מהו מקור החשמל של הלב?

הלב הוא משאבה ביולוגית שפועלת באמצעות רקמת שריר. יש בה ארבעה חללים: שתי עליות ושני חדרים. העלייה השמאלית מקבלת דם עשיר בחמצן מהריאות, מעבירה אותו לחדר השמאלי ומשם הוא מוזרם לשאר חלקי הגוף. העלייה הימנית מקבלת דם דל בחמצן ועשיר בפחמן דו-חמצני מכל חלקי הגוף, מעבירה אותו לחדר הימני ומשם הוא מוזרם בחזרה לריאות.

הזרם החשמלי שעובר בתאי העצב מועבר לתאי השריר באמצעות מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטר) שמשוחרר מקצוות תאי העצב. מעבר זה מתבצע בצומת עצב-שריר. הנוירוטרנסמיטרים נקשרים לקולטנים בממברנה של תאי השריר ומובילים לפתיחה של תעלות יוניות. בעקבות פתיחת התעלות נכנסים יונים לתוך תאי השריר וכתוצאה מכך נוצרים הפרשי מתח בין תוך התא למרווח הבין תאי. השינוי במתח החשמלי גורם לכניסה נוספת של יונים וליצירת פוטנציאל פעולה.

פוטנציאל הפעולה עובר לאורך סיבי השריר ומאפשר מגע בין ראשי מיוזין וסיבי אקטין, אלמנטים חיוניים בסיבי השריר. כתוצאה מכך, המרחק בין סיבי האקטין מתקצר והשריר מתכווץ. כך מתורגם הגירוי החשמלי לכיווץ פיזי של השרירים.

התהליך הזה מתבצע בצורה דומה גם בשרירי הלב למעט מספר הבדלים. הרכב היונים שונה בחלק משרירי הלב, פוטנציאל הפעולה ממושך יותר ופוטנציאל פעולה חדש יתאפשר רק לאחר שהשריר סיים להתכווץ. בנוסף, שרירי הלב השונים מושפעים מגירוי חשמלי שנוצר על ידי קשרית הגת, המשמשת כקוצב לב, ולא ישירות על ידי תאי עצב.

מערכת ההולכה החשמלית של הלב

ככל המשאבות, גם הלב צורך אנרגיה. הוא מאובזר במערכת חשמלית שמספקת את האנרגיה הזו ומכתיבה את קצב הפעימות שלו. מערכת החשמלית זו כוללת כמה חלקים.

הראשון הוא קשרית הגת (SA Node) – מקבץ של תאי שריר לב ייחודים שממוקמים בעלייה הימנית ויוצרים גירוי חשמלי שמשוחרר אל שאר חלקי הלב. זהו למעשה קוצב הלב הטבעי של הלב. הגירוי החשמלי נוצר באמצעות מעבר של אלקטרוליטים – חלקיקים בעלי מטען חשמלי שעוברים מהמרחב הבין-תאי אל תוך התא ויוצרים בו פוטנציאל פעולה חשמלי. הפוטנציאל הזה עובר לאחר מכן כזרם חשמלי אל שאר חלקי הלב וגורם להפעלתם.

קשרית הגת מבוקרת על ידי מערכת העצבים האוטונומית – המערכת שמווסתת פעולות שאינן בשליטתנו המודעת. שלא כמו הרמת יד או רגל, שאותן אנו מבצעים לרוב בהחלטה מודעת, איננו מסוגלים לשנות את קצב הלב סתם כך כי מתחשק לנו.

בתאי הלב ובכלי הדם העיקריים קיימים קולטנים שחשים בלחץ הדם ובכמות הפחמן הדו-חמצני שבו. כאשר כמות גדולה של דם עשיר בפחמן דו-חמצני מוחזרת מהגוף אל הלב, למשל בעת מאמץ גופני, הקולטנים האלה מורים לקשרית הגת להגביר את קצב הלב באמצעות מערכת העצבים האוטונומית.

