חקר מחברותיו של הכימאי הנודע המפרי דייווי העלה כי הוא היה גם משורר פורה. רבים משיריו עסקו בעבודה המדעית והתכתבו עימה

החוקר האנגלי המפרי דֵייוִוי (Davy), שחי לפני כמאתיים שנה, היה בין חשובי המדענים בתולדות הכימיה. אף שלא רכש השכלה רשמית, הוא גילה יסודות רבים, בהם הכלור, המגנזיום והסידן; הראה שגז הצחוק (N2O)  יכול לשמש משכך כאבים; גילה שהיהלום מורכב מפחמן; המציא מנורת בטיחות למכרות שהצילה את חייהם של אלפי כורים; פיתח שיטות מחקר; וגם תרם רבות להנגשת המדע, בהרצאות פתוחות לציבור שמשכו קהל רב.

דייווי סבל מבעיות רבות בבריאותו, שלפחות חלקן נבעו כנראה מגזים רעילים ששאף בניסויי המעבדה שעשה. בשל בריאותו הרופפת הוא פרש ב-1825 ממשרתו כמנהל המכון המלכותי למדע בלונדון, בגיל 46 בלבד. את התפקיד הוא העביר למייקל פאראדיי (Faraday), בן עניים שהתחיל את דרכו המדעית כעוזרו של דייווי, ובהמשך קנה את מקומו בהיסטוריה בזכות גילוי ההשראה האלקטרומגנטית.

אחרי פרישתו המוקדמת שהה דייווי זמן רב בצרפת ובאיטליה, שם האקלים הנוח יותר היטיב איתו. למילוי זמנו הוא שב לעסוק בתחביבו הישן, כתיבת שירה, ואף כתב ספר בשם "תנחומים במסעות", שכלל בעיקר הגיגים על מדע ופילוסופיה – וגם כמה שירים. הספר זכה להצלחה רבה, אבל דייווי לא זכה לראות זאת. הוא מת מאירוע מוחי קצת אחרי גיל חמישים, והספר ראה אור אחרי מותו.

דייווי הניח אחריו לא רק מורשת מדעית מפוארת אלא גם תיעוד מפורט של עבודתו, שנשמר ביותר משמונים מחברות מעבדה גדושות מידע: תכנון ניסויים ותוצאותיהם, טיוטות של הרצאות, רעיונות, מחשבות, רישומים ואפילו רשימות של דברים לקנות ומטלות לבצע. במפתיע, המחברות האלה לא נחקרו לעומק מעולם. רובן שמורות בארכיון המכון המלכותי בלונדון, שדייווי ניהל במשך שנים רבות, ושם נשא את הרצאותיו המפורסמות לקהל הרחב.

בשנת 2019 החל פרויקט מסודר של תמלול ודיגיטציה של המחברות, במסגרת Zooniverse – מיזם אינטרנטי המאגד פרויקטים של מדע אזרחי, שבמסגרתם אנשים חסרי הכשרה מדעית מסודרת תורמים את חלקם לעבודה המחקרית. יותר מ-3,500 מתנדבים מרחבי העולם שותפים במלאכת התמלול וההעלאה לרשת של תוכן המחברות של דייווי, המקיפות 11,417 עמודים, בהדרכת חוקרים מאוניברסיטת לנקסטר.

המפרי דייווי. חיים קצרים אך מלאי תגליות ויצירה | דיוקן מאת תומס פיליפס, 1821, נחלת הכלל
המפרי דייווי. חיים קצרים אך מלאי תגליות ויצירה | דיוקן מאת תומס פיליפס, 1821, נחלת הכלל

תשוקה עזה לכתיבה

על פי הדעה הרווחת, דייווי היה זה שהיה זה שנתן את ההשראה לדמותו של ויקטור פרנקנשטיין, המדען שהרכיב יצור מפלצתי מחלקי גופות והפיח בו חיים בעזרת זרם חשמלי, בספרה המפורסם של מרי שלי (Shelley), "פרנקנשטיין". באחת מהרצאותיו הזמין דייווי להדגמה את אחיינו של לואיג'י גלווני (Galvani), שגילה את השפעת החשמל על השרירים. דייווי נעזר בידע של גלווני לייצור סוללות ששימשו אותו במחקריו בכימיה. בלי להטריד את עצמם בשיקולי אתיקה רפואית, שכן אלה לא נוסחו עדיין, או בשיקולים מוסריים אחרים, הם חשמלו גופת אסיר שמת בכלא והדהימו את הקהל כשגרמו לגופה להזיז את ידיה ואת רגליה, ואפילו להעוות את פניה, בעקבות מגע האלקטרודות בגופה.

