תשובה מעניינת וחדשנית ניתנה לשאלה זו במאמר שהתפרסם ב-2006 בעיתון The Journal of Experimental Biology. על פי המאמר, בעלי החיים להם יש אישוני חריץ (slit pupils) הם כאלו שפועלים לא פעם בתאורה גרועה (הכוונה בעיקר לפעילות בלילה כאשר התאורה חלשה).
עין החתול - דוגמא קלאסית לאישון חריץ
כמו כן, לאותם בעלי חיים יש עדשה שהיא מולטי-פוקאלית (בניגוד לבני אדם להם יש עדשה מונו-פוקאלית). במונח מולטי-פוקאלי הכוונה שאזורים שונים בעדשה ירכזו אור באורך גל מסוים בנקודות שונות (מכיוון שאורך המוקד שונה; מוקד = המרחק של הנקודה שאליה מתרכזות קרניים העוברות דרך העדשה). אך העדשה בנויה כך שאורכי גל שונים יתרכזו כולם באותה נקודה – שם מצויה הרשתית. בבני אדם, להם יש עדשה מונו-פוקאלית, השרירים הריסנים מסוגלים למתוח ולעוות את העדשה וע"י כך לשנות את העובי שלה וכפועל יוצא את שבירת קרני האור.
.gif)
עדשה מונו-פוקאלית
בתמונה למטה ניתן לראות דוגמא של עדשה בעלת 3 מוקדים שונים. ניתן לראות למשל איך אזורים שונים בעדשה ירכזו את אורך הגל של הצבע הירוק במוקדים שונים: לפני, אחרי או בדיוק על הרשתית (צד שמאל). מצד ימין ניתן לראות איך אורכי גל שונים מתרכזים ע"י אזורי העדשה השונים בדיוק על הרשתית (ה"מוקד").
תמונה מתוך המאמר - עדשה בעלת מספר מוקדים
עדשה כזאת נותנת יתרון של תמונה חדה מכיוון שכל אורכי הגל שפוגעים ברשתית הם בדיוק בפוקוס (מה שאומר שלאותם בעלי חיים יש יכולת ראייה בצבע!). לבעלי חיים אלו, כפי שאמרתי, יש צורך להתמודד עם בעיה של כמות אור קטנה ולכן הם צריכים מפתח אישון כמה שיותר גדול (באופן הדומה לצמצם של מצלמה); לכן נוכל לראות את אותם בעלי חיים בלילה כאשר האישון שלהם מורחב בצורה מלאה ואז צורתו עגולה.
הבעיה של אותם בעלי החיים יכולה הייתה להתבטא במשך היום – במידה והיה להם אישון עגול. כפי שניתן לראות באיור למטה כאשר כמות האור גדלה האישון קטן (מעבר מ A ל B). במידה והאישון היה מצטמצם בצורה מעגלית (כמו בבני אדם) הרי שאזורים שלמים בעדשה המולטי פוקאלית היו מוצלים ולא נחשפים לאור. מצב זה היה מוביל לתמונה מטושטשת על גבי הרשתית (אורכי הגל שאמורים להתמקד באזור המוצל יגיעו מאזורים אחרים ולכן לא יהיו ממוקדים). הפתרון של אותם בעלי החיים הוא לצמצם את הרשתית לצורת חריץ (C); באופן זה כמות האור הנכנסת לעין קטנה אך עדיין כל אזורי העדשה חשופים ולכן המיקוד עדיין נעשה בצורה מלאה והתמונה המתקבלת היא חדה.
גודל האישון כפונקציה של כמות האור. מהחשוך (A) למואר (C). התמונה נלקחה מהמאמר
המאמר מביא רשימה ארוכה של בעלי חיים להם אישוני חריץ ובכולם יש עדשה מולטי-פוקאלית. יוצאים מהכלל הם החתולים הגדולים (לדוגמא אריות ונמרים) שהם אמנם חיות ליליות אך יש להם אישונים עגולים ולא אישוני חריץ והעדשות שלהם מונו-פוקאליות בהתאמה.
לאחרונה (2010) התפרסם מאמר נוסף הסוקר תופעה דומה אצל הנחשים.
מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
