עוד כשהיינו ילדים אהבנו לתבל את חיי היומיום שלנו בסיפורי נפלאות על ערפדים, מפלצות ומומיות. אחרי הכול, מי לא נהנה מקמצוץ של פחד ובעתה בשעות הפנאי? זה חלק מה"כיף"... כל עוד יצורי הבלהה נשארים עמוק בדפי הספרים ועל מסכי הטלויזיה ולא מאיימים על שגרת החיים הבטוחה וה"משעממת" שלנו.

סיפורה של "קללת הפרעונים" נשמע כמו צ'יזבט שכיף לספר לחבר'ה סביב המדורה, או שמא כסרט אימה שנרצה לראות בלילה חורפי קר ביום שישי ה-13. אבל בשונה מאגדות רבות אחרות, הוא לא המצאה. מאחורי קללת הפרעונים מסתתרת אמת מטרידה במקצת, ומיד תוכלו להחליט בעצמכם אם להאמין, לפחד, או לגחך קלות ולחזור לפייסבוק.

העובדות היבשות
מאחר שאנחנו עוסקים כאן במדע, נתחיל בעובדות – הבסיס של מה שהתפתח והתגלגל ל"קללה" המפורסמת.

ב-4 בנובמבר 1922 גילתה משלחת בריטית בראשות האגיפטולוג הווארד קרטר את קברו של המלך המצרי תות ענח' אמון, שמלך על מצרים העתיקה במאה ה- 13 לפני הספירה ומת בגיל 19 בלבד. חשיפת קברו הייתה אחת התגליות הארכיאולוגיות המפורסמות ביותר בעת המודרנית, מכיוון שזה היה הקבר המלכותי היחיד שהתגלה כמעט בשלמותו, עם כל האוצרות שנטמנו בתוכו, בלי שפרצו לתוכו במשך השנים שודדי קברים.

יש הטוענים שלצד האוצרות גילה קרטר גם תבליט עתיק ובו קללה בכתב חרטומים שאומרת שמי שיפריע את מנוחתו של המלך יסבול מוות נוראי. לפי המסופר, קרטר הסתיר את התבליט משאר חברי המשלחת כדי לא להפחיד אותם.

גילוי הקבר עורר התרגשות תקשורתית רבה בעולם המודרני וחברי המשלחת נהנו מפרסום מסחרר. כאן התחילו הבעיות: מייסדה של המשלחת והמממן הראשי שלה, הלורד קרנארבון, נמצא מת בבית מלון בקהיר, כנראה בעקבות אלח דם שנגרם מעקיצת היתוש הנושא את מחלת שושנת יריחו. מותו המפתיע היה ראשון בסדרה של מיתות לא מוסברות של אנשים שהיו מעורבים בחשיפת קברו של המלך הצעיר. אפילו כלבו של קרנארבון מת באופן מחשיד זמן קצר אחרי מות אדונו. כך נולדה קללת הפרעונים, שידועה גם כ"קללת המומיה".


הלורד קרנארבון, שמת כשישה שבועות לאחר חשיפת הקבר.

השערות מדעיות
קללת הפרעונים העסיקה במשך השנים חוקרים ומדענים רבים, שמצאו את עצמם בקונפליקט עמוק: מצד אחד, בתור מדענים הם נטו לשלול הסברים מיסטיים ולא האמינו בקללות. מצד שני, גם צירופי מקרים אינם הסברים מדעיים פופולריים במיוחד.

השערות מדעיות רבות הועלו בניסיון להסביר את מקרי המוות המסתוריים האופפים את המעורבים בחשיפת קברו של תות ענח' אמון, המובילה ביניהן היא השערת פטריית העובש. במצרים העתיקה נהגו לטמון את בני המלוכה בקברים אטומים עם כל הדברים שהאמינו שהם יצטרכו בעולם הבא. זה כלל כסף, תכשיטים, מלבושי מלכות, מרכבות וגם מגוון מאכלים: פירות, ירקות, קטניות וכל טוב. הסביבה האטומה והלחה של הקבר האטום, יחד עם החומר האורגני ממגוון המאכלים, יצרה בית גידול מושלם לחיידקים ופטריות.

