האתרוג שאנו מכירים כיום הוא לא "פרי עץ הדר" שמוזכר בתורה אלא עולה חדש ממזרח אסיה שהגיע לאזורנו רק לפני כאלפיים שנה

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא כג, מ')

ביהדות אחת המצוות בחג הסוכות היא "נטילת לולב", נענוע של ארבעת המינים יחד. מקור המצווה הוא בפסוק המצוטט מספר ויקרא, שאחד מארבעת המינים המוזכרים בו הוא "פרי עץ הדר". לא ברור בפרי של איזה עץ מדובר, אך אפשר לומר בבטחה שהפרי בפסוק הוא לא אתרוג, ולא פרי של אף עץ אחר המכונה בימינו "עץ הדר".

למרות זאת, באופן מסורתי משתמשים באתרוג כאחד מארבעת המינים, והוא משמש בתפקיד זה כבר אלפי שנים. כל עצי ההדר – ההדרים – קיבלו את שמם מן האתרוג לאחר שהוחלט שהוא "פְּרִי עֵץ הָדָר" שבפסוק.

האתרוג (Citrus medica) הוא מין של עץ בסוג הדרים שמקורו בדרום-מזרח אסיה או בצפון הודו. הוא אחד מארבעת ההדרים הקדמונים שהם "האבות המייסדים" של זני ההדרים האחרים שאנו מכירים היום. המייסדים הנוספים הם המנדרינה (Citrus reticulata), הפומלו (Citrus maxima) והפאפדה (Citrus micrantha) וזני ההדרים נוצרו מהכלאות טבעיות ומלאכותיות ביניהם.

אתרוג מזכיר במעט לימון אך למרות הדמיון הוא אינו כזה. כל הלימונים והליים הם תוצאה של הכלאת האתרוג עם פרי הדר אחר. הלימון המוכר ביותר (Citrus x limon) הוא הכלאה של אתרוג עם תפוז מר (חושחש), שהוא בעצמו צאצא של פומלו ומנדרינה.

כמו מיני הדרים רבים הגיע האתרוג מהמזרח הרחוק למזרח התיכון. תחילה נדד לפרס, שם קיבל את השם טוּרוּנג', שממנו גם נגזר השם העברי "אתרוג". לארצנו הגיע האתרוג עם הגולים ששבו מבבל בתקופת השלטון הפרסי והקימו את בית המקדש השני. האתרוג הפך במהרה לסמל יהודי, שעיטר מטבעות ובתי כנסת. בספרות המערבית הוא תואר לראשונה במאה השלישית לפני הספירה על ידי הפילוסוף היווני ואבי הבוטניקה תאופרסטוס, שכינה את הפרי "תפוח פרסי" או "תפוח מָדַיי". מכאן גם שמו המדעי, C. medica, על שם ממלכת מדי.

כל עדה והעדפותיה, העיקר שלא יהיו פגמים. שלושה זנים של אתרוגים | מקור: ויקיפדיה, נחלת הכללכל עדה והעדפותיה, העיקר שלא יהיו פגמים. שלושה זנים של אתרוגים | מקור: ויקיפדיה, נחלת הכלל

טעם וריח

פרי האתרוג כמעט ואינו מכיל מיץ ואינו טעים אך הוא בעל קליפה עבה וריחנית, שמכינים ממנה ממתקים ומפיקים ממנה חומרי ריח. עם זאת, הפרי מוכר יותר לא כממתק אלא כבעל תפקיד בטקסים דתיים: אתרוגים מהזן "ידו של בודהה" הם חסרי מיץ, נראים כמו תמנון, או משהו שיצא מגנו של קת'ולהו, ולא כמו הפרי המוכר לנו, ומשמשים כמנחה במקדשים בודהיסטים.

אולם, סביר שכשקראתם על טקסים דתיים לא חשבתם על בודהיזם ועל אתרוגים תמנוניים אלא על האתרוג הצהוב, דמוי הלימון, שבקצהו יש פיטם ושמשתתף במצוות "נטילת לולב". כדי שאתרוג יתאים לנטילה הוא חייב להיות כשר: בנפח ביצה לפחות, ללא פגמים ועיוותים, שהפיטם או העוקץ שלו לא נפלו במהלך הקטיף או לאחריו, ושלא גדל על ידי הרכבה, כלומר שעץ האתרוג לא הורכב על עץ הדר אחר ששימש כבסיס (כנה) אלא גדל על שורשיו. אסור גם שמקור העץ יהיה מעץ שהורכב.