מקשרית הגת נודד הגירוי החשמלי למטה אל הקשרית העלייתית-חדרית (AV Node). הקשרית הזו נמצאת בקצה התחתון של המחיצה שבין שתי העליות, סמוך לחדרים. משם עובר הגירוי החשמלי לאוסף של סיבים מוליכים קצרים הקרויים צרור היס. צרור היס מתפצל ימינה ושמאלה ומעביר את הגירוי לסיבי פורקינייה שעוטפים את שני החדרים. קשרית הגת גורמת להתכווצות העליות ולהזרמת הדם לחדרים, ואילו הקשרית העלייתית-חדרית גורמת לחדרים להתכווץ ולהוציא את הדם מהלב.

סרטון על מערכת ההולכה החשמלית של הלב:

שיבושים בהולכה החשמלית של הלב

ההולכה החשמלית בלב תלויה בתפקוד תקין של כל אחד מחלקי המערכת שצוינו לעיל ובתיאום ביניהם. היעדר גירוי חשמלי מקוצב הלב או חסימה בהולכת הגירוי תפגע בפעילות הלב. במצב תקין קשרית הגת יוצרת גירויים חשמליים בקצב של 100-60 גירויים בדקה. מחלות מסוימות גורמות שיבושים בפעילות התקינה של קוצב הלב ולכן מתבטאות בהפרעות בקצב הלב. כאשר הגירוי החשמלי נעשה בתדירות נמוכה מדי, קצב הלב מאט – תופעה שנקראת ברדיקרדיה. כאשר הגירוי החשמלי מהיר מדי יש האצה בקצב הלב, תופעה שנקראת טכיקרדיה.

לפעמים הגוף מנסה לפצות על החסר ולווסת את קצב הלב באמצעות מוקדים חלופיים.במקרה של תקלה בקשרית הגת, למשל, הקשרית העלייתית-חדרית שולחת גירויים חשמליים ומווסתת את קצב הלב. למרבה הצער, הפיצוי אינו מושלם ובמוקדם או במאוחר יהיה צורך בהתערבות חיצונית בדמות תרופות או קוצב לב.

בנוסף, ניסיונות הפיצוי האלו עלולים ליצור תופעות מסכנות חיים, כגון תופעת פרפור חדרים או פרפור עליות, שמוכרת לנו היטב מסדרות הדרמה הרפואיות "ER", "האוס" או "האנטומיה של גריי". במצב כזה, כשקוצב הלב הטבעי, הלא הוא קשרית הגת, מפסיק לתפקד, תאים אחרים בלב מנסים ליצור בעצמם גירויים חשמליים. התוצאה היא אי סדר, כאשר גירויים שונים פועלים בד בבד על הלב. חלקים שונים בלב מתכווצים ומרפים בו-זמנית וכתוצאה מכך נפגעת זרימת הדם.

בלי התערבות מיידית, המצב הזה עלול להוביל לאובדן ההכרה, לפגיעה מוחית ואף למוות. הטיפול המיידי הוא מתן שוק חשמלי באמצעות שתי אלקטרודות שמוצמדות לחזה של החולה. השוק החשמלי מפסיק את הגירויים האי-סדירים שניתנים בלב ומאפשר לקוצב הלב הראשי להתעשת ולקחת פיקוד על המצב.

בומרנג – בחזרה אליך

הדופק הוא תנועת ההתכווצות וההרפיה של עורק שאפשר לחוש בה בעורקים הקרובים לעור ומשמש מדד לקצב הלב. בדיקת דופק מתבצעת על ידי הנחת שתי אצבעות על העורק החישורי בשורש כף היד או בעורק הצוואר (אין למדוד באמצעות האגודל) וספירת מספר הפעימות בדקה. בדוק את הדופק שלך במצבים שונים: במנוחה, אחרי ריצה, בעת צפייה בסרט אימה, אחרי נסיעה ברכבת הרים, בשעות שונות של היום, לפני השינה, בקומך בבוקר וכדומה.

האם תוכל לשער ממה נובעים השינויים בדופק? חפש באינטרנט איך מתאים הגוף את קצב פעילות הלב לאירועים השונים שאנו חווים.