בחומר מוצק האטומים יוצרים ביניהם קשרים על ידי שיתוף אלקטרונים. כששני משטחים באים במגע נוצרים קשרים בין אטומים בשניהם, וכשמפרידים את המשטחים חלק מהאלקטרונים שהיו במקור במשטח אחד יישארו על המשטח השני. בשל כך, המשטח שמוסר אלקטרונים יהיה טעון במטען חיובי והמשטח המקבל יהיה טעון במטען שלילי.
הנטייה של חומר למסור או לקלוט אלקטרונים מושפעת מגורמים שונים, ביניהם אלקטרושליליות, סוג החומר, צורת פני השטח, הטמפרטורה, המאמץ המכני ועוד. האלקטרושליליות של חומר נקבעת על ידי אנרגיית היינון שלו, כלומר כמה אנרגיה דרושה כדי לעקור אלקטרון מאטום – ועל ידי הזיקה האלקטרונית, שהיא הרווח האנרגטי מקליטת אלקטרון. חומרים בעלי אלקטרושליליות גבוהה נוטים לקלוט אלקטרונים, בעוד חומרים בעלי אלקטרושליליות נמוכה נוטים למסור אותם. לחומרים שיש להם מספר רב של אלקטרונים בקליפה החיצונית, דהיינו כאלה שמצויים בצד הימני של הטבלה המחזורית, יהיו לרוב ערכי אלקטרושליליות גבוהים יותר מאשר חומרים עם מעט אלקטרונים בקליפה החיצונית.
הטבלה המחזורית, התמונה נלקחה מוויקיפדיה ונערכה
בקישור המצורף (באנגלית) מופיעה טבלה טריבואלקטרית המכילה מידע שנאסף באופן ניסיוני בנוגע לנטייה של החומרים להעביר ביניהם מטען. כפי שניתן לראות בטבלה זו, האלקטרושליליות אינה הגורם היחיד שיקבע מי מהם יקבל מטען. מתכות מקבלות לעתים מטען שלילי ביחס לאלמתכות, כמו במקרה של פוליסטירן, חומר פלסטי שנטען במטען חיובי כמעט בכל מצב (הפוך ממה שהינו מצפים לפי האלקטרושליליות). לפי הטבלה הטריבואלקטרית מתברר לדוגמה ששפשוף של ניילון בכותנה יעביר מטען שלילי לניילון.
לקריאה נוספת ולרשימת חומרים, ראה את ערך ויקיפידה בנושא.
אמיל וייס
דוקטורנט, המחלקה לפיסיקה של חומר מעובה
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
