בזמן השיחה בטלפון סלולארי נפלטת קרינה בלתי מייננת ברמה נמוכה מאוד לטווח קצר יחסית בטווח תדרים של 900 ועד 2500 מגה-הרץ ועל פניו לא הייתה צריכה להתעורר שום דאגה. "הבעיה" נעוצה בעובדה שבזמן שיחה רגילה המכשיר צמוד לאוזן וקרוב מאוד למוח; נתון זה הוא הגורם לכל החשש והמחקרים המתבצעים בשנים האחרונות - האם יש השפעה שלילית של הקרינה הנפלטת ממכשיר הסלולאר על הגוף שלנו.
יש 3 משתנים המשפיעים על כמות הקרינה אליה הגוף נחשף בשימוש בסלולארי:
(1). כמות הקרינה הנפלטת מהמכשיר והנקלטת בגוף.
(2). מרחק מקור השידור מהגוף.
(3). זמן החשיפה.
המדד לבדיקת רמת הקרינה הסלולרית קרוי SAR (Specific absorption rate, קצב ספיגת האנרגיה) והוא מכמת את כמות האנרגיה הנספגת ביחידת מסה של רקמה אנושית (יד, רגל, ראש וכדומה). היחידות הן וואט לקילוגרם או מילי-וואט לגרם.
התקן למכשירי טלפון סלולאריים קובע שאסור לקרינה הנפלטת מהם לגרום לעלייה של יותר ממעלת צלסיוס אחת בחום של רקמת הגוף הסמוכה למכשיר. כדי לבדוק אם המכשיר חורג מהתקן- בודקים אותו בזמן עוצמת שידור מרבית כאשר הוא מונח בסמוך להתקן המדמה את הראש האנושי.
כיום קיימים שני תקנים מקובלים בארץ (תקנות הגנת הצרכן)- התקן האירופאי והתקן האמריקאי. הסיבה לכפל התקנים הוא שהמכשירים המיובאים לארץ פועלים במפר טכנולוגיות שידור המקובלות בארה"ב ואירופה (בעיקר GSM ו CDMA) ולכן מכשירים שונים נבדקו בתקנים שונים (הבדיקה יקרה וקשה ולכן לא מבוצעת באופן רגיל בארץ).
התקן האירופאי בודק את השפעת הקרינה הנפלטת על 10 גרם רקמה וה SAR המקסימאלי על פי תקן זה הוא 2 וואט לק"ג.
התקן האמריקאי בודק את השפעת הקרינה הנפלטת על 1 גרם רקמה וה SAR המקסימאלי על פי תקן זה הוא 1.6 וואט לק"ג.
מכיוון ששיטות המדידה עצמן שונות קשה להשוות בין התקנים ולכן למרות שעל פניו התקן האמריקאי נראה יותר מחמיר אין הדבר חייב להיות נכון וצריך לבדוק כל מקרה (מכשיר) לגופו.
הבלבול לא מסתיים כאן!
הנתונים אותם מפרסמים היצרנים הם ערכי ה SAR המקסימאליים הנפלטים מהמכשיר, ערכים אלו מושגים בזמן השידור המקסימאלי של המכשיר. אך ברור שבמשך רוב הזמן המכשיר שלנו לא משדר בעוצמה מקסימאלית, המכשיר מסוגל לזהות את מרחקו על פי אות המשודר מהאנטנה הסלולארית הסמוכה ולהתאים את עוצמת השידור בהתאם.
אך כך, מה ערכי ה SAR של מכשיר מסוים כאשר הוא משדר בחצי העוצמה? היינו מניחים שגם מדד ה SAR יהיה חצי אך התשובה היא לא! וזאת מכיוון שהעקום לאו דווקא ליניארי.
אם ניקח מכשיר שבזמן שידור בעוצמה מקסימאלית הוא בעל ערך SAR של 1.8 ונשווה אותו למכשיר בעל ערך SAR של 1.2 ברור כי בעוצמה מרבית המכשיר השני מחמם פחות את הרקמה. אך אם נבדוק את שתי המכשירים בזמן שידור בחצי עוצמה ייתכן כי דווקא המכשיר הראשון ישפיע פחות על הרקמה (ראה תמונה).
כלומר ייתכן שבשימוש יום-יומי רגיל , שהוא השימוש הכי נפוץ ולאו דווקא השימוש בזמן עוצמת שידור מקסימאלית, דווקא מכשיר אם ערך SAR יותר גבוה בשידור מקסימאלי יהיה פחות מזיק- אך אנו לעולם לא נדע זאת כי היצרנים חושפים רק את הערך העליון ולא את כל העקום.
יש להדגיש שקיימים מחקרים רבים ומנוגדים המצביעים על סיכון מצד אחד ועל חוסר השפעה מצד שני; רוב המחקרים, חשוב לציין, ממומנים ע"י גופים שונים בעלי אינטרסים לכאן ולכאן. "למרבה ההפתעה", המחקרים לרוב תומכים בדעה של הגוף המממן.
מחקרים מסוימים מציינים כי לא התגלתה השפעה של הקרינה על הגוף אך הם מסייגים את התוצאות ומציינים שרק בעוד 10-15 שנה ניתן יהיה לגלות האם אין שום השפעה גם לטווח ארוך.
התמונות עובדו מויקיפדיה
מאת: ד"ר מאיר ברק
מחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה. אך
