למעשה ללא בדיקה מדוקדקת, מסלוליי כל כוכבי הלכת במערכת השמש למעט מרקורי ופלוטו (הנחשב כעת ככוכב לכת זעיר) נראים כמעט מעגליים; פירושו של דבר שהאליפטיות של המסלול היא קטנה מאוד. ההסבר יכול להינתן במספר רמות. ברמה הפשוטה ביותר (ללא כניסה לנוסחאות) ניתן לומר שלגרם שמימי (לדוגמא כוכב שביט) המקיים אינטראקציה עם גרם שמימי אחר (לדוגמא השמש) יתכנו 4 מצבים:
(1). מסלול היפרבולי (כמו האות U ששפתיה מתרחבים החוצה). כוכב השביט מתקרב לשמש ויש לו מספיק אנרגיה להימלט מכוח המשיכה שלה לכן השמש רק משפיעה על מסלולו ומטה אותו אך הוא ממשיך בדרכו.
(2). מסלול מעגלי מושלם, שהוא מקרה פרטי של מסלול אליפטי. מקרה כזה קשה להשגה כי כל השפעה חיצונית תגרום ליציאה מהמצב ("מצב לא יציב").
(3). מסלול אליפטי.
(4). מסלול ספיראלי שפירושו למעשה שלכוכב השביט אין מספיק אנרגיה להימלט מהשמש והוא ייפול לתוכה (התנגשות). מסלול מעגלי מושלם לא יכול להיווצר במערכת השמש וזאת מכיוון שיש יחסי גומלין כבידתיים בין כוכבי לכת שונים. משיכה מסובכת זאת משנה מעט את המסלולים ומה שנוצר הוא תנועה אליפסואידית.