סביר מאוד להניח ששלי עצמה לא צפתה בהדגמה המבעיתה, שכן היא הייתה אז בת שש בלבד, אבל קרוב לוודאי שהיא קראה בנעוריה על הרושם העז שהאירוע הותיר על הצופים. ייתכן שמשם היא קיבלה את הרעיון שזרם חשמלי יכול להפיח רוח חיים במתים. גם אחדים מהציטוטים ששמה בפיו של פרנקנשטיין קרובים מאוד לדברים שאמר דייווי בהרצאותיו.

בלי קשר להשראה שכנראה העניק לשלי, דייווי קיים כל חייו הבוגרים קשרים הדוקים עם הקהילה הספרותית הבריטית. הוא היה מיודד מאוד עם משוררים בעלי שם כמו סמואל טיילור קולרידג' (Coleridge), לורד ביירון (Byron) ורוברט סאות'י (Southey), נחשף לעבודתם וגם פרסם שירים אחדים פרי עטו, שזכו לשבחיהם. הוא גם השפיע עליהם. ביירון, למשל, הזכיר את מנורת הכורים של דייווי בפואמה המפורסמת שלו "דון חואן", ודייווי ערך את אחד מספרי השירה של קולרידג'.

ככל שהתקדם פרויקט הדיגיטציה של מחברותיו התברר כי דייווי כתב הרבה יותר שירים בהשוואה למספרן הדל של היצירות שהתפרסמו בחייו וקצת אחרי מותו. במחברותיו התגלו מאות שירים, ובהם רבים שחלקו עמודים עם תוצאות ניסויים ותכנים אחרים.

שירה לצד רישומי טבע ועתיקות | מתוך מחברות דייוי, באדיבות המכון המלכותי של בריטניה הגדולה (RI)
שירה לצד רישומי טבע ועתיקות | מתוך מחברות דייוי, באדיבות המכון המלכותי של בריטניה הגדולה (RI)

"ידעתי שהוא כתב שירה כל חייו, אבל היו שם הרבה יותר שירים מכפי ששיערתי", אמרה חוקרת הספרות האנגלית שרון רסטון (Ruston) מאוניברסיטת לנקסטר, שעומדת בראש המיזם, בהתכתבות עם אתר מכון דוידסון. "השירה פשוט נמצאת בכל מקום. אפשר לחוש דרכה מי היה האיש ואיך התנהלו תהליכי החשיבה שלו בעת עבודתו". 

לא מעטים מהשירים של דייווי עוסקים בעבודתו המדעית, או בחוויות הקשורות אליה. "רבים מהשירים הם פואמות אהבה קונבנציונליות, או שירי נוף. כבן תקופתו יש לו פואמות אֶפִּיוֹת המתרחשות ב'מזרח' כפי שהוא מדמיין אותו, ושירים על אזור האגמים או על המון-בלאן", אמרה רסטון. "עם זאת, יש גם שירים שמעידים על עבודתו המדעית, כמו פואמה שעוסקת בשאיפת גז צחוק, שהוא היה הראשון שהתנסה בה, או פואמה סאטירית בסגנון דון חואן של ביירון, שבה מושא הסאטירה הוא ממציא מתחרה". 

