אילו גנים עומדים מאחורי השיער הכתום, ואיך יכול להיות שלשני הורים חומי שיער יש ילד ג'ינג'י ומנומש?
אולי יצא לכם לפגוש ילד ג'ינג'י, עם שיער כתום-להבה ונמשים על האף, ששני הוריו הם בעלי שיער חום או שחור, בלי שום רמז לג'ינג'יות. זה קורה לא מעט, וגורם לנו לתהות מאיפה הגיע הצבע הזה, השונה כל כך. האם הילד קיבל את הג'יניג'יות מאביו, שדוד של סבא שלו, כך מספרים במשפחה, היה גם הוא ג'ינג'י, או אולי מאמו, שיש לה חצי אחות עם שיער כתום? התשובה היא כמעט תמיד: משניהם.
הגֵן העיקרי מאחורי השיער הג'ינג'י הוא רצפטור למֶלָנוֹקֶרָטִין 1 (melanocortin 1 receptor), או בקיצור MC1R. החלבון שהוא מייצר הוא רצפטור, כמשתמע משמו, כלומר קולטן שמעורב בייצור פיגמנטים. לגן הזה יש כמה גרסאות, ואחת מהן קשורה לשיער ג'ינג'י. השיער הכתום הוא תכונה רצסיבית, כלומר רק מי שיש לו שתי "גרסאות ג'ינג'יות" של הגֵן, אחת מאמו ואחת מאביו, יהיה ג'ינג'י. אם אחד מהוריו העביר לו גרסה של הגן שקשורה לשיער שחור, למשל, יהיה לו שיער שחור, והוא יהיה נשא של הגן הג'ינג'י, שעשוי לעבור לילדיו. כך קורה שילד לשני הורים לא-ג'ינג'ים עשוי לגדל רעמה כתומה, וזו הסיבה שהמקור לג'ינג'יות חייב להיות שני ההורים, ולא רק אחד מהם.
כמעט לכל הג'ינג'ים אכן יש שני עותקים מהגרסה הג'ינג'ית של הגן MC1R, אבל לא כל מי שיש לו שני עותקים כאלו בהכרח יהיה ג'ינג'י. כמו ברוב התכונות, יש יותר מגן אחד שקובע את צבע השיער, ולמרות ש-MC1R הוא בהחלט השחקן העיקרי, יש כמה עוד כמה גנים שמשפיעים. במחקר שפורסם ב-2018 בחנו החוקרים 350 אלף איש מבריטניה, ומצאו שמונה גנים שגרסאות שונות שלהם היו קשורות לשיער ג'ינג'י, וגרסאות אחרות גרמו לכך שבעליהן לא יהיו ג'ינג'ים, אפילו אם יש להם שני עותקים של הגרסה הג'ינג'ית של MC1R. רוב הנבדקים במחקר היו ממוצא אירופי, וייתכן שבאוכלוסיות אחרות יש גרסאות אחרות לגנים האלו, או גם גרסאות של גנים אחרים שמשפיעים על צבע השיער, ועדיין לא גילינו אותם.
מעטים, אך לא נכחדים
ג'ינג'יות נדירה יחסית באוכלוסייה הכללית – לפי ההערכות רק כשני אחוזים מהאנשים בעולם הם בעלי שיער כתום, בלי לקחת בחשבון, כמובן, את מי שצבע השיער שלו מגיע מבקבוק. יש מקומות שבהם הג'ינג'ים נפוצים יותר, כמו סקוטלנד ובעיקר אירלנד, שבה לפי ההערכות כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה הם כתומי-שיער.
ג'ינג'ים נחשבים פעמים רבות לבעלי אופי מיוחד - מרדניים, בועטים במוסכמות, ואולי גם נוחים יותר לכעוס. מחקרים מדעיים לא מצאו תימוכין לדעות האלו, אבל כן יש תכונות גופניות מסוימות שמאפיינות ג'ינג'ים: לרוב הם סובלים יותר מכאב, וזקוקים למנה גדולה יותר של משככי כאבים ואפילו של חומרי הרדמה. לג'ינג'ים גם קר יותר – התחשבו בהם כשאתם רבים על הטמפרטורה של המזגן.
משום ששיער ג'ינג'י הוא תכונה רצסיבית, הילדים של שני הורים ג'ינג'ים יהיו כמעט תמיד ג'ינג'ים בעצמם. לעומת זה, אם רק הורה אחד הוא ג'ינג'י והשני בעל שיער חום, יש סיכוי גבוה יותר שהילדים יציגו את התכונה הדומיננטית, ויהיו חומי שיער. אולי זה מה שהוביל לשמועות חסרות הבסיס שהג'ינג'ים נמצאים בסכנת הכחדה. אל תדאגו: הג'ינג'ים לא הולכים לשום מקום. הילדים של אותם "זוגות מעורבים", שאחד מהם ג'ינג'י והשני לא, אמנם במקרים רבים לא יהיו כתומי שיער - אך הם יהיו נשאים של הגן הג'ינג'י. הם יעבירו את הגן הזה לחלק מילדיהם, עד שבאחד הדורות הבאים הוא יפגוש בגן ג'ינג'י נוסף, והתוצאה תהיה ילדה כתומת שיער ומנומשת. הסבים והדודים יתפלאו: מאיפה היא קיבלה את השיער הזה? מאמא, וגם מאבא.
האם לכם יש שיער ג'ינג'י? ואם כן, מי מקרובי משפחתכם ג'ינג'י כמוכם? האם ההורים שלכם ידעו שיש להם את הגן הזה, או הופתעו לגלות שהילד שלהם כתום שיער?
