האם בולע העובר את המים הנמצאים סביבו בתוך הרחם? ואם כן, האם הוא עלול להחנק כתוצאה מבליעת המים?
לפני שנענה על השאלה, הסבר קצר על מערכת הנשימה: כאשר אנו נושמים האויר מגיע לריאות ומשם הוא מועבר לעורקי מערכת הדם, אשר מובילים את החמצן לתאי הגוף השונים. בתאי הגוף עצמם מתרחשת נשימה תאית – כינוי לתהליך בו חמצן וסוכר מומרים למולקולה בשם ATP, שהיא "מטבע" האנרגיה של הגוף, ול-CO2. ה-CO2 חוזר למערכת הדם, הפעם לורידים, אשר מובילים אותו לריאות ומשם החוצה מהגוף.
הריאות הן אמצעי להעביר חמצן, ולא מטרה של מערכת הנשימה. אין בהן צורך במידה ויש דרך יעילה אחרת לשנע חמצן פנימה לעורקים ולשנע חמצן החוצה מהורידים. כפי שנכתב נכונה, העובר אכן נמצא בסביבה מימית, ואכן, סביבה כזאת איננה עשירה די בחמצן על מנת לספק את צורכי העובר. אם היה אדם לאחר לידה, בודאי היה נחנק וטובע.
אלא שלעובר יש משהו שאין לאדם שכבר נולד – אישה אשר נושאת אותו, מחוברת אליו פיזית ומספקת לו את כל צרכיו דרך הדם שלה. כלי הדם של האישה והעובר אינן מוחברים ישירות (אם היו, המערכת החיסונית של האישה הייתה תוקפת את העובר) אלא באמצעות תווך הנקרא שלייה או פלצנטה. השליה, אשר מתפתחת יחד עם העובר ומחוברת עליו באמצעות חבל הטבור, מאפשרת מעבר של מזון וחמצן מהאם לעובר ומעבר של פסולת ופחמן דו-חמצני מהעובר לאם. השליה גם משמשת למעבר סלקטבי של נוגדני אם המגינים על העובר וביצור הורמונים הקשורים להריון.
העובר ברחם האמהי, מחובר לשליה ע"י חבל הטבור | מקור: Sedwick C (2008).
בעת הלידה, העובר, שהפך לתינוק, יוצא החוצה מגוף האם ומתנתק מחבל הטבור. או-אז מתחיל העובר לנשום את נשימותיו הראשונות. לעיתים, בסמוך ללידה, העובר לא מקבל את צרכי החמצן שלו. תופעה זו, המכונה הפרעה היפוקסית איכסמית, לרוב נגרמת כתוצאה מצניחה בלחץ הדם של האישה, הפרעה מכנית לצינור הטבור או הפרדות שליה מוקדמת עקב הרעלת הריון או שימוש בסמים.
אם ההפרעה איננה מטופלת ע"י הצוות הרפואי בדקות הראשונות, התינוק עלול להינזק מוחית באופן בלתי הפיך ואף למות. כ-2% מהתינוקות הנולדים סובלים בסמוך ללידה מהפרעה זו, רובם המכריע מטופל במהירות ובהצלחה ואיננו ניזוק.
