מה משפיע על מין היילוד באדם?

בשיעורי מדעי החיים בבית הספר למדנו שיחס הבנים:בנות בלידה הוא 1:1. הסיבה, כפי שלמדנו, היא שמחצית מזרעוני הזכר נושאים את הכרומוזום הזכרי (Y) ואילו המחצית השנייה נושאים את הכרומוזום הנקבי (X). מכיוון שהביצית תמיד נושאת את כרומוזום X, מחצית ההפריות ייצרו עובר בעל כרומוזומים XY (גבר) והמחצית השנייה ייצרו עובר בעל כרומוזמים XX (אישה). הסיכויים של העוברים לשרוד את ההיריון הם שווים והיחס בלידה יהיה 1:1. האם זה באמת נכון?

ובכן - לא. הקונצנזוס המדעי כיום הוא שיש יתרון ליצירת עוברים זכרים – כ-107 עוברים זכרים על כל 100 נקבות. בלידה, היחס מצטצם מעט ל-105 לידות זכרים. אלה גם הממוצעים ברוב מדינות המערב, כאשר במדינות אחרות, כדוגמת סין והודו, יש נטייה מוגברת להפיל נקבות. נטייה אשר מעוותת את היחס הטבעי.

לגברים ישנן מספר תכונות מולדות שונות משל נשים: למשל, בממוצע, גברים חזקים יותר, בעלי ראייה מרחבית טובה יותר, ורגישים פחות לגירויי כאב מסוימים. אבל בתחום אחד העליונות הגברית היא מעל הכול: היכולת הפנומנלית של גברים להיהרג. כן, אם יש משהו שגברים עושים ממש, אבל ממש טוב - זה למות. אפשר להגיד שגברים ומוות הם כמו ביסלי גריל – כרוכים זה בזה בקשר בל יינתק: כבר בלידה, לגבר יש סיכוי רב יותר להיוולד עם מחלה גנטית. בפגיות, אחוזי השרידות של זכרים הם נמוכים יותר. בילדות, גברים חשופים יותר למחלות ופציעות. שלושה רבעים מההתאבדויות מבוצעות בידי גברים. עבודות המועדות לתאונות קטלניות, כמו חטיבת עצים, כריית מינרלים ומתכות, בנייה, כבאות, דייג מסחרי ועוד, נשלטות לחלוטין על ידי גברים. בתאונות הדרכים גברים מהווים הרוב המכריע של הפוגעים והנפגעים. עולם הפשע, אשר הסיכויים בו למות בשיבה טובה הם קטנים ביותר, אף הוא גברי למדי.

גברים הם גם הרוב המכריע של קורבנות רצח, וכמעט תמיד הם נרצחים על ידי גברים אחרים. למרות שנשים רגישות יותר לצריכת טבק, אלכוהול ושאר הסמים, גברים מפצים על כך בכמויות גדולות יותר, כך שבמספר מיתות מחומרים אלו, יד הגברים שוב על העליונה. כל זה מצטרף אל גורמי המוות העיקריים במערב – מחלות לב, סרטן וסוכרת אשר קוטלים גברים במספרים גדולים יותר מנשים. ועוד לא דיברנו על מלחמות – אמצעי היסטורי מוכח לגלח תוך זמן קצר אחוזים גדולים של המין הגברי מאוכלוסייה נתונה.

זה נכון שחלק מגורמים אלו הם תוצריה של החברה המודרנית, אך גם אצל חברות שבטיות וקופים לזכרים סיכוי קטן יותר לעזוב את העולם הזה בשיבה טובה. בספרו זוכה פרס הפוליצר, "רובים, חיידקים ופלדה" , מתאר הביו-גיאוגרף ג'ארד דיימונד שבטים בפפואה גינאה החדשה שבהם כל אישה מבוגרת היא אלמנה בפעם השלישית, הרביעית ואף החמישית, וכמעט כל זכר מוצא את מותו בדרך לא טבעית. זאת בניגוד מוחלט לתדמית "הפרא האציל" אשר נדבקה לשבטים אלו אצל אנשי המערב.  

עקרון פישר ויחס המינים

לפי עקרון פישר, מינים ביולוגיים אשר להם שני זוויגים, זכר ונקבה, ייטו תמיד ליחס של אחד לאחת. אומנם יש חריגים לעיקרון זה אבל רוב המינים "מצייתים" לו. העיקרון לא תקף רק ללידות - אלא מתייחס לכלל המין בכל הגילים המאפשרים רבייה. ואכן, למרות שישנן יותר לידות זכרים מאשר לידות של נקבות, בגיל 30+ היחס הוא כבר אחד לאחת ומשם היחס מתחיל לנטות לטובת הנשים. עם היציאה לפנסייה, היחס הוא כבר 3 גברים לכל 4 נשים, ובגיל 100, על כל בחור נמרץ ובר מזל אחד יש כשמונה מזליסטיות. בעצם, האבולוציה, על מנת לפצות על היכולת המופלאה של גברים למות, הגדילה את מספר לידות הזכרים. אם היחס מההתחלה היה אחד לאחת, היינו רואים בגילי הפריון עודף נשים – מציאות אשר לא יכולה להתקיים לאורך זמן תחת עקרון פישר.

