נכון שרוב הכוכבים עגולים כמעט לגמרי, אך יש גם שמשות "מעוכות", ואפילו כאלו שנראות כמו בוטן או משפך. איך זה קורה?
כוכבים, למשל השמש שלנו, עשויים מגז לוהט שנקרא פלזמה. הגז נמשך פנימה אל מרכז הכוכב בשל כוח המשיכה, ונתמך על ידי הלחץ הפנימי שבתוך הכוכב. כך רוב הכוכבים נמצאים בשיווי משקל והגז שלהם אינו קורס למרכז הכוכב וגם לא נזרק לחלל. כוח המשיכה פועל פנימה בצורה שווה מכל הכיוונים, והגז מפוזר סימטרית סביב המרכז בצורה של כדור מושלם... או לפחות כמעט מושלם.
רוב הכוכבים מסתובבים סביב צירם במהירויות שונות. פני השטח של השמש שלנו, למשל, משלימים סיבוב ב-25 ימים. הגז המסתובב נוטה בהשפעת הסיבוב להיזרק החוצה מפני הכוכב, מספיק בשביל לעוות מעט את הצורה שלו. למעשה, אפילו כוכבי לכת, שנראים לנו קשיחים ומוצקים, נוטים להיות פחוסים, כלומר קצרים יותר לאורך ציר הסיבוב ורחבים יותר בקו המשווה.
צורת הכוכבים מושפעת גם מזרימת הגז בתוכם. ליבת הכוכבים חמה הרבה יותר מפני השטח שלהם, ובעומק הכוכב נמצא "אזור ההסעה", ובו גז שנמצא קרוב לליבה מתחמם ועולה למעלה, בשעה שגז קר שנמצא ליד פני השטח שוקע פנימה. המחזור הזה מזכיר מים שרותחים במגע עם תחתית הסיר ועולים אל פני השטח.
הגז בכוכב טעון חשמלית והזרמים החזקים של הגז הטעון בתוך הכוכב מייצרים שדות מגנטיים חזקים שמשפיעים גם הם על הצורה הסופית של הכוכב, כפי שנמצא במחקר חדש של אוניברסיטת הוואי.
למרות זאת, הצורה של רוב הכוכבים היא כדור כמעט מושלם. אי אפשר להבחין בעין בלתי מזוינת שהם פחוסים, ורק מדידה מדויקת במכשירים רגישים מאפשרת להבחין בהבדל של אלפית אחוז בין אורך הציר הקצר לאורך הציר הארוך.
כוכבים "מעוותים"
קיימים גם כוכבים נדירים יותר, שיחסי הגומלין שלהם עם כוכבים שכנים משנה את צורתם לחלוטין. דוגמאות לכך אפשר למצוא במערכות בינריות שמורכבות מצמד כוכבים החגים זה סביב זה, לעתים במרחק קצר מאוד. כשכוכבים בינריים קרובים מספיק זה לזה, כוח המשיכה של האחד מעוות את הגז של השני לצורת אליפסה שהציר הארוך שלה מופנה לעבר הכוכב השכן.
תופעה כזאת מתרחשת גם בכדור הארץ, כשהירח, ובמידה מסוימת גם השמש, מעלה את מפלס מי הים בצד שקרוב אליו ובצד הנגדי של כדור הארץ. בכדור הארץ המשיכה הזו גורמת לשינוי של מטרים אחדים בגובה פני הים, שאנחנו קוראים להם גאות ושפל. בכוכבים בינריים קרובים ההשפעה עשויה להיות הרבה יותר משמעותית. למעשה, אם הכוכבים הכפולים קרובים מספיק הם יכולים אפילו לגעת זה בזה, כך שהגז במעטפת שלהם מתערבב בעוד שתי הליבות מקיפות זו את זו. הצורה שמתקבלת מזכירה בוטן מסתובב.
במערכות בינריות אחרות, אחד השכנים הוא כוכב רגיל ולידו נמצא שכן קטן בעל כבידה חזקה מאוד, כמו חור שחור או כוכב ניטרונים, ששואב ממנו גז. במצב כזה המערכת מקבלת צורה של מעין משפך של גז, שנופל מהענן שהיה פעם כדור לתוך השכן הכבד ממנו.
אם כך, כמו ברוב התהליכים באסטרופיזיקה, הצורה של כוכב נקבעת תמיד לפי כוח המשיכה, שנוטה לדחוס את הכול לתוך המרכז. אם כוח המשיכה סימטרי, כמו בכוכב בודד, הצורה תהיה כדור כמעט מושלם, שמושפע רק מעט מהסיבוב של הכוכב והשדות המגנטיים שלו. אם כוח המשיכה מושפע מכוכב שכן, הצורה תיקבע על פי המשיכה המשותפת של שני הגופים.