בגלל החשש מהרכבה במאה ה-19 העדיפו יהודי ארץ ישראל לקנות אתרוגים מפלחים ערבים, כיוון שהיה מקובל שהם מגדלים את העצים בשיטות מיושנות. לקראת סוף המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20 נעלמו האתרוגים מהמשק הערבי ואנשי המושבות החלו לגדל אותם בעצמם. אולם, רוב הזנים שגידלו היהודים ושמגדלים עד היום בארץ, מבוססים על הזנים שטופחו בפרדסי הערבים.

משמש מנחה במקדשים בודהיסטים וגם בתעשיית הממתקים. אתרוג "ידו של בודהה" | מקור: ויקיפדיה, נחלת הכללמשמש מנחה במקדשים בודהיסטים וגם בתעשיית הממתקים. אתרוג "ידו של בודהה" | מקור: ויקיפדיה, נחלת הכלל

כיום מגדלים בישראל יותר מ-1,000 דונם של אתרוגים מזנים שונים, המועדפים על קהילות שונות, כגון עולי תימן או חב"ד. גם במקומות אחרים בעולם, בהם איטליה, קורסיקה וארצות הברית מגדלים אתרוגים כדי לשווקם ליהודים.

ואם אתם שומרי מסורת ויש לכם סוכה: לא משנה מה מקורם של האתרוגים בה, לאחר ששמרתם עליהם היטב בחג אתם יכולים להכין מהם ריבה או ממתקים, או לנסות לשלבם במתכונים שונים. חג שמח. ובתיאבון.

18 תגובות

  • אנונימי

    דרך ארץ

    מאיפוא הביטחון והעזות לקבוע שפרי ההדר אינו האתרוג?
    אדרבה, מחקרים מראים שהפרי היה מצוי בארץ,
    ומכל מקום בהעדר כל ממצא אחר, זה די אוילי לקבוע או אפילו לטעון שהמסורת הקפדנית אינה נכונה.

  • ר

    מאיפה החלטת שהכתבה קובעת שהמסורת הקפדנית אינה נכונה?

    להפך, דרך כל ההיסטוריה, מצאו דרך לקבוע מה כשר ומותר לשימוש. זאת כתבה שמעמיקה ביהדות למי שסקרן. אבל לא קראת בעיון, קראת לתגובה שלך ״דרך ארץ״- וכבר גידפת את הכותב שהוא עז מצח ואוויל. אז מי זקוק לשיעור בדרך ארץ? סוכות שמח לך ידידי היהודי

  • ירון

    האם בדקת אתרוג תימני?

    פריו טעים להבדיל מהאתרוגים שמנית,
    בעל חדרי זרע,
    ללא בקבוקונים
    נראה שדילגת עליו בסקירה , מעניין כיצד הוספתו לבחינה תשפיע עליה...

  • אריק

    חבל לכם על הזמן...

    האתרוג זה הפרי המקראי..
    אגב נידון גם בהקשר של עץ הדעת..
    אך בלי קשר- ישנה מסורת מאב לבן. מרב לתלמיד... ממשה רבינו. נקודה. סימן קריאה ענק.
    כשעלו עולי בבל- הם הביאו איתם- אתרוגים- כי זה פרי עץ ההדר. הם הכירו אותו- שהרי אבותיהם השתמשו בו ל4 המינים..
    כמו שיבוא משהו שיטיל ספק במסורת צורת התפילין וצבען.. מה נסגר?

  • אנונימי

    אימות שמועה לגבי אתרוגים מרוססים

    המלצתם על הכנת ריבה מהאתרוגים בסוף החג. שמעתי שמועה שרוב האתרוגים מרוססים כי לא מיועדים למאכל ואולי לא כדאי להכין מהם ריבה. תוכלו לאמת או להפריך את זה?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןנעם לויתן

    אבדוק

    הבנתי שכדי להיות כשר אתרוג צריך להיות ראוי לאכילה, אך אברר לאחר החג עם משרד החקלאות. בכל מקרה תמיד מומלץ לשטוף היטב במים פירות לפני שאוכלים אותם.