אבל מהי הסיבה הפזיולוגית לסטייה זו? בעוד שאצל זוחלים, לדוגמה, המנגנון לקביעת מין פוענח, אצל בני אדם אין באמת תשובה חותכת לבעיה זו, והשערות יש למכביר. ננסה לסקור מספר כיווני חקירה אפשריים: 

1. הורמונים - ישנן מגוון עדויות, הן מבני אדם מיונקים אחרים, שלהורמוני המין של הגבר והאישה יש השפעה על יחס הלידות. כך לדוגמה יש מתאם בין עודף של טסטסטרון אצל גברים ליותר לידות זכרים. הזרקת טסטסטרון ומקביליו בגברים מעלה גם היא את הסיכוי ללידות זכרים. צד הנשים לא נפקד כאן, כאשר נמצאו מתאמים חזקים בין מתן הורמונים חיצוניים לנשים (כגון גונדוטרופין וקלומיפן) לבין לידה עודפת של נקבות. עוד קורלציה מעניינת שנמצאה היא בין זמן ההפריה למין היילוד - הפריה אשר נעשית יומיים-שלושה לפני הביוץ היא במתאם ללידה מוגברת של נקבות, ואילו הפריה בימים שלפני זמן זה או אחרי הביוץ היא במתאם ללידה מוגברת של זכרים. 
2. טפילים - זה זמן מה ידוע שישנה התאמה בין נוכחותם של טפילים שונים בגוף האדם לבין קביעת מין היילוד. טוקסופלזמה גונדי הוא טפיל נפוץ ולרוב לא-מזיק באוכלוסייה (ההערכות הן שבין 20 ל-60 אחוז באוכלוסייה הם נשאים). לנשים ולגברים הנושאים את הטפיל יש סיכוי גדול יותר להביא לעולם זכרים. גם לנושאים את הנגיף הפטיטיס B, שהוא אחד הגורמים לצהבת נגיפית, יש סיכוי גבוה יותר להביא זכרים לעולם. לעומת זאת, לנשים הנושאות את נגיף ה-CMV יש סיכוי גדול יותר להביא בנות. 
3. כימיקלים סינתטיים - ההשפעה של כימיקלים סינתטיים על אורגנזמים אשר אינם יונקים היא ידועה ומוכרת. כך לדוגמה, מפעל קנדי שחרר זיהום של חומר דמוי-אסטרוגן לנהר הקרוב, גרם לשינוי דרמטי באולוסיית הדגים - מיחס של 50:50 ל-85:15 לטובת הנקבות. תופעות אלו ואחרות גרמו למספר חוקרים לשער שתופעת הסטייה אצל בני אדם היא תופעה מודרנית שמקורה בכימיקלים סינתטיים ולא תופעה אבולוציונית הנובעת מעקרון פישר. מספר מחקרים אכן הצביעו על אפשרות שכזו, אבל האפקטים של כימיקלים על הגוף הם רבים ולעיתים מתקזזים זה עם זה. 

אתם שאלתם: האם משקלו הנמוך של כרומוזום ה-Y יכול להשפיע על מין היילוד?

מסת כרומוזום ה-Y היא כ-60 פמטוגרם ומסת כרומוזום ה-X היא כ-150 פמטוגרם. מסת זרעון היא כ-22,000 פמטוגרם. כך שההבדל בין זרעון X לזרעון Y הוא כ-0.4%. הרבה פחות מהשונות הטבעית הקיימת במסת תאים. קשה לי להאמין שזו תהיה סיבה לסטייה ביחסים. בנוסף, אין שום הוכחה שמסה פחותה היא גורם חיובי בשרידות זרעונים. בהחלט יכול להיות שזרעון בעל מסה גדולה יותר, פחות מושפע מהפרעות מכניות ובכך מתקזז יתרון המהירות ההיפותטי של אחיו הזרעונים הקלים.

אני רוצה בן! אני רוצה בת! האם כדאי להידבק בצהבת נגיפית B או לבלוע אסטרוגן סינתטי? כל האפקטים שהראתי כאן משנים את היחס לטובת זוויג כזה או אחר באחוזים ספורים. חשוב ומשמעותי כשמתבוננים באוכלוסיות; ואילו חסר משמעות לאדם הפרטי.

"אם תרצה בן או בת, לך עשה לך לבד, כי חופש פעולה לפרט":