לפי ההשערה, כשהקבר נפתח ונחשף לאוויר החיצוני, נבגי הפטריות חדרו לדרכי הנשימה של בני האדם שנחשפו להם. מרגע החשיפה, הכדור נמצא במגרש של מערכת החיסון. האנשים בעלי מערכת חיסון חזקה התגברו על הזיהום ואולי אפילו לא הראו סימני מחלה כלל. סביר להניח שמערכת החיסון של המקומיים המצרים שהשתתפו בחפירות הותאמה לסביבתם ולכן התמודדה ביתר הצלחה עם הפטריות הללו והם לא הושפעו מהזיהום. לעומתם, ארכיאולוגים שהגיעו מאירופה ולא נחשפו בחייהם לפתוגנים המצריים, לא הצליחו להתגבר עליהם, חלו ומתו.

במהלך המחקר על הקללה זיהו חוקרים פטריות עובש רעילות שמסוגלות לגדול ולהתפתח בתנאים הקיצוניים של קברים אטומים ולשרוד במשך אלפי שנים. הועלתה אפילו השערה שאומרת שהפטריות הונחו בכוונה תחילה כשהקבר נחתם, במטרה להעניש שודדים שיבואו לבזוז את האוצרות הטמונים בו.

הצטברות של עובש רעיל בקבר ובחפצים שנמצאו בו אמנם עשויה לספק הסבר מדעי לקללה, אולם ההסבר הזה הוא עדיין השערה מדעית בלבד ומעולם לא הוכח סופית. קיימות כמה הסתייגויות להשערה. לדוגמה: אף מהאנשים שמתו אחרי חשיפת הקבר לא הפגין תסמיני מחלה שמעידים דווקא על זיהום פטרייתי. למעשה, רבים מהם מתו זמן רב אחרי החשיפה, דבר שנוגד את האפשרות שמתו בעקבות חשיפה ישירה לנבגי פטרייה שחדרו למערכת הנשימה שלהם.

כמו כן מעניין לציין שדווקא קרטר עצמו, הארכיאולוג שעמד בראש המשלחת, "התחמק" מהקללה והלך לעולמו שנים רבות לאחר מכן בביתו שבבריטניה, בגיל 64, מסרטן הלימפומה. 

עובדות מרגיעות
בחיי היומיום אנחנו נוטים להיתקל לא מעט בעובש, וחשוב שנבין שלא כל עובש הוא רעיל. למעשה רק זנים מעטים רעילים עד כדי כך שחשיפה אליהם תזיק לנו באופן ממשי.

נבגי פטריות נמצאים באופן מתמיד באוויר שאנו נושמים ובאבק הסובב אותנו. חשיפה לעובש פטרייתי עלולה בהחלט להזיק לנו אם היא גבוהה מהרגיל או ממושכת, גם אם העובש אינו רעיל. לדוגמה, חשיפה לעובש בחדרים לחים שאינם מאווררים כראוי עלולה לגרום להתקפי אלרגיה, שיעולים, התעטשויות ובעיות אחרות, בעיקר במערכת הנשימה. לא נעים בכלל, אבל לא נמות מזה. אנשים עם מערכת חיסון חלשה או בעיות קודמות במערכת הנשימה נוטים לסבול יותר מחשיפה לעובש פטרייתי, לכן חשוב להבין מה עלול לגרום להחמרה במצבם ולטפל במקור. תאווררו את המקלחות שלכם, חברים!

לא על העובש לבדו
קיימים הסברים מדעיים נוספים לקללת הפרעונים, אם כי קצת פחות פופולריים. הסבר חלופי אחד הוא הצטברות של גזים רעילים –חוקרים שאספו דגימות אוויר מקברים מצריים אטומים דרך חור שקדחו באחד הקירות מצאו בהם ריכוזים גבוהים של אמוניה, פורמלדהיד ומימן גופרתי – גזים רעילים מאוד. הסבר נוסף יכול להיות העובדה שהאבנים ששימשו לבניית הקברים העתיקים הכילו אורניום – מתכת רדיואקטיבית שפולטת גז רעיל כשהיא מתפרקת. ועוד השערה מדברת על גללי עטלפים שהתיישבו בקברים שנפתחו ועלולים להכיל חיידקים מזיקים. כמו שאתם רואים, יש לנו ממה לבחור.

אם כך, העובדות מוצגות לפניכם. כעת נותר לכם להחליט למה אתם בוחרים להאמין: קללה מצרית נוראה או נפלאותיה של אמא טבע. ככל שנחכים ונלמד נתקרב יותר לגילוי האמת, אז קדימה – מדע!

אלכסנדרה אברוטין
מחלקת מדעי החיים
מכון ויצמן למדע



הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך במענה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.

0 תגובות