  • עמיחי מזר

    עוד כמה עובדות

    בתל קדום שנחפר ב2009 התגלה איזור מנהלי עצום מתקופת בית ראשון, חוץ מידיות 'למלך' שהתגלו שם, נמצא לא מעט פולן (אבקת צמחים) של האתרוג ההודי.
    צאו לסיור ברמת רחל והיווכחו בעצמכם.
    בין השורות ניתן לקרוא שהכותב בז לקשר בין הדת כיום והקשר שלה למקרא וזה חבל.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןנעם לויתן

    אלה העובדות

    אין כל סיבה להניח שעץ הדר שבפסוק הוא אתרוג, מאחר שאתרוג הגיע רק בימי בית שני, עם עולי בבל.

    בסקירה המצורפת, שמתייחסת גם לחפירות בארץ, מדברים על ממצאי זרעים (שלא מראים דבר ושלא בטוח בכלל שהם של אתרוג) וכן על ממצאי אבקה שתואמים את מה שכתוב בכתבה - תקופת עולי בבל:
    http://hortsci.ashspublications.org/content/52/6/814.abstract
    האבקה נמצאה במבנה שקיים כבר מתקופת בית ראשון, אך בשכבה מתקופה מאוחרת, תקופת שיבת ציון.

    בנוסף עדויות מיצירות שונות מציגות את האתרוג רק בתקופה מאוחרת יותר, ויש פרשנים שטוענים שפרי עץ הדר הוא אצטרובל, הפרי של עץ בשם "דר". כנראה אצטרובל הארז. לא סתם לא מופיע אתרוג (טוּרוּנג') בפסוק. האתרוג מקורו בפרשנות מאוחרת שהתקבלה. בספר נחמיה (ח, טו') לדוגמה מדובר באצטרובל האורן ("וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן")

  • הויקיפד השלישי

    מתוכן המאמר הבנתי את ההפך מכותרתו

    אם זה זן הדר קדום, סביר מאוד להניח שאליו מתייחס המקרא. מה גם שיהודים ממדי חזרו איתו בתחילת צקופת בית שני והם כנראה השתמשו בו כי ידעו משהו עליו מהדורות שקדמו להם.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןנעם לויתן

    העדויות והפסוקים מראים

    לא סביר שאליו מתכוון המקרא ולכן גם האתרוג (טורונג') לא מוזכר בו, אף שמאז שהגיע לארץ בימי בית שני התבסס ואף הפך לחשוב לפולחן - כפי שמעידים עיטורי המטבעות ובתי הכנסת בתקופות לאחר הגעת האתרוג לארץ.

    יש פרשנים שטוענים שפרי עץ הדר הוא אצטרובל, הפרי של עץ בשם "דר". כנראה אצטרובל הארז. האתרוג מקורו בפרשנות מאוחרת שהתקבלה. לדוגה בספר נחמיה (ח, טו') לא מוזכר האתרוג אלא מדובר באצטרובל האורן ("עֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן")

  • הויקיפד השלישי

    דרך נוספת להצגת הנושא:

    פרופ' יהודה פליקס, מומחה לבוטניקה וזואולוגיה של תקופת התנ"ך והתלמוד ואחרים סבורים כי האתרוג היה מוכר בארץ בתקופת המקרא. לעומת זאת, שמואל טולקובסקי, חוקר ההדרים סבור כי האתרוג הגיע לארץ רק בתקופה הפרסית, אולי בעקבות כיבושי אלכסנדר מוקדון ‏‏[4]. זהר עמר מסכם את עמדתו בנושא: "העדר מקורות (באשר לטיבם של פרי עץ הדר) אינו יכול לשמש ראיה לקיומו של האתרוג או להעדרו". מדובר במסורת זיהוי קדומה וכל עוד אין אחרת אין סיבה לדחותה.

  • יוני

    האמנם?

