ראשית, כוהל נמס במים (בירה היא דוגמא טובה).
שנית, מים וכוהל אכן יוצרים קשרי מימן ביניהם - ע"פ היחס: דומה ממיס דומה.
לכוהל יש קצה הדרוקסילי OH- שדרכו הוא יוצר קשרי מימן עם מולקולות המים.
ככל שהכוהל קטן יותר כך הוא נמס טוב יותר במים.
לדוגמא: מתאנול נמס יותר טוב במים מבוטאנול.
הסיבה לכך נעוצה בעובדה שלבוטאנול יש קצה הדרוקסילי קטן וקצה הדרופובי יחסית גדול (שרשרת פחמנים).
הקצה ההדרופילי מגיב עם המים בקשרי מימן, כאשר הקצה ההדרופובי שונה בתכונותיו מהמים ולכן לא מגיב איתם. כתוצאה מכך, ככל שמולקולת הכוהל גדולה יותר (שרשרת פחמנים ארוכה) ביחס לכמות קבוצות ההדרוקסיל בה, כך המסיסות שלה עם מים קטנה.
תערובת של מים ואלכוהול ברגע הערבוב (שמאל) ולאחר מספר דקות (מימין); ניתן לראות כי הנוזלים מתערבבים בקלות ויוצרים קשרי מימן. פורסם באתר של מרק בישוף
במילים אחרות, ככל שמספר קבוצות ההדרוקסיל במולקולות הכוהל גדלות כך גדל הפוטנציאל לקשרי מימן עם המים.
לכוהל בדרך כלל נקודת רתיחה נמוכה משל מים וכתוצאה מכך הכוהל מתנדף מהר יותר בטמפרטורת החדר לעומת המים שלהם נקודת רתיחה גבוהה יותר ולכן הם יתנדפו כעבור זמן ארוך יותר מהכוהל.
גם כאן ההסבר לכך נעוץ בעיקר כי בין מולקולות המים קשרי מימן חזקים יותר מאשר אלו של מולקולות הכוהל. בערבוב שבין מים וכוהל, השניים יגיבו בקשרי מימן אחד עם השני ויגיעו לשיווי משקל בהתאם לנקודת הרתיחה שלהם (בייחוד זו של הכוהל).
מאת:ימית שרעבי נאור
המחלקה לכימיה אורגנית ומכון דוידסון לחינוך מדעי
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
