אין אחד שלא מכיר אותה או לא נתקל בה פעמים רבות בחייו. סיפורים רבים סופרו על החיידקים המסוכנים ששורצים בה, ושאפילו המגע הקטן שבקטנים בה עלול להיות איום ונורא. היא האיוּם הגדול ביותר על כל מכונה, גשר או סתם קורה שעשויה מברזל, ונזקיה הרבים עולים לתעשייה ולכל אחד מאיתנו הרבה מאוד כסף. ניחשתם נכון מדובר בחומר החום-אדמדם הזה שנקרא חלודה.

למרות המוניטין השלילי שיצא לחלודה, האם יצא לכם פעם לעצור לרגע ולחשוב איך היא נוצרת ואם אפשר למנוע את היווצרותה ואת התפשטותה. וגם, האם החלודה באמת מסכנת את בריאותנו?

חלודה נוצרת כשברזל עובר תהליך של חמצון בנוכחות של מים וחמצן, שנמצאים בכל רגע נתון באוויר שאנו נושמים. למעשה, הברזל אינו המתכת היחידה שעוברת תהליך חמצון, אלא כל מתכת עוברת תהליך כזה ברמה זו או אחרת. כסף, זהב ופלטינה, למשל, משתייכות לקבוצת המתכות האצילות שכמעט אינן מתחמצנות. לעומת זאת, אבץ, נחושת וברזל שייכים לקבוצת מתכות המעבר שמתחמצנות בקלות.

תהליך החמצון של המתכות נקרא "קורוזיה", או בעברית שיתוך. חלודה היא מקרה פרטי של שיתוך שבו הברזל מתחמצן ליצירת תחמוצת ברזל. אז מדוע תהליך החמצון של הברזל זכה לכבוד כה רב, התבדל מכל שאר המתכות וזכה לשם משל עצמו?

ריאקציית חמצון-חיזור

הברזל, שמצוין באותיות Fe בטבלה המחזורית (קיצור של Ferrum בלטינית), הוא המתכת הנפוצה ביותר בכדור הארץ – ולכן הוא זול יחסית למתכות אחרות. כמו כן הוא מתאפיין בעמידות רבה ובחוזק מכני גבוה מאוד שהפכו אותו לאמצעי פופולרי מאוד לבניית גשרים, בניינים, ספינות, מכונות, כלי רכב ועוד. אך אליה וקוץ בה, החיסרון והאויב הגדול ביותר של הברזל הוא דווקא הוא עצמו. החלודה, או תחמוצת הברזל שנוצרת על פני שטח הברזל, איננה חזקה כמוהו. אפילו להיפך, היא חלשה ופריכה עד כדי כך שאפשר לקלף אותה ולפורר אותה בידיים חשופות.


שרשרת מחלידה. תמונה זו צולמה בידי WikipedianMarlith ונלקחה מויקיפדיה

התהליך הכימי שמתאר את היווצרות החלודה נקרא ריאקציית חמצון-חיזור. בתהליך זה אטום או מולקולה לוקחים אלקטרונים מאטום או ממולקולה אחרים. התהליך הזה מתרחש בגלל הפרש פוטנציאלי חיזור שקיים בין כל שתי מולקולות או אטומים בטבע. ככל שפוטנציאל החיזור של אטום מסוים הוא גבוה יותר כך יגבר ה"רצון" שלו לקבל אלקטרונים (כלומר לעבור תהליך של חיזור). לכן, אם שני אטומים שונים ייצרו ביניהם מגע, אלקטרונים יעברו מהאטום בעל פוטנציאל החיזור הנמוך לזה בעל פוטנציאל החיזור הגבוה.

בגלל התהליך הזה, אם נכניס מוט ברזל לכוס המכילה תמיסת יוני ברזל, ומגנזיום לתוך כוס אחרת המכילה תמיסת יוני מגנזיום, נוכל באמצעות חיבור של שתי המתכות עם חוט מוליך ליצור תא אלקטרוכימי שיאפשר זרימת אלקטרונים ממתכת אחת לשנייה. מאחר שלברזל יש פוטנציאל החיזור הגבוה משתי המתכות, האלקטרונים יזרמו בצורה ספונטנית (ללא השקעת אנרגיה) מהמגנזיום לברזל. במקרה כזה נאמר שהמגנזיום התחמצן (מסר אלקטרונים) והפך לתחמוצת מגנזיום, ואילו הברזל התחזר (קיבל אלקטרונים) והפך מתחמוצת ברזל לברזל טהור (Fe).