    המאמר החצוף וכותבו קובעים ללא ערעור שהאתרוג הוא לא "פרי עץ הדר" ובכך גורם לבעיית אמינות לתורה כולה, מן הדין לפחות להציג שזו לא קביעה חד משמעית והדעות חלוקות ויש לאתרוג שורשים כבר בבית הראשון, כפי שרואים בקריאה קצרה פה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%92.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןנעם לויתן

    אין קשר לתורה או לאמינותה

    אמינות התורה לא בדיון מאחר שהדיון הוא על אתרוג ובתורה לא מופיע אתרוג אלא "פרי עץ הדר". פירושים מאוחרים החליטו שזה אתרוג.

    ויקיפדיה העברית היא לא מקור. מוזמן לקרוא את הסקירה המדעית בנוגע לאתרוג שמצביעה על תקופת עולי בבל כזמן שבו הגיע העץ לארץ:
    http://hortsci.ashspublications.org/content/52/6/814.abstract

    בנוסף, כאמור, עדויות מיצירות שונות מציגות את האתרוג רק בתקופה מאוחרת יותר. בשום מקום בפסוק לא מופיע אתרוג (או טורונג'), ויש פרשנים שטוענים שפרי עץ הדר הוא אצטרובל, הפרי של עץ בשם "דר". כנראה אצטרובל הארז.
    ההחלטה ש"פרי עץ הדר" הוא אתרוג היא מאוחרת ומקורה בפרשנות שהתקבלה. גם בספר נחמיה (ח, טו') מדובר באצטרובל האורן ולא באתרוג ("עֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן")

