הטענה שקוקה קולה ממיסה שיניים היא עוד אחת מהאגדות האורבניות הנפוצות.
המקור לאגדה הזאת אינו ברור בוודאות, אך היא מוזכרת בספרו של פרדריק אלן משנת 1994 על קוקה-קולה: "הנוסחה הסודית (Secret Formula).
על פי המתואר בספר, בסתיו של שנת 1950 הופיע פרופ' קלייב מ' מקיי (Clive M. McCay) מאוניברסיטת קורנל בפני ועדה קרואה של בית המחוקקים של ארה"ב והעיד שהסוכר בקולה גורם לחורים בשיניים. כמו כן הוסיף שהחומצה הזרחתית, שמצויה בקולה בכמויות קטנות מאוד, היא חומר מסוכן ותיאר איך שן שתוכנס לכוס קולה תתרכך ולבסוף תימס בתוך יומיים.
הכימאי הראשי של חברת קוקה-קולה באותה תקופה, אורוויל מאי (Orville May), ענה אז שכמות החומצה הזרחתית בקולה היא 0.55 אחוז, כמחצית משיעור החומצה במיצים של פרות הדר (1.09 אחוז). כמו כן טען שמקיי התעלם מהתגובה סותרת החומצה שגורם הרוק.
התמונה נלקחה מוויקיפדיה
ה"היגיון" העומד מאחורי הטענה הוא שהקולה חומצית, אך אותו דבר נכון גם למיץ תפוזים ולמיץ לימון. אילו הקולה באמת הייתה חומצה כל כך חזקה, די היה בכמה שנים של שתיית קולה עד שלא היו נשארות לנו בכלל שיניים בפה. כמו כן, רק תחשבו איזה נזקים היינו גורמים לוושט ולקיבה כל פעם שהיינו שותים קולה.
למעשה, עוצמת החומצה וריכוזה במשקאות הללו נמוכים יחסית. אין ספק שבהינתן מספיק זמן, החומצה בקולה אכן יכולה לגרום נזק לשיניים, אך מדובר בתקופה ארוכה מאוד.
מעבר לכך, יש כאמור עוד המון מוצרי מזון ומשקאות המכילים חומרים מסוכנים בפוטנציה, שאם ניתן להם די זמן לבוא במגע עם רקמות הגוף, יגרמו בהכרח לנזק.
מה שבאמת גורם נזק מיידי הרבה יותר בקולה ובמשקאות מסוגה הוא הסוכר. הסוכר הזה הוא מקור האנרגיה של החיידקים בפה, והחיידקים האלה פולטים כתוצאת לוואי של פעילותם חומצה לקטית שעוצמתה רבה, כמו גם חומצות נוספות שמעלות את רמת החומציות בפה. רמת חומציות גבוהה בפה לאורך זמן היא הדבר העיקרי שפוגע בשיניים ויכולה לגרום חורים ועששת.
עששת קשה (התמונה נלקחה מוויקיפדיה)
לסיום, אני יכול לתת הפעם הוכחה גם מניסיוני האישי. לפני שנים, מתוך סקרנות, הנחתי שתי שיניים בבקבוק חצי ליטר של קוקה קולה וסגרתי אותו היטב. תוך כמה שבועות השיניים שינו את צבען, בדומה לכתמי קפה או ניקוטין המופיעים על השיניים אחרי שימוש מתמשך, הן בהחלט לא התמוססו.
בשלב זה הניסוי נפסק, כנראה מאחר שהמנקה זרקה את הבקבוק, לכן לא הספקתי להעריך את החוזק המכני שלהן. עם זאת, מבחינה חיצונית, אחרי יותר מחודש לא היה כל שינוי בצורת השיניים או בגודלן.
ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים:
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