בתא אלקטרוכימי, המתכת שמוסרת אלקטרונים נקראת אנודה וזו שמקבלת אלקטרונים נקראת קתודה, כפי שניתן לראות באיור הבא:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תא אלקטרוכימי המורכב מאנודת מגנזיום וקתודת ברזל. התמונה נלקחה מוויקיפדיה.

כפי שהמגנזיום מתחמצן בשל נוכחות חומר בעל פוטנציאל חיזור גבוה יותר הברזל כך מתרחש תהליך החמצון של הברזל בשל נוכחות החמצן באוויר. כפי שכבר צוין בהתחלה, על מנת שתהליך החלדת הברזל ייצא לפועל חייבים להיות בקרבתו גם מים (H2O) וגם חמצן (O2). התחמצנות הברזל מתרחשת בכמה שלבים, שבמהלכם החמצן לוקח אלקטרונים מהברזל כדי ליצור יוני ברזל (Fe+3), המים מגיבים עם יוני הברזל שנוצרו בסדרת ריאקציות, עד שבסוף נוצרת החלודה, או בשמה הכימי Ferric Oxide, שנוסחתה הכימית היא Fe2O3.

הריאקציה המסכמת של תהליך החמצון היא: 4Fe + 3O2 2Fe2O3

שאלה של חוזק

כאמור, תהליך חמצון דומה לברזל עוברות גם מתכות אחרות, למשל אלומיניום. מדוע איננו רואים חלודה, סימני התקלפות או שינוי צבע במקרה אחרים?

הסיבה לכך טמונה בתכונות המכניות ובחוזק של תחמוצת האלומיניום (Al2O3) בהשוואה לתחמוצת הברזל. תחמוצת האלומיניום הרבה יותר קשיחה מתחמוצת הברזל ולכן איננה מתקלפת. בשל כך, היא בעצם יוצרת מעל האלומיניום שכבת מגן שמונעת מהחמצן והמים שבאוויר להגיע למתכת שמתחתיה וכך תהליך החמצון נעצר בשלב מוקדם.

תהליך זה נקרא פסיבציה (מניעת התחמצנות) עצמית, מכיוון שתחמוצת האלומיניום עצמה מונעת משאר האלומיניום להתחמצן. לעומת זאת, תחמוצת הברזל פריכה ושבירה ולכן מתקלפת אחרי היווצרותה וחושפת אזורים חדשים של ברזל שמוכן להתחמצן. בנוסף, ההתקלפות מגדילה את שטח הפנים של הברזל ולכן מאיצה עוד יותר את תהליך ההתחמצנות. ניתן לכן לומר שהחלדת הברזל היא תהליך שמחזק את עצמו, כך שמרגע שהחל קצב יצירת החלודה ילך ויגדל.

סיכום ביניים

תהליך יצירת החלודה מורכב לפיכך משלושה שלבים עיקריים:

  1. חמצן ומים מהאוויר מתחילים לחמצן את הברזל בפני השטח החשופים שלו ונוצרת חלודה (Fe2O3).
  2. החלודה הפריכה מתקלפת וחושפת את הברזל מתחתיה לחמצן ומים מהאוויר.
  3. חמצן ומים מגיעים לאזורים החשופים והחלודה ממשיכה להיווצר ולהתפשט בברזל עד שכולו התחמצן.

תהליך ההתחמצנות של הברזל | איור: מאת המחבר.

אז מה עושים נגד החלודה?

ראינו עד כה איך החלודה פוגמת באיכות הברזל ולכן מסכנת את קיומו של כל מבנה או רכיב שמכיל ברזל. אם כך, מדוע אנו מסתכנים בכלל בקריסת בניינים וגשרים, טביעה של ספינות או סתם בכך שרכיב חשמלי יפסיק לעבוד? הרי קיימות מתכות חזקות אחרות שעמידות הרבה יותר בפני חמצון?

התשובה הצפויה היא כמובן כסף. הברזל הוא מתכת זולה יחסית למתכות חזקות אחרות שעמידות יותר ממנו בפני חמצון למשל טיטניום. במקום לשלם הרבה מאוד על טיטניום, עדיף להשקיע קצת יותר במציאת פתרונות זולים לבעיית ההחלדה של הברזל.

