בימי מגפת הקורונה מיהרנו לעבור למפגשים וירטואליים, ששינו את הדרך שבה אנחנו מתקשרים ולומדים. אילו השלכות יש לתקשורת הווירטואלית על המוח ועל ההתנהגות?
מגפת הקורונה הצריכה מאיתנו לשנות חלק מהתקשורת שלנו עם אנשים אחרים. בשיאה עברו שיחות עם קרובי משפחה וחברים, שיעורים בבתי הספר ופגישות עבודה להתנהל בשיחות וידאו דרך מדיה דיגיטלית. גם לאחר שוך המגפה נשארו פגישות וידאו נפוצות יותר משהיו בעבר. תופעה שזכתה לכינוי "עייפות זום" – כלומר, עייפות רבה מהרגיל לאחר שיחות ועידה בווידאו – הובילה חוקרים לבחון את דפוסי פעילות המוח בזמן תקשורת וירטואלית. עוד לפני שהתבסס מחקר של ממש בתחום עלו השערות לגבי הסיבות לתופעה, כמו יציאה מהסנכרון שאנחנו רגילים אליו בתקשורת פנים מול פנים כתוצאה מהעיכוב במענה, שמשבש את הקצב הטבעי של השיחה, וכן מחסור במידע לא מילולי, כמו הבעות פנים ומחוות גוף, שמשפרות את הבנתנו לגבי הרגשות של מי שבצד השני של השיחה.
כשאנחנו מקיימים יחסי גומלין עם הזולת, לעיתים אנחנו מתאימים את תנועות הגוף, הבעות הפנים או המחוות שלנו לאלה של בני השיח שלנו. לדוגמה, אם מישהו מחייך אליי, אני עשויה לחייך בחזרה. בדומה לכך, בזמן תקשורת חברתית לפעמים גם הפעילות המוחית של שני צדדי השיח הופכת מתואמת יותר, תופעה שנקראת סנכרון מוחי. בתחילת המגפה שיערו חלק מהחוקרים שיש הבדלים בפעילות המוחית בעת תקשורת וירטואלית, בהשוואה למפגש פנים אל פנים, ושבמפגשים וירטואליים נוצר פחות סנכרון מוחי. מפגשים פנים מול פנים כוללים מרכיבים כמו קשר עין, קול, מחוות גוף, מגע ואפילו אותות ביולוגיים, כמו ריחות – שכולם תורמים לסינכרון מוחי חזק יותר, ואינם קיימים במלואם בתקשורת וירטואלית. אם אכן יש פחות סנכרון מוחי במפגשים וירטואליים, יש לכך חשיבות - שכן הסנכרון הזה מחזק קשרים חברתיים ומשפיע על היכולת שלנו ליצור מערכות יחסים בעלות משמעות.
מגפת הקורונה הצריכה מאיתנו לשנות חלק מהתקשורת שלנו עם אנשים אחרים. מסך של אפליקציית זום | Shutterstock, DANIEL CONSTANTE
לא מסונכרנים באותה מידה
כיום, כחמש שנים מתחילת המגפה, הצטברו ראיות שמצביעות על פעילות שונה של המוח בעת תקשורת מרחוק, בהשוואה לתקשורת ישירה פנים-מול-פנים. באפריל 2023 פורסם מחקר שבו משתתפים ביצעו משימות בזוגות, כשבחלק מהמקרים הם נפגשו פנים-מול-פנים, ובאחרים באופן וירטואלי. במהלך המחקר הוקלטה הפעילות המוחית של המשתתפים באמצעות fNIRS (ראשי תיבות של Functional Near-Infrared Spectroscopy, ובעברית ספקטרוסקופיה תפקודית כמעט-אינפרא-אדומה), אמצעי דימות שמודד שינויים ברמות החמצן בקליפת המוח, המתרחשים כשמשתנה רמת הפעילות של אזורים מסוימים במוח. המפגש בין המשתתפים צולם בווידאו, והם מילאו שאלונים להערכת החוויה הסובייקטיבית שלהם, תכונותיהם האישיות, היצירתיות שלהם ומידת ההיכרות שלהם עם תקשורת וירטואלית.
תוצאות המחקר הראו שבמפגשים הווירטואליים היו פחות חילופי דוברים בשיחה, מה שאולי מצביע על הפרעה בזרימה הטבעית שלה – מרכיב חשוב בתקשורת חברתית יעילה. בשיחות הווידאו נצפתה יותר פעילות באזורים קדמיים-ימניים במוח, שהייתה קשורה לאותו מיעוט בחילופי דוברים במהלך השיחה. פחות חילופים בשיחה נמצאו קשורים גם לפחות שיתוף פעולה בין המשתתפים ולביצועים נמוכים יותר במשימות שנבחנו במחקר, שבדקו יכולת פתרון בעיות, חשיבה יצירתית ויכולות חברתיות-רגשיות. בנוסף, נצפו הבדלים בסינכרון המוחי בין מפגשים וירטואליים למפגשים פנים-אל-פנים. באופן כללי, במפגשים הווירטואליים נצפו פחות דפוסי סנכרון מוחי שקשורים לשיתוף פעולה ולהתנהגות חברתית.
