מה הם הגורמים המשפיעים על מין הילוד בבני אדם? ישראל

נוסח השאלה המלא: זרע הנושא כרומוזום Y יותר קל מזה הנושא כרומוזום X, למה אין עדיפות להולדת זכרים?

כולנו למדנו בבית-ספר שיחס הבנים:בנות בלידה הוא 1:1. הסיבה, כפי שלמדנו, היא שמחצית מזרעוני הזכר נושאים את הכרומוזום הגברי (Y) ואילו המחצית השניה נושאים את הכרומוזום הנשי (X). מכיוון שהביצית תמיד נושאת את כרומוזום X, מחצית ההפריות יצרו עובר בעל כרומוזומים XY (גבר) והמחצית השניה יצרו עובר בעל כרומוזמים XX (אישה). הסיכויים של העוברים לשרוד את ההריון הם שווים והיחס בלידה יהיה 1:1. אבל האם זה באמת נכון?

ובכן - ממש לא. הקונצנזוס המדעי כיום הוא שיש יתרון ליצירת עוברים זכרים – כ-107 עוברים זכרים על כל 100 עוברים של נקבות. בלידה, היחס מצטצם מעט ל-105 לידות זכרים.  אלה גם הממוצעים ברוב מדינות המערב, כאשר במדינות אחרות, כדוגמת סין והודו, יש נטייה מוגברת להפיל נקבות, נטייה, אשר מעוותת את היחס הטבעי.

לגברים ישנו מספר תכונות מולדות מובילות על פני נשים – גברים הם, בממוצע; חזקים יותר, בעלי רפלקסים מהירים יותר, הראייה המרחבית שלהם טובה יותר, כמו גם העמידות שלהם לכאב. אבל בתחום אחד העליונות הגברית היא מעל הכל: היכולת הפנומנאלית של גברים להיהרג. כן, אם יש משהו שגברים עושים ממש, אבל ממש טוב - זה למות. אפשר להגיד שגברים ומוות הם כמו ביסלי גריל – כרוכים זה בזה בקשר בל ינתק: כבר בלידה, לגבר יש סיכוי רב יותר להיוולד עם מחלה גנטית. בפגיות, אחוזי השרידות של זכרים הם נמוכים יותר. בילדות, גברים חשופים יותר למחלות ופציעות. שלושת רבעי מהתאבדויות הן של גברים. עבודות המועדות לתאונות קטלניות (חטיבת עצים, כריית מינרלים ומתכות, בניה, כבאות, דייג מסחרי ועוד) נשלטות לחלוטין ע"י גברים. בתאונות הדרכים, גברים מהווים את הרוב המכריע של הפוגעים והנפגעים. עולם הפשע, אשר הסיכויים בו למות בשיבה טובה הן קטנים ביותר, אף הוא גברי למדי. גברים גם מהווים את הרוב המכריע של קורבנות רצח (וכמעט תמיד הם נרצחים ע"י גברים אחרים). למרות שנשים רגישות יותר לצריכת טבק, אלכוהול ושאר הסמים, גברים מפצים על כך בכמויות גדולות יותר, כך שבמספר מיתות מחומרים אלו, יד הגברים שוב על העליונה. כל זה מצטרף אל גורמי המוות העיקריים במערב – מחלות לב, סרטן וסוכרת אשר קוטלות גברים במספרים גדולים יותר מנשים. ועוד לא דיברנו על מלחמות – אמצעי היסטורי מוכח לגלח תוך זמן קצר אחוזים גדולים של המין הגברי מאוכלוסיה נתונה.

עכשיו, נכון שחלק מגורמים אלו הם תוצריה של החברה המודרנית, אך גם אצל חברות שבטיות וקופים, לזכרים סיכוי קטן יותר לעזוב את העולם הזה בשיבה טובה. בספרו זוכה פרס הפוליצר, "רובים, חיידקים ופלדה" , מתאר הביו-גיאוגרף ג'ארד דיימונד, שבטים בפפואה גינאה החדשה, אשר בהם כל אישה מבוגרת היא אלמנה בפעם השלישית ,רביעית ואף חמישית, וכמעט כל זכר מוצא את מותו בדרך לא טבעית. זאת בניגוד מוחלט לתדמית "הפרא האציל" אשר נדבקה לשבטים אלו אצל אנשי המערב.  

גברים ומוות - סיפור אהבה? התמונה עובדה מויקיפדיה.

למה זה חשוב?
לפי עקרון פישר, מינים ביולוגים אשר להם שני זוויגים, זכר ונקבה, יטו תמיד ליחס של אחד לאחת. אמנם יש חריגים לעקרון זה אבל רוב המינים "מצייתים" לו. העיקרון לא תקף ללידות אלא לכלל המין בכל הגלאים המאפשרים רביה. ואכן, למרות שישנם בבירור יותר לידות זכרים מאשר לידות של נקבות, בגיל 30+ היחס הוא כבר אחד לאחת ומשם היחס מתחיל לנטות לטובת הנשים. עם היציאה לפנסיה, היחס הוא כבר 3 גברים על כל 4 נשים, ובגיל 100, על כל בחור נמרץ ובר מזל אחד יש כשמונה מזליסטיות. בעצם, האבולוציה, על מנת לפצות על היכולת המופלאה של גברים למות, הגדילה את מספר לידות הזכרים. אם היחס מהתחלה היה אחד לאחת, היינו רואים בגילאי הפריון עודף נשים – מציאות אשר לא יכולה להתקיים לאורך זמן תחת עקרון פישר.

