לאורך ההיסטוריה משך זמן החיים של בני אדם הולך והופך בהדרגה לארוך יותר. האדם הניאנדרטלי חי בממוצע 20 שנה, אנשים ביוון העתיקה חיו 20-30 שנה, באמריקה הטרום קולומביאנית 30 שנה, באנגליה של ימי הביניים 25-30 שנה, בתחילת המאה ה-20 חיו 30-40 שנה בממוצע וכיום עומד הממוצע העולמי על 66 שנים. הממוצע העולמי העכשווי הוא תוצאה של קיצוניות, משום שמקומות כמו אפריקה (מדרום לסהרה) מטים את הממוצע כלפי מטה עם ממוצע שנע סביב ה-45-50 שנים. בעולם המערבי, למשל בארה"ב, נע הממוצע סביב 77 שנים - גידול של כמעט פי שתיים במעט יותר מ 100 שנים. מה גרם לגידול חד כל-כך במשך החיים במאה השנים האחרונות?

הגידול חל משילוב של כמה גורמים. בראש ובראשונה הוא נבע מהתפתחויות וגילויים במדעי-החיים שתורגמו לטיפולים מצילי ומאריכי חיים. העיקריים שבהם הם הטיפול באנטיביוטיקה, חיסונים לשלל מחלות מדבקות קטלניות וטיפולים תרופתיים למחלות רבות אחרות אשר מצילים את חייהם של האנשים שצורכים אותם ולמעשה מחזיקים בצורה "מלאכותית" אוכלוסיות בני אדם רבות בחיים. השיפור בתוחלת החיים כתוצאה מהשימוש הנרחב בכלים שמציעה הרפואה מודרנית הוא כל כך משמעותי עד שאנשים רבים נפטרים כיום בעולם המערבי ממחלות הקשורות בזקנה. זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל זו תופעה חדשה בקנה מידה היסטורי. לבני האדם שחיו עד לפני המאה העשרים הייתה תוחלת חיים קצרה של 30-40 שנים למרות שהם אינם שונים גנטית מהאנשים שחיים כיום. לכן לא סביר שהם מתו מזקנה בגיל 35, כפי שאנו לא מתים היום מזקנה בגיל 35. אז ממה הם מתו ? הם מתו ממחלות, מתזונה לקויה ומגורמים אחרים. הטיפולים התרופתיים המודרניים מאפשרים להחזיק את הגוף האנושי בחיים בצורה "מלאכותית" עד גיל 77 בממוצע וחושפים בפנינו תופעות חדשות הקשורות בהזדקנות הגוף. המאבק הרפואי בזמן הזקנה מתרכז בטיפול בבעיות רפואיות הקשורות בזקנה, אך איננו משלב כלל טיפול המונע או מאט את תהליך ההזדקנות. מדענים כיום מעדיפים, בצורה גורפת, להתרכז בהאטת הזקנה יותר מאשר בהארכת החיים בתקופתה החלושה והתשושה ביותר.


