נוסח השאלה המקורי: שמעתי בכמה מקומות שהורמונים מתעכלים בקיבה, ולכן (לדוגמה) מזריקים אינסולין ולא אוכלים אותו. הדבר הזה עומד בסתירה עם כמה ידיעות אחרות על השפעה של הורמונים דרך העיכול:
1. אומרים שחלב מעלה את רמת ההורמון iGF-1 בדם.
2. פיטואסטרוגנים: לדוגמה Genistein שנמצא בסויה.
3. יש אפילו שיאמרו שהדיאטה של התרסיס (הורמון).
אני בטוח שמחקר מעמיק יניב דוגמות רבות ומגוונות, אבל אני סבור שהנקודה ברורה.
השאלה שלי היא איך ייתכן שהורמונים לא מתעכלים, ובו-זמנית הם כן?
תודה רבה, איתי.
שלום איתי ותודה על שאלתך,
כאורגניזמים, אנחנו מושפעים מסביבתנו בדרכים רבות ומגוונות. אנו מנהלים מערכות יחסים מורכבות עם החומרים שמקיפים אותנו, והתקשורת הזו חיונית לתפקוד מוצלח בסביבה המשתנה תדירות.
החומרים בסביבה משפיעים עלינו בכמה דרכים: אנו נושמים אוויר שמורכב מחלקיקים אורגניים שמקורם ביצורים אחרים – למשל ניחוח פרחים מתוק או ריח זיעה; ומחלקיקים אנאורגאניים שאינם מיוצרים ישירות על ידי יצורים חיים – למשל חמצן שמרכיב כ-21 אחוז מהאוויר סביבנו, או החנקן שממנו מורכב כמעט כל היתר (78 אחוז), וגם חלקיקים כימיים אחרים שמצויים בסביבה בזמן הנתון (למשל, "ריח של אקונומיקה"). גם במגע דרך העור חומרים כימיים עשויים להשפיע עלינו, הן לטובה (למשל קרם אלוורה שנמרח על עור צרוב מהשמש) והן ולרעה (צריבת מדוזה ברחצה בים, לא עלינו!).
הסביבה משפיעה עלינו בצורה משמעותית ביותר באמצעות אכילה ושתייה – על ידי מערכת העיכול. מערכת העיכול האנושית כוללת מספר רב של איברים, ביניהם הפה, הלוע, הקיבה, המעיים, פי הטבעת ועוד. תפקידה לאפשר לנו לקלוט חומרים מהסביבה, לעבד אותם ולפרק אותם ליחידות קטנות שהגוף יוכל לעשות בהן שימוש, ולבסוף לפלוט את חומרי הפסולת החוצה.
מבט כללי על מערכת העיכול | האיור לקוח מוויקיפדיה; נוצר בידי Liftarn
יש בסביבה חומרים שאנו מעוניינים בהשפעתם, למשל תרופות כמו ההורמון אינסולין שהזכרת, שמסייע בוויסות רמות הסוכר בדם וחולי סוכרת צריכים לקבל אותו ממקור חיצוני. מנגד יש חומרים שלעתים דווקא נרצה למזער את השפעתם – למשל מזהמים או חומרים אורגניים שונים שמוצאים את דרכם אלינו דרך מזונות שונים ועלולים בנסיבות מסוימות להזיק לתפקודי הגוף.
בשאלתך התייחסת להורמונים שונים, ותהית כיצד אלה יכולים להשפיע בדרכים שונות על הגוף - להיקלט ע"י מערכת העיכול או לא להיקלט. בעוד אינסולין מתפרק בקיבה האנושית, הדיעות חלוקות לגבי ספיגתו של IGF-1 בצינורות העיכול.
התייחסת למשפחת ההורמונים בכללותה, אולם חשוב לדעת שהגדרה זו היא רחבה מאוד, וכוללת חומרים רבים ששונים זה מזה במבנה הכימי שלהם ובאופן השפעתם על הגוף.
מהם הורמונים?
משפחת ההורמונים נחלקת לשתי קבוצות: הורמונים שמקורם בשומנים והורמונים שמקורם בחומצות אמינו (אבני הבניין של החלבונים).
הקבוצה הראשונה כוללת בין השאר הורמונים סטרואידיים שנגזרים מכולסטרול, כמו הורמוני המין טסטוסטרון ואסטרוגן, או ההורמון קורטיזול שממלא תפקיד חשוב בהיערכות למצבי דחק (סטרס).
בקבוצה השנייה נמצאים הורמונים שמבוססים על מבנה חלבוני: חלקם נגזרים מחומצה אמינית בודדת (נקראים גם מונואמינים), למשל דופמין וסרוטונין שממלאים תפקיד חשוב בהעברת מסרים עצביים במוח. הורמונים אחרים בקבוצה זו מורכבים מכמויות משתנות של שרשראות חומצות אמיניות ועל כן נחשבים חלבונים. כאלה הם האינסולין או הורמון הגדילה.