חוויה פוקחת עיניים. שירו של דייווי על תחושותיו לאחר ששאף גז צחוק. מאנגלית: איתי נבו | איורים: Oleg Golovnev, Christos Georghiou, umiko, שאטרסטוק
חוויה פוקחת עיניים. שירו של דייווי על תחושותיו לאחר ששאף גז צחוק. מאנגלית: איתי נבו. לחצו על התמונה להגדלה | עיצוב: שירה הולנד. איורים: Oleg Golovnev, Christos Georghiou, umiko, שאטרסטוק

תהליך היצירה

הגילויים על היקף עבודתו הספרותית של דייווי, ועל הקשר ההדוק שלה לעבודתו המדעית, מספקים המחשה נוספת לממשק הדו-כיווני האפשרי בין מדע ואמנות. "אני חושבת שהוא רצה להבין את העולם, והמדע והשירה מציעים שתי דרכים לעשות את זה. אני חושבת שהשירה אפשרה לו להיות יותר רגשני ואפילו להיפתח לעצמו, בעוד העבודה המדעית שלו עובדת במנגנון שונה מאוד", אמרה רסטון בריאיון לעיתון גרדיאן.

"הוא נולד בתקופה שבה עוד לא הייתה חלוקה ברורה בין מדע לאמנות", הוסיפה, וציינה כי אפשר לראות "יחסים סימביוטיים" בין המדע של דייווי לשירה שלו. "הם עובדים זה עם זה", ציינה. לדוגמה, הוא כותב על הסיבות הכימיות לשינוי בצבע העלים בסתיו, וכמה עמודים לאחר מכן מופיעה פואמה על צבע העלים. "בשירה שלו אפשר לראות את הידע המדעי שלו, ובעבודתו המדעית ניכרת השפה הפיוטית, את הרטוריקה המשכנעת ואת יכולתו להביע את עצמו".

גילוי השירים של דייווי "ממחיש שאי אפשר להיות מדען גדול בלי להיות אדם יצירתי. הרעיון שיצירתיות היא תכונה ששמורה רק לאמנות ולמדעי הרוח הוא איוולת מודרנית", הוסיף חוקר מדע החומרים מרק מידובניק (Miodownik) מהפקולטה להנדסת מכונות ביוניברסיטי קולג' בלונדון (UCL). לדבריו, הכתיבה של דייווי הייתה חלק מתהליך היצירה שלו. "אני חושב שזה היה דחף בלתי נשלט מבחינתו. הפליאה וההשתאות מילאו אותו, עד כדי כך שהוא היה חייב לעשות את זה – דברים התרוצצו בראשו והוא היה מוכרח להניח להם לצאת".

"אחד הדברים שאפשר ללמוד היום מהגישה של דייווי, הוא שבעיות גדולות, כמו מצב החירום האקלימי, דורשות תגובה משני הכיוונים, גם מהמדעים המדויקים וגם מדעי הרוח", הוסיפה רסטון בראיון לאתר דוידסון. "עלינו להבין מדוע אנשים חיים כפי שהם חיים, כדי שנוכל לשכנע אותם לשנות את אורח חייהם, ואני חושבת שמדעי הרוח יכולים לסייע בזה".

אי אפשר להיות מדען גדול בלי להיות יצירתי | מתוך מחברות דייוי, באדיבות המכון המלכותי של בריטניה הגדולה (RI)
אי אפשר להיות מדען גדול בלי להיות יצירתי | מתוך מחברות דייוי, באדיבות המכון המלכותי של בריטניה הגדולה (RI)

החומר והרוח

בין 1813 ל-1815 יצא דייווי למסע ארוך באירופה, בין השאר לצורך קבלת פרס מדעי יוקרתי מקיסר צרפת. אבל הטיול גם היה תולדה של צירוף נסיבות. הוא התאושש אז מפציעה קשה בתאונת מעבדה, שהגבילה את עבודתו המחקרית, קיבל תואר אבירות והפך לסר המפרי, וגם נישא לאלמנה עשירה, כך שזה היה גם ירח דבש מורחב שהתארך ליותר משנה. חלק לא מבוטל מזמן המסע הוקדש לסיורים באתרים ארכיאולוגיים רומיים ויווניים, חלקם בלוויית פאראדיי הצעיר, ואחד הממצאים החדשים במחברותיו הוא שיר שכתב דייווי בהשראת העתיקות שראה.

