נוסח השאלה המלא: האם פוליסטירן מוקצף רעיל והאם הוא משחרר כימיקלים לאוויר? לילך
פוליסטירן הוא פולימר של החומר סטירן (C2H3-C6H5). פולימר- הוא חומר שמורכב מהרבה (פולי) יחידות חוזרות (מונומרים). מבנה הסטירן והפוליסטרן (ותגובת הפילמור) הם:
(התמונה עובדה מתוך וויקיפדיה)
פוליסטרן מוקצף מוכר יותר בשם קלקר, וכשמו כן הוא – הוא 'מוקצף' כך שכמו בקצף אמבטיה מכיל בתוכו המון חללים של אוויר. בזכות כך הוא קל ביותר, ובולם זעזועים ומשמש להגנה על מוצרים רגישים בעת האריזה, האוויר הכלוא בתוך כל גרגיר קלקל גם גורם לו להיות מבודד תרמי מצויין והוא משמש בציידניות שומרות חום (או קור).
פוליסטירן מוקצף/קלקר (מתוך ויקיפדיה)
כמולקולה הפולימרית הגדולה – הסטירן הוא חומר אינרטי, ולא מגיבם עם הגוף, אולם יכולים להמצא בו עקבות של החומר המסרטן בנזן C6H6 (הוא המקור לטבעות המשושות שרואים במבנה הפוליסטירן, הבנזן משמש חומר מוצא לחומר אתיל-בנזן C2H5-C6H5, שהוא חומר המוצא של המונומר סטירן C2H3-C6H5),אולם אני מניח שהכמויות הם ממש מזעריות, אם בכלל קימות. אולם הקלקר מכיל בתוכו כמויות לא מבוטלות של המונומר שלו, סטירן, שלא עבר את תגובת הפילמור, ונשאר לכוד בתוך החומר. סטירן ידוע על פי הסוכנות הממשלתית האמריקאית להגנת הסביבה (ה-EPA/USEPA) כחומר מגרה לעיניים ולריריות הגוף ובחשיפה ארוכה ידוע שגורם לכאבי ראש, סחרחורת, הרגשת חולשה ואפילו דיכאון, בנוסף גורם לבעיות תפקוד במערכת העצבים המרכזית, בעיות שמיעה בקהות חושים. בנוסף לכל המרעין-בישין הללו ישנם ראיות (לא חד-משמעיות אמנם) וחשדות שהסטירן מעלה את הסיכוי ללקות בלוקמיה ולמפומה (סוגים מסויימים של סרטן).
גם המשרד להגנת הסביבה בישראל מגדיר סטירן כחומר מגרה, שעלול לפגוע במערכת העצבים כפי שניתן לקרוא באתר שלהם (אם הקישור לא עובד - חפשו בגוגל 'המשרד להגנת הסביבה - סטירן').
עכשיו נשאלת השאלה, האם קלקר אכן משחרר סטירן, או שהוא לכוד בתוכו בצורה כזו שאין סכנה?. מסתבר שיש עדויות מחקריות שאכן, קלקר משחרר סטירן לסביבה! מחקר שנערך לפני 11 שנה (תקציר באנגלית אפשר לקרוא בקישור) מצא כי במזונות שונים שבאו במגע עם קלקר נמצאים עקבות של סטירן, כאשר ריכוז הסטירן שנדד נמצא קשור לריכוז השומן במזון שבא במגע עם הקלקל (שזה ממצא סביר - כי סטירן צפוי להתמוסס בחומרים שומניים).
ולכן – בהתחשב בכל הכתוב למעלה, יש אנשים המעדיפים להמנע מלאכול מזון שבא במגע עם קלקל. בצידניות הם עוטפים את האוכל בתוך קופסאות, ובמיכלי משקה – מוודאים שהקלקר לא בא במגע עם המשקה. באופן כללי (ולו רק מטעם הגנת הסביבה) כדאי להעדיף כוסות זכוכית (או לפחות כוס נייר ברת מיחזור) על כוס קלקר חד-פעמית.
מאת:ד"ר אבי סאייג
המחלקה לנוירוביולוגיה ומכון דוידסון לחינוך מדעי
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.