הלב השבור

העיקרון הצרכני "שברת, שילמת" מופעל במצב שבו צרכן שבר בטעות משהו בחנות, ועליו לשאת באחריות ולשלם לבעל החנות. כשילד משתולל בחנות, החשבון יוגש להוריו. במצבי שברון לב, עקב פרידה או אכזבה קשה, מוגש החשבון היקר ללב עצמו, אך גם למוח.

בשנת 2006 הקימו זוג אמנים קרואטים שחיי הזוגיות שלהם התפרקו מוזיאון שמוקדש כולו ללבבות שבורים. השניים תהו מה לעשות בחפצים שנותרו מקשר האהבה שלהם. תחילה הציגו אותם כתערוכה נודדת ברחבי העולם והזמינו אנשים שבורי לב לשלוח להם את מזכרותיהם. אלפי חפצים התקבלו והתערוכה הפכה למוזיאון מצליח שמשך אליו בשנת 2017 לבדה כמאה אלף מבקרים. ניכר כי חוויית שברון הלב, ולא פחות מכך החיפוש אחרי הדרך להתאוששות ממנו, מעסיקים רבים.

כאב ממשי

שברון לב איננו רק חפצים שנותרו מאחור, וגם לא מטפורה ריקה. מדובר בכאב עז וממשי שמשאיר סימנים במוחנו. פעמים רבות אנשים מתארים את שברון הלב שחשו אחרי פרידה כואבת במונחים של כאב פיזי: נשבר לי הלב, היא תלשה לי את הלב מהמקום, הוא השאיר בי צלקת וכן הלאה.

מוצג ממוזיאון הלבבות השבורים בזאגרב | תמונה: יח"צ, מאתר המוזיאון

לתחושה הזאת יש רישום מוחשי במוח. כשאנחנו נפצעים, נופלים או נחתכים, מופעל אזור במוח שמעבד את תחושת הכאב. מחקרים מראים שבדיוק אותו אזור במוח, שנקרא רכס החגורה הקדמי, מגיב גם לכאב נפשי. כשפסיכולוגים ביקשו ממשתתפי מחקר לדרג סוגים של כאב נפשי ולהשוות אותם לכאבים פיזיים אלה ואחרים, הכאב הנפשי של פרידה כואבת תואר כשווה בעוצמתו ללידה ללא משככי כאבים או לסבל הכרוך בטיפולים כימותרפיים בסרטן.

מחקר פסיכולוגי ששוחזר פעמים רבות גילה שאנשים יכולים לחוש כאב לב משמעותי גם באירוע שהמעורבים בו זרים להם לגמרי. הניסוי התקיים בחדר המתנה שישבו בו שלושה אנשים – המשתתף האמיתי בניסוי ושני "אנשים זרים" שהחוקרים עצמם שתלו במקום ותדרכו אותם מבעוד מועד.

המצב המבוים היה פשוט: השלושה מתיישבים ואחד הזרים רואה כדור על השולחן. הוא זורק אותו לזר השני, שמוסר את הכדור למשתתף הניסוי, שמעביר גם הוא את הכדור הלאה לזר הראשון. כעת הזר הראשון זורק את הכדור לשני, אך כעת הפתעה! במקום לעבור למשתתף הניסוי, הכדור חוזר לידי הזר הראשון וחוזר חלילה. שני הזרים ממשיכים להתמסר כך ביניהם במשך כמה דקות ומתעלמים ממשתתף הניסוי.

כל משתתפי הניסוי דיווחו לאחר מכן שההדרה ממשחק המסירות הסבה להם כאב נפשי. ואכן נמצא שמצבים כאלה מעוררים את המוח לחוש כאב. פעמים רבות יתלוו לכך שינויים בתיאבון ותחושות של דיכאון, חרדה, ירידה בהערכה העצמית ופגיעה כללית ברווחה הנפשית.