כמה פתרונות מאפשרים להתגבר על היווצרות החלודה והתפשטותה. הדרך הטריוויאלית והזולה ביותר היא לצפות את הברזל בצבע שמן, כפי שנעשה למשל בגדרות של גני ילדים ובתי ספר. כך אפשר למנוע מהמים להגיע לברזל, וכאמור בלי מים תהליך יצירת החלודה לא מתרחש. עלותה של השיטה הזאת נמוכה יחסית, אך חסרונה הגדול הו שהיא דורשת צביעה ותחזוקה שוטפת של הברזל כדי למנוע את התקלפות הצבע. קיימות עוד כמה שיטות שמבוססות על עקרון ציפוי הברזל, וכולן מוגדרות שיטות פסיביות, כלומר שיטות שאינן מסכלות את שיתוך הברזל באמצעים כימיים פעילים אלא מונעות את התנאים הדרושים להיווצרות התהליך.

שיטה אלגנטית ויעילה שמונעת את שיתוך הברזל בצורה אקטיבית נקראת הגנה קתודית. השיטה מנצלת את העובדה שלכל חומר יש פוטנציאל חיזור שונה, כך שאלקטרונים יעברו לחומר בעל פוטנציאל החיזור הגבוה יותר.

איך היא עובדת? מצמידים לברזל מתכת בעלת פוטנציאל חיזור נמוך יותר – בדרך כלל אבץ כך שנוצר ביניהם מגע שמאפשר הולכת אלקטרונים. כאשר הברזל מתחמצן מהחמצן שבאוויר הוא אמנם מאבד אלקטרונים, אך מכיוון שקיים מגע בינו לבין האבץ הוא משלים את האלקטרונים שאבדו לו בכך שהוא לוקח אלקטרונים חלופיים מהאבץ. במצב שנוצר כך, החמצן בעצם לוקח בצורה עקיפה אלקטרונים מהאבץ שמתחמצן בעוד הברזל נותר ללא פגע (דוגמה לכך אפשר לראות בתמונה למטה). במקרה זה האבץ מוסר אלקטרונים לברזל, ולכן הוא מתפקד כאנודה והברזל כקתודה. מכאן גם נובע השם של השיטה: הגנה קתודית, כלומר הגנה על הברזל (קתודה). השיטה הזאת יעילה ונמצאת בשימוש רב, בעיקר להגנה על שלדי ספינות וצינורות ברזל.

חתיכת אבץ שמוצמדת לשלד ספינה מברזל. האבץ התחמצן ואילו הברזל נותר ללא פגע. התמונה נלקחה מוויקיפדיה.

יש עוד שיטות רבות, מגוונות וזולות יחסית שמונעות ביעילות את יצירת החלודה על הברזל. בזכותן הברזל נותר גם כיום המתכת האטרקטיבית והנפוצה ביותר בתעשייה.

חשוב גם לציין שבדרך כלל הברזל שאנו רואים בחיי היומיום איננו נמצא בצורתו הטהורה אלא בתערובת עם חומרים אחרים. למשל, החדרת אחוז מועט של פחמן (C) לתוך הברזל מעניק לנו פלדה, שחזקה לאין ערוך מהברזל בצורתו הטהורה אך גם היא ינה מוגנת מפני שיתוך. לעומת זאת, אם נשלב את הברזל עם מתכות אחרות כמו ניקל (Ni) או כרום (Cr) נקבל את הנירוסטה המפורסמת (Stainless steel או פלדת אלחלד) שממנה עשויים רוב הסירים וכלי האוכל שלנו. בניגוד לפלדה, הנירוסטה עמידה מאוד בפני שיתוך, אך גם מחירה גבוה בהתאם.

אז בפעם הבאה שתראו חלודה, אל תיבהלו ותברחו לצד השני של הרחוב. פשוט עצרו לרגע והקדישו זמן קצר כדי להשתאות ולהתפעל ממנה, שהרי אתם חוזים בריאקציית חמצון-חיזור פעילה של הטבע. ולמען הסר ספק, בניגוד למה שחושבים רבים החלודה איננה הגורם להידבקות בחיידקיי הטטנוס, מפני שהחיידקים האלה נמצאים בדרך כלל דווקא באדמה ובצואת בעלי חיים, ולא בחלודה. לכן כל פציעה מחפץ חד ומלוכלך שהיה במגע עם האדמה עלול באותה מידה לגרום להידבקות, בין אם הוא חלוד ובין אם לא.

