלה מתאי השומן שהתפרקו בדיאטה או שמלכתחילה היו אצל שמנים רמות גבוהות של רעלנים והן אלו שגרמו בעצם להשמנה (תיאורית האובסוגנים). בת חן</p>