בטבע קיים מנגנון התייעלות והתאמה לסביבה – האבולוציה. הבעיה עם המנגנון הזה הוא היא שהוא מאוד אטי ובזבזני, וגרוע מכך – הוא יעיל רק בטווח הארוך. מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה בעיתון המדעי היוקרתי Nature Neuroscience חושף אסטרטגיה שונה שהתפתחה בעכברים ונועדה להעביר מסרים לדור הבא במסלול מהיר ו"עוקף אבולוציה".

במהלך המחקר לקחו המדענים קבוצה של עכברים ועוררו בהם פחד מריח מסוים. התוצאה הייתה שבכל פעם שהעכברים הריחו את החומר אצטופנון שמדיף את הריח הזה, הם הגיבו בפחד. מדובר במנגנון מוכר וידוע שנקרא התניה קלאסית, והוא הודגם כבר לפני יותר ממאה שנה בידי מדען רוסי בשם פבלוב. אך הייחוד של המחקר הוא שכאשר העכברים הללו המליטו גורים, גם צאצאיהם הפגינו פחד ספציפי מפני הריח הזה, אף שלא נחשפו אליו מעולם!

בשביל לבדוק אם המידע על הפחד עבר לגורים בתהליך של למידה בינקותם עשו החוקרים הפריה מלאכותית של עכברות באמצעות זרע של עכברים זכרים שעברו את אותה התניה. למרבה ההפתעה הצאצאים עדיין הפגינו פחד מהריח הזה. יתר על כן, הפחד חלחל גם לדור השלישי – לנכדים, שכמו הוריהם לא נחשפו מעולם לריח הזה.


צביעה של קולטנים לריח הנבדק בבלוטות הריח במוחות העכברים. d: צאצא לעכבר שלא עבר התניה; e: צאצא לעכבר שעבר התניה לריח אחר; f: צאצא לעכבר שעבר התניה לריח הנבדק. האזור הרגיש לריח הזה מפותח יותר ב-f. | התמונה לקוחה מהמאמר

בשלב הזה ניסו החוקרים לפענח איך זה קורה ומהו המנגנון שעומד בבסיס ההליך התורשתי הייחודי הזה.הם גילו מאפיינים באזור חישת הריח במוחם של העכברים שהיו ייחודיים להורים שחוו את הטראומה והתקיימו גם אצל צאצאיהם. עם זאת, החוקרים לא הצליחו למצוא שינויים בחומר התורשתי שאחראים על כך, כלומר מדובר ככל הנראה במסלול אלטרנטיבי שאינו מוצפן ישירות בדנ"א (ראו סרטון על אפיגנטיקה).

מה כל כך מרעיש במחקר הזה?
מוצג כאן מצב שבו תכונה נרכשת עוברת בתורשה, דבר שמרמז שיש חוויות שאנו רוכשים במהלך החיים ויכולות להשפיע על הדור הבא, ואפילו על זה שאחריו. אנו רואים כאן למעשה מעין "כביש עוקף אבולוציה", שבו ההורה מוריש מסר על סכנה כלשהי ישירות לילדים שלו, ואף הלאה לנכדים.

חשוב להדגיש שנקודת התורפה הגדולה של המחקר הזה היא שהחוקרים לא הצליחו לפענח את המנגנון שבו התהליך הזה קורה. כל עוד המנגנון לא יתגלה, המחקר הזה יישאר לכל היותר בגדר קוריוז נחמד.

ובכל זאת, בבני אדם נעשו כמה מחקרים על זיכרון בין-דורי, בעיקר אצל הדור השני לטראומות גדולות כמו רעב ומלחמות. מחקר אחד על ילדים להורים שסבלו מרעב או תת תזונה, במיוחד בזמן ההיריון, גילה אצלם נטייה להשמנה. מחקר אחר הראה נטייה חזקה יותר לחרדות וסיוטי לילה אצל ילדי הדור השני לשואה. סביר להניח שיש לנו כאן אפקט סביבתי חזק שקשה לבודד מהתורשה – ההתנהגות של הורה שחווה טראומה קשה תהיה מן הסתם שונה מזו של הורה רגיל, וזה משפיע על הילדים. ובכל זאת, יכול להיות שגם אצלנו קיים אותו מסלול עוקף אבולוציה שבו מידע על סכנות עובר ישירות מההורה לצאצאים.

כל המחקרים הללו נכנסים לקטגוריה של אפיגנטיקה – תחום שנמצא כיום בחיתוליו, אבל אין ספק שנשמע עליו לא מעט בעתיד.

ארז גרטי
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע



הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.

תגובה אחת

  • עטרה

    מידע מורכב שעובר לצאצאים

    יש סוג של דגים, שמטילים ביצים במים מתוקים של נהר. כשהדגים הקטנים בוקעים מהביצים, הם שוחים מהנהר אל הים, חיים שם שנה, ובעונת ההטלה הם שוחים בחזרה אל הנהר. הדגים מעולם לא פגשו את הוריהם. איך הדגים יודעים שעליהם להטיל את הביצים דווקא בנהר?

    יש צבי ים שמטילים ביצים על החוף כדי שיתחממו. כשהצבים הקטנים בוקעים מהביצים, הם צריכים למהר אל הים, לפני שעופות יטרפו אותם. איך הצבים מבינים שעליהם ללכת אל הים?