ארגון הבריאות העולמי מודיע מדי שנה על הרכב חיסון השפעת, בהתאם לזנים הנפוצים באותו זמן

שוב עונת השפעת מתקרבת ושוב, כמו בכל שנה, קוראים לנו להתחסן נגד המחלה. שפעת אינה צינון פשוט, אלא מחלה נגיפית קשה ומסוכנת שגורמת למותם של מאות אלפי אנשים בשנה ברחבי העולם ולאשפוזם של רבים אחרים. בממוצע, אחד מכל אלף חולים ימות מהמחלה, כשלרוב יהיה זה אדם מקבוצות הסיכון – ילדים עד גיל 5, קשישים, נשים בהיריון ומדוכאי מערכת החיסון. עם זאת, בכל שנה מתים מהמחלה גם אנשים צעירים ובריאים.

מאחר שחיסון הוא רפואה מונעת יעילה ובטוחה ביותר, ברור שממליצים לנו להתחסן נגד מחלה מסוכנת כזו, כדי להגן עלינו ועל יקירינו. אבל למה ממליצים לנו על החיסון הזה שוב ושוב, מדי שנה? הרי חיסונים אחרים מקנים הגנה לזמן ארוך – פעמים רבות לכל החיים, כמו החיסונים נגד פוליו ונגד חצבת – אחרי מנה אחת או כמה מנות. למה החיסון נגד שפעת מיוחד?

כמו במקרים רבים בחיים, התשובה נעוצה באבולוציה. נגיפי השפעת (influenza) משתנים במהירות גדולה בהרבה מנגיפים אחרים שאנו מחסנים נגדם. כאשר אנו מתחסנים נגד גורם מחלה כלשהו, אנו מלמדים את מערכת החיסון לזהות את גורם המחלה, כך שהיא תוכל להילחם בו ולעצור אותו לפני שיפגע בנו. חיסונים רבים מכילים חלקים מגורם המחלה, שאינם יכולים לגרום למחלה בעצמם.

מערכת החיסון פוגשת את החלקים האלה ובתוך כשבועיים מייצרת נגדם חלבונים מיוחדים הקרויים נוגדנים. בזכות החיסון, אם מערכת החיסון תפגוש אי פעם את גורם המחלה בשלמותו, הנוגדנים יזהו את החלקים הספציפיים שנגדם הם מכוונים ויביאו לחיסולו. במקרה של חיסון השפעת, החלקים שבחיסון הם חלבונים מהמעטפת של נגיף השפעת.

בכל פעם שהנגיף מתרבה בתאי הגוף, נוצרות בו מוטציות אקראיות העשויות לשנות את החלבונים האלו. כמעט מדי שנה החלבונים האלו משתנים במידה כזו שמערכת החיסון אינה מזהה אותם עוד. תהליך זה נקרא "סחיפה אנטיגנית". לנגיפים אלה יש יתרון אבולוציוני על פני נגיפים שמערכת החיסון שלנו כבר למדה לזהות, ולכן הם אלו שמצליחים להתרבות, להתפשט בעולם ולגרום לשפעת של השנה הבאה. זוהי הסיבה לכך שהחיסון הישן מאבד מיעילותו, וההגנה שהוא מקנה למחוסנים נחלשת.

יתרה מזו: לעתים אחד הסוגים של נגיפי השפעת עובר שינוי גדול ומהיר, הגורם להופעתם הפתאומית של נגיפים חדשים. זהו מאורע נדיר, הנקרא "היסט אנטיגני", ויכול להתרחש כשנגיפי שפעת שונים מדביקים בו-זמנית את אותו תא בגוף. החומר הגנטי של הנגיפים מתערבב ויוצר נגיף בן כלאיים חדש. כך נוצר נגיף השפעת הספרדית, שקטלה עשרות מיליוני אנשים בשנים 1919-1918, וכן נגיף שפעת החזירים של 2009 – שמקורו בערבוב של נגיפי שפעת עופות, חזירים ובני אדם – שקטלה מאות אלפי אנשים, במיוחד באזורים שלא הייתה בהם גישה לחיסונים ולטיפול רפואי תומך.

כדי לנסות להגן על האוכלוסייה מפני נגיפי שפעת חדשים, ארגון הבריאות העולמי וארגוני בריאות מקומיים מנטרים את זני השפעת הנפוצים בעולם. פעמיים בשנה, ארגון הבריאות העולמי מפרסם את המלצותיו להרכב חיסון השפעת, פעם לתושבי חצי הכדור הדרומי ופעם לתושבי חצי הכדור הצפוני, שבו נמצאת ישראל. ההמלצות לכל חצי כדור נעשות על פי זני הנגיף שהיו נפוצים בחורף בחצי הכדור האחר, והן מתפרסמות כמה חודשים לפני תחילת החורף, כדי לאפשר לחברות התרופות לייצר את החיסונים בזמן. מאחר שהרכב החיסון מבוסס על תחזיות, ייתכן שזנים חדשים יופיעו לאחר שהחיסונים כבר יוצרו. עם זאת, אפילו בשנים שבהן התחזית אינה קולעת בדיוק להרכב הזנים של אותו חורף, החיסון מספק הגנה חלקית, ומי שנדבק בשפעת למרות החיסון מפתח לרוב מחלה קלה בלבד.

החיסון נגד שפעת כולל שלושה או ארבעה זני נגיפים, שכאמור, כמעט כולם משתנים מדי שנה. השנה, אחד הזנים בחיסון לא השתנה מהשנה שעברה (זן שפעת החזירים) ואילו הזנים האחרים השתנו. כאשר אנו מקבלים מדי שנה חיסון נגד שפעת, זו אינה מנה נוספת של חיסון ישן, אלא חיסון חדש שיגן עלינו מזני השפעת החדשים.

תגובה אחת

  • אנונימי

    מעניין וחשוב

    תודה