הרי פטצ' - אחרון לוחמי השוחות במלחמת העולם הראשונה. תמונה זו נלקחה מוויקיפדיה

אקסטרפולציה שביצעו דמוגרפים בגרף העלייה בתוחלת החיים בבני אדם ב-60 השנים האחרונות מלמד על כך שתוך כמה עשרות שנים בני אדם יחיו באופן שגרתי מעל לגיל 100-110, זאת למרות שכיום רק אחד ל- 10,000 אנשים זוכה להגיע לגיל 100. האם זה יכול להיות ? קהילה שלמה של ביולוגים חושבת שכן. ניסויים שנערכו בהארכת חיים ביצורים רבים, ממיקרואורגניזמים ועד עכברים, מרמזים שהערכה זו אינה מופרכת כלל ועיקר. למשל, מחקרים שנעשו בתולעים מראים שירידה בביטויו של חלבון דמוי רצפטור לאינסולין מאריך את חייהם ביותר מפי שתיים. אם תרעיבו זנים מסוימים של עכברים בדיאטות דלות קלוריות אך עשירות בחומרים מזינים תוחלת החיים שלהם גדלה 50% ביחס לעכברים החיים בתנאים הרגילים. אם טיפולים אלו ישפיעו בצורה דומה על בני האדם אז האדם הממוצע יחיה עד לגיל 115-154. כמובן, כיאה לתחום מחקר חדש ושנוי במחלוקת כגון זה ישנה גם קהילה שלמה של ביולוגים שחושבת אחרת. אלו טוענים שהגמישות שיצורים מסוימים מפגינים בתוחלת החיים שלהם איננה בהכרח רלוונטית לבני אדם משום שקשה, לטענתם, להשוות חיות כמו תולעים שתוחלת החיים שלהן נמוכה מאוד לחיות עם תוחלת חיים גבוהה כמו בני אדם. בין היתר משום שתהליכים שונים לגמרי שולטים בתהליך ההזדקנות בכל אחד מהיצורים. בתולעים, למשל, היכולת להיכנס למצב דמוי היברנציה (תרדמת) היא קריטית להארכת זמן החיים וסביר כי הליך זה איננו רלוונטי כלל לבני אדם משום שאלו לא יכולים להיכנס להיברנציה. באופן כללי, בעלי חיים בעלי תוחלת חיים קצרה מאוד כמו זבובים ותולעים הם אלה שמדענים הצליחו להאריך את חייהם הכי הרבה (ביחס למשך חייהם הנורמאלי). מדוע ? ייתכן שיצורים אלו רגישים באופן מיוחד למניפולציות של תוחלת חיים. בנוסף, ייתכן שהמניפולציות שמדענים עושים יש ביכולתם להאריך חיים רק בכמה חודשים וכשמדובר ביצורים בעלי תוחלת חיים של שנה אז כמה חודשים, מן הסתם, נראים משמעותיים. בבני אדם לעומת זאת, הארכה של החיים בכמה חודשים היא קטנה יותר אפילו מהשונות בין בני האדם.

אז מה כן רלוונטי להארכת חיים בבני אדם? כנראה שבעיקר שלושה דברים: דיאטה של מעט קלוריות (אך מזינה), מיעוט בהורמון גדילה מסוים והימנעות מנזק חמצוני לרקמות הגוף. כמובן, שלכל אלד מאלה כבר תועדו תופעות לוואי בספרות. למשל, ירידה בפוריות אובחנה בעכברים שהיו בדיאטה דלת קלוריות שהאריכה את חייהם. בנוסף, זבובים שקיבלו טיפול שהאריך את חייהם לא הצליחו להתחרות בבני מינם הטבעיים במספר פרמטרים, מה שמרמז על ירידה בכשירות כתוצאה מהארכת חיים. אבל זה לא עוצר את הקהילייה המדעית. זו טוענת שתובנות נוספות יגיעו ממחקרים על אנשים בני 100 ומעלה שייתכן וירשו גנים מאבותיהם המאפשרים להם לחיות זמן רב יותר. אחרים טוענים שלמשך הממוצע של חיי האדם יש גבול עליון תיאורטי. הם רק לא מסכימים על המספר עצמו, וההערכות נעות בין 85 ל-150 שנים. אם המדענים יממשו את תחזיות הדמוגרפים ותוחלת החיים תמשיך לטפס מעלה אז שאלות סוציולוגיות מעניינות יהפכו רלוונטיות. למשל, תוכניות הפנסיה לא יוכלו עוד לתמוך בכמות הפנסיונרים. אם הטיפולים יהיו יקרים, האם רק העשירים יאריכו את חייהם?

בכל מקרה, שיהיה לכולנו עד 120?

 

מאת: תובל בן יחזקאל
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע

הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.

0 תגובות