ההורמונים הם המתווכים של תהליכים רבים בגוף. אלו מולקולות קטנות שמפעילות קולטנים ספציפיים הנחוצים כדי להתחיל תגובת שרשרת תוך תאית שגורמת שינויים בתפקוד התא והגוף. הסרטון שלפנינו מסביר מהם הורמונים ואיך וכיצד הם פועלים. הסרטון הוא באנגלית, כך שהוספתי עבורכם בהמשך העמוד תרגום שלו והסברים.
 

 

תהליכים בסיסיים רבים בגוף מבוקרים על ידי המערכת האנדוקרינית – שמונה בלוטות הממוקמות במקומות שונים ברחבי הגוף. המערכת האנדוקרינית פועלת ללא הרף ומפרישה מתווכים כימיים הנקראים הורמונים. ההורמונים הללו משפיעים על גדילת השרירים, פעילות מערכת העיכול, הפקת אנרגיה, מערכת הרבייה ועוד.

בלוטת הלבלב למשל, יוצרת הורמון בשם אינסולין ומפרישה אותו לזרם הדם. כשרמות הגלוקוז (סוכר) בדם עוברות סף מסוים, הלבלב מגביר את קצב ייצור האינסולין, משחרר אותו לדם וגורם באמצעותו לתאים בגוף להיפתח ולאפשר לעוד גלוקוז מהדם להיכנס לתוכם. כך האינסולין מייצב את רמות הגלוקוז בדם ושומר על רמת האנרגיה בתאים. זו רק דוגמה אחת מני רבות לדרכים שבהן המערכת האנדוקרינית מבקרת תהליכים חשובים בגוף.

ההורמונים נקשרים לקולטנים (רצפטורים) מיוחדים בתאים ויוצרים משם תגובת שרשרת תוך תאית שגורמת שינוי בתא ובעקבות זאת גם בתאים אחרים ובגוף כולו. מספיקה כמות קטנה מאוד של הורמון כדי לחולל שינוי גדול, וזו הסיבה שבגללה שנדרש למדע זמן רב לבודד אותם.

ההורמונים באים בצורות שונות – פפטידים, כימיקלים ואפילו חומצות גרעין או חומצות אמינו.

ארז גרטי
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע


הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.

אתר דוידסון אונליין עוסק במתן מידע מדעי בלבד ואין לראות בכתוב בו תחליף לייעוץ רפואי או תזונתי. אין לצטט חלקים מכתבה זו, אלא רק את הכתבה בשלמותה.

5 תגובות

  • אביבית

    איך שיבוש הורמונלי יכול לגרום לירידה בנוירוטרנסמיטורים?

    מערכת העצבים ומערכת ההורמונלית משפיעות ומושפעות אחת מהשנייה. לכן כשיש שיבוש בציר ההורמונלי זה ישפיע על תפקוד מערכת העצבים.ואני שואלת הכיצד?מה הם התהליכים?

  • דניאל

    מה קורה לקולטנים במחסור או עודף?

    אם אני לא טועה כאשר יש עודף של אינסולין בגוף הרגישות של הקולטנים יורדת (הם נשחקים?) האם זה נכון לכל ההורמונים? או שיש מקרים שהרגישות עולה במקרה של מינון גבוה? ומה קורה שיש מחסור (מינון נמוך)? אם אני לא טועה מינון גבוה של טסטוסטרון דווקא מעלה את הרגישות. תודה, דניאל.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןנתנאל גטן

    קולטנים - תשובה

    היי דניאל. תודה רבה על השאלה המעניינת! תפקיד ההורמונים הוא לבקר פעילויות שונות בגוף. אינסולין, לדוגמא, הוא הורמון חלבוני המופרש ע"י תאים מיוחדים בלבלב והוא משתתף בבקרה על עיבוד פחמימות ושומנים בגוף. כמו ההורמונים האחרים, עליו להיות ברמה תקינה בגוף כתלות במצבו (לדוגמא, ריכוז האינסולין בדם יעלה אחרי צריכת פחמימות בכדי לאפשר את קליטתם ועיבודם). היות ,וריכוז הורמון בדם מאותת לתאים להגיב באופן מסויים, ריכוז גבוה או נמוך מידי עשויים לפגוע בפעילות הגוף. לדוגמא, בסכרת מסוג 1 (הנקראת גם "סכרת נעורים") הגוף אינו מסוגל לייצר אינסולין כראוי וכתוצאה מכך ריכוזו בדם נמוך ויכולתו של החולה לעבד סוכרים נפגמת. בתאים קיימת תוכנית גנטית המאפשרת להם להגיב להורמון כמו גם לשנות את רגישותם להורמון לדוגמא ע"י הגברת או הפחתת כמות התאים על התא, או יצירת קולטנים מסוגים שונים. הקולטנים עצמם אינם "נשחקים". תגובה אפשרית אחת היא שכאשר הורמון קיים בעודף, התאים חשים זאת ומפחיתים בתגובה את כמות הקולטנים על פני קרום התא ובכך מאזנים את תגובתם. זה אחד המנגנונים העיקריים, אגב, לכך שאנשים המכורים לסמים מסויימים צורכים כמויות גדלות והולכות עם הזמן. בכל צריכה של חומר, התאים מגיבים ע"י הפחתת כמות הקולטנים על פני הממברנה (בכדי לאזן את תגובתם לריכוז העולה) ולכן כדי לקבל את אותה ההשפעה על האדם המכור לצרוך יותר ויותר בכל פעם, דבר המוביל פעמים רבות לסכנת חיים ממשית.

  • דניאל

    תודה על התשובה המהירה

    תשובה מאוד מעניינת, ועדיין אני סקרן מאוד לדעת האם יכול לקרות מצב דווקא הפוך, כלומר עלייה ברגישות כתלות במינון? אכן תופעת ההתמכרות לסמים מסוימים מעידה שקיימת הפחתה ברגישות, העובדה שכל תא באופן עצמאי מפחית את כמות הקולטנים דיי מדהימה בעיניי, תמיד חשבתי שישנן מערכות ראשיות בגוף שמווסתות את ההורמונים, מעולם לא נתתי את הדעת לגבי התא היחיד. מרתק, תודה, ואני תמיד שמח ללמוד מכם עוד.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןנתנאל גטן

    עליה ברגישות - תשובה

    היי דניאל. שמח שנהנת מהכתבה, תודה רבה על השאלה. ברוב המקרים התגובה לעליה בריכוז היא ירידה ברגישות כדי למנוע תגובת יתר. במקרים מסויימים מאוד, תיתכן עליה ברגישות בזמן ירידה בריכוז, אך פחות במקרים של תגובה להורמונים (זה נפוץ יותר במערכות שנועדו לניתור מצב או השתתפות בחילוף חומרים). דוגמא אחת לכך הוא תת-סוג ממשפחת קולטני הגלוקוז. במידה ורמת הגלוקוז בדם פוחתת מעבר לריכוז מסויים, כמות הקולטנים הללו על פני התאים עולה בכדי לאפשר את המשך קליטת הגלוקוז פנימה.