  • אמיר

    נעם,מוצא האתרוג המקראי באסיה,ונחמיה לא דיבר על 4 המינים ,שים לב

    הפסוק המפורסם בנחמיה בו מתבקשים העולים להביא צמחים מסוימים מוכיח בעצמו בהתבוננות פשוטה כי אינו קשור ישירות ל4 המינים,בואו נביט
    "וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל-עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר--צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי-זַיִת וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן, וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת: לַעֲשֹׂת סֻכֹּת, כַּכָּתוּב. {פ} טז וַיֵּצְאוּ הָעָם, וַיָּבִיאוּ, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל-גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם, וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים--וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם"
    נראה בברור מהפסוק שאותם עצים הוצרכו לעולים כדי לבצע סיכוך לסוכות,שכן נכתב "ויעשו להם סוכות איש על גגו ובחצרותיהם...שער המים"כלומר הגולים מביאים את העצים כדי לבנות את הסוכות עצמם וכדי לסכך בהן את הסוכות שכן מפורש בפסוק עצמו ללא שום פקפוק"ויעשו להם סוכות איש על גגו "
    לא כתוב בשום מקום קודם שיש לנענע ענפי עלי זית,ולא אצטרובלים מענפי עץ שמן(סוג אורנים ע"פ רוב הפרשנים)
    לכן אין לפסוק בנחמיה שממנו הוסק כביכול שהאתרוג הוא עץ שמן כל קשר של זיהוי או קישור.האתרוג הוא אתרוג,ועץ השמן הוא עץ שמן שהובא לסיכוך בלבד.הפסוק מציין אילו מיני צמחים מובחרים יש להביא לצורך בניית הסוכות והסיכוך ע"פ דרישות ההלכה והידור המצווה . כפות תמרים ,עץ שמן-אורן,והדסים הם עצים שמטבעם נשמרים רעננים זמן רב גם לאחר קטיפתם על כן השתמשו בהם הגולים לסיכוך מעבר לכך בהדסים ובאורנים יש ריח טוב.
    לגבי עץ הדר וערבה הם כלל לא מוזכרים כאן?אם נחמיה רוצה שיביאו 4 המינים ,לאן הם נעלמו?מה פתאום ההדר הפך לעץ שמן?ואיפה הערבה?הגולים הכירו היטב את התורה וידעו מהו אתרוג מהו הדס מהוא לולב ומהי ערבה, לכן טענתך שעץ שמן הוא אורן או אצטרובליו חסרה כל יסוד,ואינה מהימנה.
    כך שלאצטרובלים אין כל קשר לעץ ההדר שהשתמשו בו הגולים ובני ישראל מזמן קבלת התורה. לגבי האתרוג שלנו ומהו מקורו,הוא ללא ספק פרי ממשפחת פרות ההדר המוכר לנו בשם זה גם כיום,שמו לא השתנה וריחו המשכר לא נמר לגבי הטענה היוונית שזו תפוח מדיי או פרסי ייתכן שהם הכירו את הפרי משם שכן היוונים היו קרובים יותר לאזורים הללו מבחינת דרכי הסחר,השפה,והתרבות בקשרים ישירים יותר. ,טענה זו שפרי זה נקרא כך ע"פ היוונים רק מחזקת את הידיעה כי מוצאו הוא לא במזרח הרחוק אלא באסיה,התפוצה של עץ זה באזור המרכז אסייתי פרס ומדי אינה מפתיעה שכן שם ישבו רוב היהודים מימי בית ראשון ולכן טבעי שתפוצתו תיהיה רחבה שם בשל הצורך של הגולים בו,ככול הנראה השתרשות השם היווני היא תוצאה ישירה לכך , אופן העברת המסורת והזיהוי של האתרוג הועברה מדור לדור,אב לבן,קהילה לקהילה,ואין שום הגיון סביר שהוא התחלף פתאום לפרי אחר,כפי שחוטי הציצית נשארו בדיוק באותה הצורה שהן היו לפני 3,000 שנה וכשם שהתפילין שנמצאו בקומראן הם ממש העתק מדויק של התפילין בימינו,כך גם האתרוג הינו אותו אתרוג ,אולי רק קצת מרוסס יותר:) המדרשים אגב מציינים כי היו לבני ישראל קשרי מסחר עם תגרים שסבבו את המדבריות שבהם נדדו בני ישראל ,וכי הם סיפקו להם סחורות שונות שלא היו בידם או שלא היו נפוצות ליושבי המדבר,בינהם בפרי האתרוג.
    עד היום באזורים החקלאיים הבודדים שנמצאים בחצי האי ערב הצפוני ניתן למצוא עצי אתרוג,זכרון עמום וכואב להתיישבות היהודית הענפה שנדחקה דרומה וחלקה נעלמה עם עליית מוחמד.
    בתימן לשם נדחקו רוב שארית הפליטה היהודית מחצי האי ערב היו מטעי אתרוגים לרוב.לא אצטרובלים:) אלא אתרוגים.בכול מקום ומקום שבו ישבו קהילות גדולות של יהודים החל מההגליות הראשונות של עשרת השבטים "לערי מדי "ולפרס ועד גלות בבל,נפוץ העץ לכל מקום בו ישבו יהודים עוד לפני בית שני,על כן לא פלא שהיוונים כינו אותו תפוח פרסי או תפוח מדיי. אזורי יבול נרחבים של אתרוגים עתיקים נמצאים עד ימינו בכול המרחב אליו יהודים הגיעו ותנאים האקלים איפשרו את צמיחותו
    להלן הרשימה:
    תימן(גולים מימי בית ראשון ושני מגיעים בהמוניהם לאזור)
    אזור בבל,ומזרחה בהרחבה פרס והתפוצה הנרחבת שלה כיום גבולות אוזביקסטן כולל חלקים נרחבים מאפגניסטן של ימינו-גלות בית ראשון ושני,מרכז הגליית עשרת השבטים ע"פ ספר מלכים,ודברי הימים ופיענוח שמות האזורים בגמרא,ומאוחר יותר התפשטות של חלק מגולי בבל שלא שבו בבית שני.
    יוון ואיטליה,האיים היוונים,וחבליה הדרומיים והקרובים של איטליה-הגליית בית שני,אזורים אלו הפכו למרכזי אתרוגים(לדוגמא קלבריא)
    צרפת וספרד-האזורים החמים לחוף הים התיכון,הגליית בית שני
    מרוקו-רצועה רחבה בעמקים של הרי האטלס ובאזור כולו-רוב הגולים מבית שני,וכמובן מאות שנים אחרי זה תפוצה של יהודים שנודדים מספרד וצרפת אל צפון אפריקה.
    ובכן האתרוג הוא האתרוג,כמו שהציצית היא ציצית,התפילין הם תפילין,אלפי שנים
    דור אחרי דור,מאבא לבן,מגירוש לגירוש,ממשפחה למשפחה,מקהילה לקהילה ומעיר לעיר.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןנעם לויתן

