הממברנה היא קרום דק שמגן על התא בין השאר מפני כניסה של חומרים לא רצויים מבחוץ, ומווסת את ריכזי המלחים בתא כדי לשמור על איזון כימי וחשמלי בתוכו. הסרטון שלפנינו מתאר את המבנה, המאפיינים והתפקידים השונים של הממברנה.
הסרטון הופק בידי Johnson Vounty Community College. תורגם בידי צוות דוידסון אונליין
הממברנה (קרום התא) מפרידה בין האזור התוך-תאי העדין לבין הסביבה. היא גמישה מאוד וניתנת למתיחה על ידי כוחות מכניים. כשמופעל עליה כוח חזק הממברנה נקרעת אך מיד מתרכבת מחדש.
הממברנה מכילה ליפידים – מולקולות בעלות ראש טעון פולרי ושרשרת שומנית ארוכה. הראש הטעון יוצא מהדופן ובא במגע עם נוזל התא ועם הנוזלים החוץ-תאיים ואילו החומצות השומניות נשארות קבורות בתוך הממברנה ובאות במגע רק זו עם זו. החומצות השומניות דוחות את מולקולות המים, ועל כן תמיד נמשכות זו אל זו. המצב הזה מאפשר ליצור שכבה כפולה של ליפידים, כך שהחומצות השומניות פונות כלפי פנים והראש הטעון כלפי חוץ.
בנוסף, הממברנה מכילה ליפידים שנקראים "כולסטרול" שקבורים כמעט במלואם בממברנה ומסייעים בעיקר לייצב אותה. על הממברנה יש גם מולקולות סוכר גדולות, וחלבונים רבים נמצאים בתוכה או בקשר חיצוני איתה. דוגמה לחלבונים כאלה הם הקולטנים (רצפטורים), שקולטים אותות מבחוץ ומעבירים אותם פנימה אל התא, או הטרנספורטרים והתעלות שמעבירים יונים ספציפיים בין הנוזל התוך-תאי לנוזל החוץ-תאי ולהיפך.
גם אם הממברנה נראית לכאורה כמו פסיפס של חלבונים וסוכרים הנעוצים בתוכה, היות שהליפידים מחליקים זה לצד זה, כל המבנה שלה דינמי והחלבונים והסוכרים צפים להם בתוכה כמו קרחונים בתא, כמובן בהתאם למגבלות של שלד התא שמחזיק אותם. המודל הזה נקרא "הפסיפס הנוזלי" והוא המודל המקובל כיום לתיאור מבנה הממברנה.
לממברנה יש תפקידים נוספים מעבר לתיווך של חומרים. היא משמשת כקבל שמאפשר לתא להחזיק מטען חשמלי (שחיוני להולכת האות העצבי בתאי עצב), משמשת מקור למוליכי אות נוספים וממלאת עוד תפקידים רבים.