אבל מהי הסיבה הפזיולוגית לסטיה זו?
בעוד שאצל זוחלים לדוגמא, המנגנון לקביעת מין פוענח, אצל בני אדם אין באמת תשובה חותכת לבעיה זו והשערות יש למכביר. אני אנסה לסקור מספר כיווני חקירה אפשריים: 

1. הורמונים - ישם מגוון של עדויות, הן אצל בני אדם והן אצל יונקים אחרים, שלהורמוני המין של הגבר והאישה יש השפעה על יחס הלידות. כך לדוגמא ישנו מתאם בין עודף של טסטסטרון אצל גברים ליותר לידות זכרים. הזרקת טסטסטרון ומקביליו (סטרואידים) לגברים, גם כן מעלה את הסיכוי ללידות זכרים. צד הנשים לא נפקד כאן, כאשר נמצאו קורלציות חזקות בין מתן הורמונים חיצוניים לנשים (כגון גונדוטרופין וכלומיפן) לבין לידה עודפת של נקבות. עוד קורלציה מעניינת שנמצאה היא בין זמן ההפריה למין הילוד - הפריה אשר נעשית יומיים-שלושה לפני הביוץ היא בהתאמה ללידה מוגברת של נקבות ואילו הפריה בימים שלפני זמן זה או אחרי הביוץ היא בהתאמה ללידה מוגברת של זכרים. 

2. פרזיטים - זה זמן מה ידוע שישנה קורלציה בין קיום פריזיטים שונים בגוף האדם לבין קביעת מין הילוד. טקסופלזמה גונדי הוא פרזיט נפוץ ולרוב לא-מזיק  באוכלוסיה (ההערכות הן שבין 20%-60% באוכלוסיה הם נשאים). לנשים  ולגברים הנושאים את הפרזיט יש סיכוי גדול יותר להביא לעולם זכרים. גם לנושאים את הוירוס הפטיטיס  B (אחד הגורמים לצהבת נגיפית) יש סיכוי גבוה יותר להביא זכרים לעולם. לעומת זאת, נשים הנושאות את נגיף ה-CMV יש סיכוי גדול יותר להביא בנות. 

3. כימיכלים סינתטים - ההשפעה של כימיכלים סינתטים על אורגנזמים אשר אינם יונקים היא ידועה ומוכרת. כך לדוגמא, מפעל קנדי שיחרר זיהום של חומר דמוי-אסטרוגן לנהר הקרוב, גרם לשינוי דרמטי באולוסיית הדגים - מיחס של 50:50 ל-85:15 לטובת הנקבות. תופעות אלו ואחרות גרמו למספר חוקרים לשער שתופעת הסטיה אצל בני אדם היא תופעה מודרנית שמקורה בכימיכלים סינתטים ולא תופעה אבולוציונית הנובעת מעיקרון פישר. מספר מחקרים אכן הצביעו על אפשרות שכזו, אבל האפקטים של כימיכלים על הגוף הם רבים ולעיתים מתקזזים זה עם זה. 

מה עם משקל כרומוזום ה-Y? זה בכלל נשקל כאופציה?
לא ממש. מסת כרומוזום ה-Y היא כ-60 פמטוגרם ומסת כרומוזום ה-X היא כ-150 פמטוגרם. מסת זרעון היא כ-22,000 פמטוגרם. כך שההבדל בין זרעון X לזרעון Y הוא כ-0.4%. הרבה פחות מהשונות הטבעית הקיימת במסת תאים. קשה לי להאמין שזו תהיה סיבה לסטיה ביחסים. מה גם, שאין שום הוכחה שמסה פחותה היא גורם חיובי בשרידות זרעונים. בהחלט יכול להיות שזרעון בעל מסה גדולה יותר, פחות מושפע מהפרעות מכניות ומקזז את יתרון המהירות ההיפותטי של אחיו הקלים.

אני רוצה בן! אני רוצה בת! האם כדאי להידבק בצהבת נגיפית B או לבלוע אסטרוגן סינתטי?
כל האפקטים שהראתי כאן משנים את היחס לטובת מין כזה או אחר באחוזים ספורים. חשוב באוכלוסיות, אבל חסר משמעות לאינדיבדואל. מה גם, שאלה לא סיכויים ששווים הכנסת אורחים לא קרואים לגוף. אבל היי, כבר אמרו את זה קודם לפני:

"אם תרצה בן או בת, לך עשה לך לבד, כי חופש פעולה לפרט"

מאת: שלומי דגן
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע

הערה לגולשים:
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.