67 תגובות

  • hzi

    הגנה קתודית

    בדוד לחמום מים, בחלק הפנימי של הדוד מצופה בהגנה נגד שיתוך (אמייל, צבע אפוקסי), ובכל זאת מוסיפים בתוך הדוד גם מגנזיום כהגנה, האם זאת הגנה נוספת נגד שיתוך?
    כדי ליצור את אותו אפקט של הגנה קתודית ניתן לחבר בן הברזל למים מתח חשמלי מתאים (מתח ישר, ממקור מתח חיצוני או חיבור קבוע דרך רשת החשמל ). מדוע צורה זאת של חיבור לא מקובלת בדודים לחימום מים כאשר יתרונה הוא שאין כאן מגנזיום שאורך חייו קצוב ושעלות מתקן כזה (ספק מתח) היום הוא נמוך דבר שיאריך את חיי הדוד?
    האם יש מגבלה לחבר הגנה קתודית גם לקולטי שמש מברזל (בהם להבנתי אין הגנה קתודית)?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןרן טבעוני

    תשובה

    תחילה אציין שאני לא מתמצא בתחום הדודים ולכן לא אוכל לענות על שאלותיך בהקשר המקצועי אך כן אנסה לענות בהיבט היותר מדעי.
    ציפוי באמצעות אמייל או אפוקסי אכן מונעים את המגע בין המים לבין גוף החימום או גוף הדוד וכך מונעים שיתוך. פעולת החימום והקירור יכולה לגרום עם הזמן להופעת פגמים או סדקים בציפוי האמייל כך שמים יוכלו לבוא במגע עם הברזל. לכן קיימת הגנה קתודית בעזרת מגנזיום שמהווה הגנה נוספת מפני שיתוך.
    לגבי יצירת מתח בין הברזל למים. לא ניתן לעשות זאת באופן ישיר אלא באמצעות אלקטרודה נוספת ואז בהפעלת מתח אפשר לגרום לאלקטרוליזה של המים שיוצרת גז חמצן דליק וגז מימן. תהליך זה מסוכן בנוכחות גוף חימום ובנוסף הוא צורך אנרגיה שכמובן עולה כסף. אינני בקיא בנתונים המדויקים אך נראה לי שאנודת המגנזיום, שאיננה צורכת אנרגיה, תחזיק כמה שנים ולכן משתמשים בה.....
    לגבי קולט השמש - שוב, אינני בקיא בתחום דודי השמש אך כן אוכל לומר שכל תפקידו של קולט השמש הוא להפוך את אנרגיית השמש (פוטונים) לאנרגיה חשמלית (אלקטרונים). פעולת הקולט והמעבר מפוטונים לאלקטרונים מתבססת על חומרים שנקראים מוליכים למחצה ולא על מתכת שעלולה להתחמצן כמו ברזל. לדעתי, זו הסיבה שפשוט אין צורך בהגנה קתודית.
    מקווה שעזרתי.

  • ש.חיים

    הגנה קטודית

    איזה כמות אבץ נידרשת להגנה על מבנה מפלדה? האם יש ערכים לכך לפי תקופת ההגנה הנידרשת וכו'. אודה

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןרן טבעוני

    הגנה קתודית - תשובה

    כמות האבץ הדרושה להגנה על מבנה פלדה תלוי כמובן בגודל המבנה. אני לא חושב שישנם איזשהםערכים מספריים ספציפיים מכיוון שישנם עוד גורמים שיכולים להשפיע על קצב חימצון הברזל כמו הסביבה, לחות, זמן ההגנה הדרוש ועוד. באופן כללי, ישנו מדד עבור כל אנודת הקרבה שמתאר מהו קצב איבוד החומר לשנה כלומר מהו משקל האבץ שהתחמצן במשך שנה. אני אינני בקיא בפרטים המדויקים אך ישנם בעלי מקצוע שתפקידם לקבוע מהו הגודל הדרוש לפי הצרכים הספציפיים. מקווה שעזרתי.