"המסע היה אירוע חשוב בחייו של דייווי", ציינה רסטון ב"גרדיאן". "מה שראו שם הדהים אותם, כי זה גרם להם להבין שלחומר אחד יכולות להיות צורות שונות מאוד. דייווי גיבש שם את התפיסה ששום דבר בעולם לא יכול להיווצר או להיהרס לגמרי. כל החומר שישנו נמצא סביבנו, אבל כל הזמן, באיטיות רבה, הוא משנה את צורתו".

זאת גם הצורה שבה תפס את חוק שימור המסה, שהיה רעיון חדש בזמנו ועדיין לא הבינו שהוא מאוחד עם שימור האנרגיה. הוא ביטא היטב את התפיסה הזאת בשורות כמו: מָה נוֹתָר כָּעֵת, עַמּוּדִים וְלוּחוֹת מְנֻתָּצִים / עִיֵּי חֳרָבוֹת. עֵדוּת הַקִּירוֹת הַכְּבֵדִים / בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ מֵאוֹת אַלְפֵי קוֹלוֹת הִלְלוּ / אֶת הַגְּלַדִיאָטוֹר הַגּוֹסֵס; הַשֶּׁקֶט מוֹשֵׁל / וּבְדִידוּת אֲיֻמָּה – אַךְ הָרוּחַ מְקַנֵּן / בַּחֻרְבוֹת הַלָּלוּ

חורבות התרבות הקדומה שימשו בסיס להבנה מדעית חדשנית. פואמה מאת דייווי; מאנגלית: איתי נבו | איורים: Roberto Sorin, Christos Georghiou, umiko, שאטרסטוק
חורבות התרבות הקדומה שימשו בסיס להבנה מדעית חדשנית. פואמה מאת דייווי; מאנגלית: איתי נבו. לחצו על התמונה להגדלה | עיצוב: שירה הולנד. איורים: Roberto Sorin, Christos Georghiou, umiko, שאטרסטוק

רק ההתחלה

פרויקט תמלול המחברות של דייווי יצא לדרך ב-2019, אחרי שרסטון גייסה מענק של מיליון לירות סטרלינג מהמועצה הבריטית למחקר במדעי הרוח ואמנויות. הכסף שימש לסריקת המחברות, ולהקמת המערך הדיגיטלי. "כל שורה במחברות מתומללת בידי שלושה מתנדבים בנפרד, ואז צוות המיזם עובר על הכול, ולפעמים עושה עוד הגהה. לאחרונה צמצמנו את זה לשני מתנדבים בכל שורה, כי היינו צריכים לזרז את קצב ההתקדמות, וראינו שאיכות התמלול מעולה", סיפרה רסטון. המתנדבים, הוסיפה, אינם זקוקים להשכלה מסוימת או להכשרה. "הם באים מכל שדרות החברה ותחומי העיסוק. אחד הדברים שמייחדים את הפרויקט שלנו הוא שאנו מעודדים אותם לחקור את הדברים שהם נתקלים בהם בתמלול, כמו שמות של אנשים, מקומות או ניסויים בכימיה. אנו משתמשים במידע הזה בהערות שאנו מוסיפים למחברות שמתפרסמות". 

הפרויקט נועד לשפוך אור על עבודתו של דייווי, אבל זו אינה המטרה היחידה. רסטון מקווה כי הוא יוליד עוד מחקרים  "גם על העבודה המדעית שלו, גם על היצירה הספרותית, ועוד הרבה יותר! סיום התמלול אינו אינו סוף הפרויקט, אלא רק ההתחלה". 

תרשים של ההר בן נוויס בסקוטלנד – הפסגה הגבוהה בבריטניה | מתוך מחברות דייווי, באדיבות המכון המלכותי של בריטניה הגדולה (RI)
תרשים של ההר בן נוויס בסקוטלנד – הפסגה הגבוהה בבריטניה | מתוך מחברות דייווי, באדיבות המכון המלכותי של בריטניה הגדולה (RI)

0 תגובות