    כפי שכתוב בכתבה מוצא האתרוג בן ימינו באסיה (במזרח הרחוק)

    ממנה הוא הגיע לאזורינו על פי העדויות רק בשיבת ציון. לפני כן הוא לא גדל בארץ. לאחר מכן הוא אולי נדד עם היהודים, אך זה לא רלוונטי למוצאו. הזיהוי של אתרוג עם "פְּרִי עֵץ הָדָר" לקח זמן, והתפשט במאה הראשונה לספירה. כפי שמוסבר בכתבה מאתר אוניברסיטת תל אביב:
    "במאה הראשונה לספירה החלה פרשנות חדשה שעיקרה זיהוי מפורש של מיני הצמחים הנזכרים בויקרא עם ארבעה סוגי צמחים מוגדרים: תמר, ערבה, אתרוג והדס," מסבירה ד"ר לנגוט. "התקבעותו של האתרוג במסורת סוכות במאה הראשונה לספירה אינה רק טקסטואלית אלא גם ויזואלית. האתרוג מופיע לצד הלולב במטבעות החל מהשנה הרביעית למרד הגדול (ניסן 69 – אדר 70 לספירה) ועל מטבעות מימי מרד בר-כוכבא (136-132 לספירה). עם זאת, בעוד ההדס, התמר והערבה גדלים בר במחוזותינו, האתרוג אינו יליד האזור."

    עוד עדות לכך, שמוזכרת בכתבה באוניברסיטת תל אביב, היא תרגום השבעים:
    השבעים שתרגמו את חמשת חומשי תורה ליוונית במאה השלישית לפנה"ס, תרגמו את הפסוק על "פְּרִי עֵץ הָדָר" בזיקה לתואר הפרי, שצריך להיות נאה והדור, בדומה למשתמע מהפסוק שבמקרא. בתיאור חג הסוכות בספר נחמיה, ומעט מאוחר יותר בספר מקבים (מאה שנייה לפנה"ס), הצירוף "פְּרִי עֵץ הָדָר" אינו נזכר כלל. מספר חוקרים הבינו מן הצירוף "פְּרִי עֵץ הָדָר", שיש להביא מינים שונים של פֵּרות מהודרים, שזו גם המסורת השומרונית היום, ואפילו שכפות התמרים, ענף עץ עבות וערבי הנחל צריכים להיות מהודרים. בתרגום השבעים נכתב "פרי עץ הדור", אבל בתרגומים מאוחרים ממנו, לאחר המאה הראשונה לספירה, כבר נזכר האתרוג בשמו המפורש בדרך כלל בתוספת תואר שנועד לתרגם את ה"הדר".

    כמו מסורות רבות אחרות גם זיהוי פרי עץ הדר השתנה עם השנים. בתחילה היה מדובר בפרי עץ נאה והדור ובהמשך, לאחר שהאתרוג הגיע מדרום-מזרח אסיה או צפון הודו לאזורנו, החלו לזהות את פרי עץ הדר עם הפרי הזר - האתרוג.