במפגשים הווירטואליים היו פחות חילופי דוברים בשיחה, מה שאולי מצביע על הפרעה בזרימה הטבעית שלה. אישה בפגישת זום | Shutterstock, Andrey_Popov
תסתכלו לי בעיניים
במחקר נוסף שהשווה את דפוסי הפעילות המוחית בין מפגשים פנים-מול-פנים למפגשים וירטואליים נבחנו גם כיוון המבט של המשתתפים וגודל האישונים שלהם, באמצעות מעקב אחר תנועות עיניים. תוצאות המחקר הראו שהמשתתפים שפגשו את זולתם פנים-אל-פנים הביטו באזור הפנים של בני הזוג זמן ארוך יותר. בנוסף, קוטר האישונים שלהם היה גדול יותר, מה שמצביע על עוררות גבוהה יותר. מבחינת דפוסי הפעילות המוחית, נצפו גלי מוח איטיים – שקשורים, בין היתר, לעיבוד הבעות פנים – חזקים יותר במפגשים של פנים-אל-פנים. החוקרים גם מצאו שבשני סוגי התקשורת פעלו מסלולים עצביים שונים, ושרמות הסנכרון המוחי באזורי מוח מסוימים היו גבוהות יותר אצל בני זוג שנפגשו פנים-אל-פנים.
החוקרים הסיקו שבקשר וירטואלי מופחתת הפעילות העצבית במסלולים שקשורים לעיבוד חברתי, והציעו שבקשר כזה לא מועברים באותו אופן רמזים חברתיים חיוניים להכוונת תקשורת חברתית, כמו הבעות פנים ומחוות גופניות. לכך ייתכנו להיות הסברים שונים, כמו חוסר היכולת ליצור קשר עין ישיר בשיחת וידאו.
שינוי נוסף במהלך מגפת הקורונה היה המעבר ללמידה מרחוק. ילד לומד מול המחשב | Shutterstock, Maria Symchych
לומדים רחוק
שינוי נוסף במהלך מגפת הקורונה היה המעבר ללמידה מרחוק, שהעלה שאלות רבות לגבי איכות הלמידה בפלטפורמות מקוונות. במחקר שפורסם לפני כשנתיים השוו חוקרים מהטכניון את איכות הלמידה בשיעור פרונטלי (פנים-אל-פנים) לשיעור מקוון. המחקר כלל שיעור קצר בן 15 דקות, שבסיומו נשאלו התלמידים חמש שאלות הבנה. הפעילות המוחית של המורה והתלמידים הוקלטה באמצעות EEG.
בלמידה פנים-אל-פנים נצפו רמות גבוהות יותר של הבנה ושל סנכרון מוחי בין המורה לתלמידים, אם כי גודל המדגם הקטן הגביל את היכולת לבצע ניתוח סטטיסטי לתוצאות, ונדרשים מחקרים נוספים על קבוצות גדולות יותר על מנת לחזק את הממצאים. תוצאות המחקר מרמזות שתלמידים שלומדים פנים-אל-פנים עשויים לחוות סנכרון מוחי וקשב גבוהים יותר, ולכן ללמוד יותר ביעילות.
תכתוב, היא אמרה לי, תכתוב
במקביל לירידה ההדרגתית בתקשורת פנים-אל-פנים, תקשורת בהתכתבות ובהודעות טקסט, כמו ביישומון ווטסאפ, צוברת תאוצה. מחקר של קבוצת חוקרים מאוניברסיטת רייכמן התמקד בשאלה האם קשרים חברתיים בהתכתבות יכולים לענות על הצורך האנושי בקרבה. הם השוו את הסינכרון המוחי בזמן התכתבות לסנכרון שנוצר במהלך תקשורת טבעית פנים-אל-פנים, בין שבעים זוגות של אמהות ומתבגרים. תוצאות המחקר הראו שהמוחות של האמהות ושל המתבגרים הסתנכרנו בתחום גלי בטא, שממלאים תפקיד בתהליכים של קשר, אמפתיה וחמלה – גם בתקשורת בהתכתבות וגם בתקשורת פנים אל פנים. עם זאת, הסנכרון היה חזק וארוך במידה משמעותית בתקשורת פנים-אל-פנים בהשוואה לתקשורת בהתכתבות.
תהליכי סנכרון יכולים להתרחש גם כשהתקשורת מתבצעת באמצעות מדיה דלילה במידע שכוללת רק טקסט, אולם בצורה פחותה בהשוואה לתקשורת פנים-אל-פנים. מתוך המאמר Schwartz, L., et al. Sci Rep 2024
ממצאי המחקר מראים שתהליכי סנכרון יכולים להתרחש גם כשהתקשורת מתבצעת באמצעות מדיה דלילה במידע שכוללת רק טקסט, אולם בצורה פחותה בהשוואה לתקשורת פנים-אל-פנים. לצד היתרונות הברורים של תקשורת באמצעות טקסט, כמו הזדמנות לקבל עזרה וייעוץ מרחוק בזמן אמת, הסיקו החוקרים שמפגשים פנים-אל-פנים יוצרים רשת עשירה של קשרים בין-מוחיים, וזו אינה נוצרת כאשר הקשר מבוסס על הודעות טקסט. התקשורת באמצעות טכנולוגיה לא מספקת במלואה את הצורך האנושי בקשר וביחסים חברתיים, וייתכן, כותבים החוקרים, שאנחנו משלמים מחיר כאשר אנו מתקשרים באמצעות הודעות טקסט במקום פנים-אל-פנים. הם אף מזהירים שהסתמכות מופרזת על התכתבות עלולה להיות מסוכנת, במיוחד עבור מתבגרים, שמוחותיהם עדיין נתונים בעיצומם של תהליכי התפתחות ושינוי.
נראה שתקשורת וירטואלית עשויה להשפיע על המוח ועל ההתנהגות כאחד: להוריד את רמת הסנכרון המוחי, לפגוע בשטף השיחה, לפגוע באיכות הלמידה ולהשפיע על עיבוד רמזים חברתיים. עם זאת, חשוב להדגיש שסנכרון מוחי מתרחש גם במפגשים מקוונים, אם כי במידה נמוכה יותר.