  • סנדרה

    טעות

    שלום רב,
    התגובה 4Fe2 + 3O2 → 2Fe2O3 לא מאוזנת.
    בברכה,
    סנדרה

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןרן טבעוני

  • סתם אחד

    בעניין הפסקה "עניין של חוזק"

    מה שכתוב לא מדוייק.
    לא רואים חלודה באלומיניום וכן בברזל מסיבה אחרת. האלומינה (תחמוצת האלומיניום) היא בעלת צפיפות דומה מאוד למתכת האם, לעומת זאת חלודה (תחמוצת הברזל) היא בעלת צפיפות קטנה הרבה יותר ממתכת האם. ז"א שכאשר נוצרת אלומינה, היא לא מתנפחת, והיא נשארת "דבוקה" למתכת האם, העובדה שאלומינה היא חומר קשיח (כמו רוב התרכובות הקרמיות - מתכת ואל מתכת) גם תורמת לפסיבציה של מתכת האם. תחמוצת הברזל לעומת זאת מתנתקת ממתכת האם בגלל הבדלי הצפיפויות (התחמוצת "מתנפחת" ולכן חייבת להיפרד ממתכת האם) ולכן היא גורם מזיק.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןרן טבעוני

    תשובה

    מתגובתך אני מבין שיש לך ידע מסוים בכימיה אז תשובתי תהיה מותאמת לכך.
    הסיבה לכך שתחמוצת הברזל מתקלפת איננה קשורה לצפיפות. כאשר שכבה של חומר מסוים (למשל תחמוצת ברזל או אלומינה) מתחילה לגדול על חומר בעל מבנה גבישי (קבוע גביש) אחר נוצר מתח מכני בתוך השכבה שנוצרת.
    השאלה היא כיצד משפיע הלחץ הזה על החומר שגדל. צפיפות אלומינה איננה דומה לצפיפות אלומיניום כפי שציינת (3.97 ו-2.7 בהתאמה) אלא גבוהה יותר. כמו כן המבנה הגבישי של אלומינה (הקסאגונאלי) שונה מזה של אלומיניום (fcc). אלו יוצרים מתח מכני גם בשכבת האלומינה שנוצרת בדומה למתח הנוצר בשכבת תחמוצת הברזל. ההבדל בין שתי שכבות אלו הוא החוזק המכני שלהן. בשל החוזק המכני הגבוה של האלומינה היא איננה קורסת תחת המתח המכני ולכן נשארת יציבה ולא מאפשרת חדירת חמצן נוסף. לעומת זאת, תחמוצת הברזל חלשה ופריכה יותר ולכן היא קורסת תחת הלחץ ומתפוררת. כך נוצרים אתרים שחשופים לחמצן וכך עוד שכבה של ברזל מתחמצנת וכן הלאה.
    אגב גם תחמוצת של כרום, בדומה לתחמוצת הברזל, בעלת צפיפות נמוכה יותר משל מתכת הכרום אך בשל החוזק המכני הגבוהה שלה היא עמידה בפני המתח המכני שנוצר ולכן היא נשארת יציבה בדומה לאלומינה ויוצרת שכבת פסיבציה לכרום.

    לסיכום, כאשר שכבה גדלה על חומר בעל אופי שונה (צפיפות, קבוע גביש, חוזק הקשרים וכו') משלה נוצר מתח מכני הגדל ככל שהשכבה גדלה (לא משנה אם זה אלומינה, תחמוצת הברזל או תחמוצת הכרום). השאלה אם השכבה תתקלף או תתפורר תלויה בחוזק המכני של השכבה שלה ובתכונות הכימיות שלה.

  • חגי

    תודה

    תודה רבה

  • shay

    סוף סוף משהו מעניין ולא כתבות של פריצות וציצים

    יש לפרסם מידע כזה ולא רק תמונות של בחורות ערומות
    שמעסיק את כל העולם הסוטה הזה

  • עמירם

    שיטה לייצור חלודה?

    האם יש שיטה ביתית ופשוטה לייצור חלודה על פח ברזל?
    התזת מים לא ממש עובדת באופן אחיד ומהיר. בנוסף, קורה לי משהו מעניין- דווקא הצד שעליו לא ביצעתי פעולת החלדה החליד במלואו

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןרן טבעוני

    שיטה לייצור חלודה?