כשהלב נשבר באמת

חקר התקפי לב מעיד שקיים סוג של התקפי לב שבו המוח הוא זה ששובר את הלב. בתסמונת הלב השבור, שנקראת גם תסמונת טקוטסובו (Takotsubo), הלב משנה את צורתו והופך מוארך יותר. התסמונת התגלתה ביפן בשנות ה-90, כשחוקרים נתקלו באנשים (בעיקר נשים) שהתלוננו על תסמינים דמויי התקף לב, כגון כאבים בחזה, קוצר נשימה ועילפון, אך בלי שום חסימה של כלי הדם. רוב החולים יתאוששו תוך כמה ימים או שבועות ספורים, אך מדובר במצב מסכן חיים, שמסתיים בחלק קטן מהמקרים במוות.

לא קל לאחות לב שבור | איור: נטשה גרייגל, שאטרסטוק

חולי תסמונת הלב השבור סובלים מפגיעה ממשית ומסוכנת בלב, אך הגורם שלה אינו גופני אלא רגשי. התופעה אופיינית לאנשים שחווים רגשות קיצוניים עקב אירועים "שוברי לב" כמו מוות של אדם אהוב, גירושין, אהבה נכזבת, ועוד. חוקרים מצאו כי גם באזורים שהתחוללו בהם אסונות טבע נראתה עלייה במספר הפונים לבית החולים עם תסמונת הלב השבור. יש גם מקרים שבהם ליבו של אדם מגיב בצורה דומה דווקא לבשורה טובה פתאומית, כמו זכייה בלוטו.

חוקרים משווייץ חיפשו את ההסבר לתופעה במוח, "מכיוון שהרגשות מעובדים במוח, יש להניח כי המוח מפעיל את התסמונת", ציינה ילנה גדרי (Ghadri) מבית החולים האוניברסיטאי בציריך, השותפה למחקר, בריאיון לרשת BBC. היא ועמיתיה השוו בין סריקות מוחיות, שנעשו באמצעות הדמיית תהודה מגנטית פונקציונלית (fMRI), של אנשים שלקו בתסמונת הלב השבור ושל אנשים בריאים.

התברר שבמערכת הלימבית במוחם של חולי תסמונת הלב השבור יש רמת קישוריות נמוכה. המערכת הלימבית אחראית לוויסות התגובות הרגשיות, והיא מנהלת בין השאר את התקשורת בין האמיגדלה, המעורבת בתהליכי בקרת רגשות לבין ההיפותלמוס האחראי על פעולות אוטומטיות כמו דופק. עקב מיעוט הקשרים בין האזורים הללו, נראה שהחולים מתקשים לשלוט בתגובה הפיזיולוגית של גופם למצבי לחץ קיצוני ולכאב רגשי חד.

קשרים אנושיים מרפאים

אז לפעמים קשה להכריע חד משמעית למי להגיש את החשבון על כאבי הלב שאנו חשים – המוח או הלב עצמו. עם זאת, אפשר להסכים שמצבי שברון לב כרוכים בכאב מוחשי, שחורג מרגישות נפשית גרידא.

ובשונה מכאב פיזי, אי אפשר לקרר את המקום הכואב בקרח או למרוח עליו משחה מרגיעה. את הפתרונות המועילים יש לחפש במרחב החברתי. במצבים של שברון לב, מומלץ לחפש תמיכה אצל אנשים שאנחנו אוהבים, בתוך המשפחה ובמעגל החברים הקרוב ולהרבות בקשרים חברתיים משמעותיים. ככל שנעמיק את קשרינו עם האחרים, במקום להסתגר בתוך עצמנו, יהיה למוח קל יותר להשתקם מהמשבר ולחזור לדפוסי פעולה שגרתיים ובריאים. ואולי גם אפשר למצוא נחמה בכך שדברים שבורים מאפשרים לנו לראות את העולם אחרת וליצור בו גם יופי.

הכותבת היא דוקטורנטית בתוכנית STS – מדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן, ופסיכולוגית חינוכית מומחית