    הכתבה באתר אוניברסיטת תל אביב: https://www.tau.ac.il/research/four-species

  • אמיר

    תרגום השבעים אינו אסמכתא,ואונבריסיטת תל אביב אינה הר סיני

    נעם שלום, שמחתי לפחות שהגענו לכמה הבנות
    1.הפסוק בנחמיה ,פשוט תתבונן בו לפי שקופצים למקורות זרים ומפוקפקים,מתייחס לעשיית סוכה אני מדגיש עשיית סוכה,כלומר אותו מבנה הנדסי זמני שהוצרכו לבנות ולסכך בו שנאמר"ויעשו סוכות איש על גגו"ולא כתוב ויקחו את ארבעת המינים וינענעו.....אל תתעלם מזה...קרא את הפסוק.
    2.לגבי תרגום השבעים,תרגום השבעים אינו אסמכתא,הוא תרגום מאוחר מאוד ביחס לתרגומים הארמיים המקוריים שיש בידינו,התרגום הוא שריד רחוק של תרגום שהתבקשו חכמי ישראל לכתוב לתמי המלך בו היו רק חמשת חומשי התורה המוכרים לנו כיום,אולם מאז ועד מה שנקרא היום תרגום השבעים עברו הרבה מים בירדן והרבה מהתרגום המקורי והאותנטי שונה,שובש והוכנסו בו ספרים שבברור לא תורגמו בתקופה התלמיית אלא הרבה יותר מאוחר,לכן כל התרגום אינו התרגום המקורי בוודאי עליו כתבה הגמרא שבו נכפה על חכמי ישראל לתרגם את תורתם העלומה לתלמי.מה שיש בידינו היום הוא עיבוד מאוחר מאוד ולא מהתקופה התלמיית ואינו התרגום המקורי.
    שנית גם למי שיתעקש להאחז בענף השברירי של תרגום השבעים הלא מקורי שיש בידינו,ישים לב שהמתרגמים תרגמו בכוונת מכוון מילים מסוימות בתרגום השבעים באופן שונה מהנכתב בתורה כדי לא להעליב את תלמי,לפגוע,וכדי שהקוראים ההלנים ועובדי האליל ינסו להבין את המקרא ,אך לא הייתה כוונתם לבאר או להסביר מצוות או לתת מידע ספציפי לגבי קיומם.(את הסוגייה המענינית של תרגום השבעים המקורי של 5 חומשי התורה ניתן למצוא במסכת מגילה עמוד ט) 3.בניגוד למה שכתבת מסורת האתרוג לא השתנתה,משום שהמצוות שניתנו למשה בסיני ניתנו עם ביאורם המלא (ראה ברמב"ם)אך הביאור לא נכתב במסגרת המקרא,וזוהי התורה שבעל פה שקובצה וסודרה במי המשנה כאשר ראו שהיא עלולה להשתכח מחמת הרדיפות והגלויות
    ,מצווה כמו 4 המינים שהיא מצווה כל כך בסיסית,חד שנתית,ובעלת משמעות כה רבה עבור בני ישראל,לא משתנה,בדיוק כמו שהציצית והתפילין לא השתנו,
    תצטרך להבין ולקבל את העובדה שהמקרא דרכו לקצר ונכתב ככה בכוונה,
    אולם לבני ישראל נתפרשו ביאורי התורה והמצווות מיד לאחר מתן תורה בכדי שיוכלו לקיימם,לכן מיד במתן תורה הראשון צוו ישראל לקחת פרי מעץ ההדר שגדל באזורם והם הכירו אותו,והוא נלקח למצווה מאז ועד היום .מצווה כה בסיסית וידועה אינה משתנה לפי פרשנויות.

  • יוני

    "לעשות סוכות"

    תודה על התגובה, אבל ההנחה שמדובר בארבעת המינים או חמשת המינים היא ממש לא ברורה, "לעשות סוכות" זה יכול להיות בשביל לקשט את הסוכה ותו לו. וכמובן התכוונתי לאמינות התורה שבעל פה, ולא התורה שבכתב. וזה שאולי לא מצאו עדות חותכת לאתרוג מימי בית ראשון היא כמובן לא מלמדת שום דבר.

  • יוסף

    אם התורה התכונה בפרי עץ הדר

    אם התורה התכונה בפרי עץ הדר לפרי מסוים
    ואח"כ חז"ל החליטו לקחת אתרוג אכן מערער את האמינות של התורה שבע"פ
    אך בפשטות התורה לא נקטה בשם מסוים אלא תנאי אחד שיהיה פרי עץ הדר
    ובכל תקופה ישנו את הפרי עץ הדר שלו וכולם מקיימים את כונת התורה כפשוטו
    ואכן הרמב"ם נקט שלזה התכונה התורה אך לענ"ד אם הרמב"ם היה יודע את תוצאות המחקר
    הוא ג"כ היה נוקט כפי הפירוש השני