ההורמון IGF-1 שהוזכר קודם, או בשמו המלא Insulin-like Growth Factor 1, מופרש בכבד בתגובה להפרשת הורמון הגדילה וממלא תפקיד חשוב בגדילה בקרב ילדים ומתבגרים. הורמון זה דומה במבנהו הכימי לאינסולין, ומכאן שמו, אולם, למרות הדמיון בין השניים, האינסולין ו-IGF-1 אינם משפיעים על הגוף באותה צורה ונבדלים בפונקציות הביולוגיות שהם ממלאים. כאמור, IGF-1 הוא חומר שנוי במחלוקת לגבי ספיגתו במערכת העיכול כחלבון פונקציונלי ופעיל.
הדמיית מבנה ההורמון החלבוני IGF-1 | התמונה לקוחה מוויקיפדיה; נוצרה בידי Danielle dk
למה הורמונים מסוימים מתפרקים?
אם כן, קיימים הורמונים שמתפרקים בעיכול ומאבדים את הפונקציונליות שלהם בגוף, ויש כאלה שלא. לדוגמה, פעולתן של גלולות למניעת היריון בגוף מבוססת על ספיגתם של הורמונים סטרואידיים (אסטרוגן ו/או פרוגסטרון) במערכת העיכול.
במה זה תלוי? בהרבה גורמים. בין היתר התהליך תלוי בגודלם ובמבנה הכימי המדויק שלהם, וגם בתגובות שמתרחשות עם חומרים אחרים בסביבה של מערכת העיכול. יש חומרים שעוברים בקלות לדם דרך דפנות המעיים, בתנועה פסיבית של השוואת ריכוזי חומרים במעי ובדם או באמצעות חלבונים שמתווכים את תנועתם. חומרים אחרים יישארו בצינורות העיכול עד שיפורקו ליחידות בסיסיות שאינן מסוגלות לבצע את תפקודיו של החומר השלם.
דיון זה על העיכול של הורמונים ועל דרכי פעולתם בגוף מדגים עד כמה ערוצי הפעולה והתגובה בגוף האדם מעניינים ומורכבים. דוגמה מרתקת נוספת לכך ניתן למצוא במחקר שנעשה למציאת תרופה למחלת הפרקינסון. כידוע, המחלה הקשה הזו פוגעת ביכולות המוטוריות של החולה ובעיקר ביכולת ליזום תנועה. מצאו שהמחלה קשורה בהרס של תאים באזור שנקרא החומר השחור (Substantia nigra) במוח, שמייצרים את ההורמון דופמין.
במבט ראשון, הפתרון למחלה נראה פשוט: הגדלת ריכוז הדופמין במוח תביא לשיפור בתסמינים. בפועל התמונה מורכבת יותר:
הדמיית מבנה המוח באמצעות MRI. באדום מסומן אזור החומר השחור | התמונה לקוחה מוויקיפדיה; נוצרה בידי Geoff B Hall
הסיבה לכך היא הימצאותו של מחסום הדם-מוח (Blood-Brain Barrier): מחסום מכני שמפריד בין מערכת כלי הדם שמספקת דם למוח לבין זו שמספקת את הדם לשאר חלקי הגוף. מטרתו של המחסום היא להגן על המוח הרגיש מפני חומרים מסוכנים שמסתובבים במחזור הדם, ולכן לא כל חומר יכול לעבור אליו. חומר יוכל לעבור בהתאם לתכונותיו הכימיות ולגודלו, כך שמולקולות קטנות ומסיסות בשומן יעברו בקלות דרך תאי המחסום, ואילו מולקולות אחרות יתקשו בכך.
הפתרון שמצאו הוא לתת לחולי פרקינסון חומר בשם L-DOPA שממנו הגוף עצמו בונה את מולקולות הדופמין. מולקולות ה-L-DOPA קטנות מספיק כדי לעבור דרך מחסום הדם-מוח, ובמוח הן יכולות להפוך לדופמין באמצעות אנזים מיוחד שנמצא בתאי החומר השחור. אולם רק כ-10-5 אחוזים ממולקולות ה-L-DOPA עוברים את מחסום הדם-מוח, והשאר הופך לדופמין בתהליכים אחרים שמתרחשים בגוף וגורם לתופעות לוואי לא רצויות כמו בחילה או נוקשות במפרקים.
בחזרה אליך – נקודה למחשבה
באיזה נסיבות חומרים כימיים שנספגים בגוף האדם נחשבים מזון ובאיזה נסיבות הם נחשבים תרופה (או סם)? מהו הקו המפריד בין מזון לתרופה, והאם בכלל אפשר להפריד בין השניים?
דברת כהן
המחלקה למתמטיקה שימושית ומדעי המחשב
מכון ויצמן למדע
אתר דוידסון אונליין עוסק במתן מידע מדעי בלבד ואין לראות בכתוב בו תחליף לייעוץ רפואי או תזונתי. אין לצטט חלקים מכתבה זו, אלא רק את הכתבה בשלמותה.
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