    שלום עמירם, על מנת להאיץ את תהליך היווצרות החלודה ניתן לשרוט או לחורר מעט את האזור בו תרצה שתיווצר החלודה. חירור או שריטת הברזל תיצור אזורים בהם שטח הפנים של הברזל גדול יותר ולכן הסיכוי להיווצרות החלודה באזור זה גדל. ניתן גם להאיץ את קצב היווצרות החלודה באזור מסוים גם על-ידי שימוש בחומצות. השפרצת כמות גדולה של מים איננה מבטיחה האצה של תהליך יצירת חלודה כיוון שהיווצרות החלודה תלויה גם בכמות החמצן. כאמור, מים נמצאים תמיד באוויר ולכן בעת חשיפת הברזל לאוויר תמיד יהיה לו מגע עם מים וחמצן ביחס המספיק ליצירת החלודה. יכול להיות שבעת השפרצת המים גרמת בעצם להאטת קצב יצירת החלודה למשל על-ידי הסרה של שכבת חלודה דקה שנוצרה או המסת חלק מהחמצן על הברזל. לכן כנראה בצד השני בו מים ואוויר הגיעו לברזל באין מפריע קצב היווצרות החלודה היה מהר יותר.

    מקווה שעזרתי. רן.

  • שמוליק

    חלודה

    מרתק
    האם יש דרך לטפל בנירוסטה 304 אשר החלו להופיע עליה כתמים חומים , כנראה חלודה וגם לשחזר את הברק של הנירוסטה .

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןרן טבעוני

    חלודה

    שלום שמוליק,
    תודה על תגובתך.
    תחילה רק אציין כי האתר דוידסון אונליין עוסק במתן מידע מדעי בלבד וכי איננו נותנים מידע טכני לטיפול במוצרים ולכן איננו לוקחים אחריות על הטיפול המוצע.
    לשאלתך, נירוסטה הינה לרוב סגסוגת של ברזל עם כרום וניקל. תפקידו של הכרום בסגסוגת הוא להתחמצן במקום הברזל וליצור שכבה דקה, שקופה וחזקה בפני שטח הנירוסטה. יצירת שכבה זו מונעת חדירה של חמצן ומים לתוך הברזל ובכך מונעת את החלדתו (בדיוק כפי שציינתי לגבי האלומיניום). הכתמים שציינת הם ככל הנראה חלודה כתוצאה מהתחמצנות הברזל. לדעתי יכולות להיות שתי סיבות בגינן הופיעה חלודה:
    1. ריכוז הברזל בפני השטח גבוה מהרגיל ככל הנראה מזיהום הנגרם בעת חיתוך/שיוף הנירוסטה.
    2. במידה ופני השטח של הנירוסטה מחורצים כתוצאה ממכה או שריטה שנגרמה שכבת המגן יכולה להיפגם ובאיזור יכולה להיווצר חלודה במידה כמובן שריכוז הברזל גבוה יותר באיזורים אלו או לחילופין שריכוז הכרום נמוך.
    לדעתי תוכל לנסות לשייף שוב את הנירוסטה ולקוות שתיווצר שוב שכבת מגן באזור. ניתן גם לנקות חלודה מנירוסטה באמצעות חומצה חזקה כמו חומצה חנקתית. חומצה זו הינה חומצה חזקה ורעילה ואין להשתמש בה ללא הציוד והידע המתאימים. לכן פתרון זה פחות מומלץ.
    מקווה שעזרתי. רן.

  • מיכל

    בהקשר לשאלה של שמוליק

    עד כמה מסוכן לאכול מסיר עם כתמי חלודה או קומקום עם כתמי חלודה?
    תודה :)

  • שמוליק

    חלודה

    תודה

  • חנה מאור

    היה מעניין ההסבר ואף מחכים .

    היה מעניין ההסבר ואף מחכים .
    אך לא היתה התייחסות לסירים ומחבטות יצוקים מברזל .
    ללא ציפוי טפלון.
    איך עלי להשתמש בכלי כזה מבחינת חומרי ניקוי ?
    ומה עושים אם נוצרה קורוזיה מיד לאחר שימוש ראשוני.?
    (מחבט מאוד יקרה )
    תודה

  • עמודים