מה גורם לרמת גלוקוז גבוהה בדם, ומדוע הוא מזיק כל כך?

כמה סוכר תרצו בקפה? או בתה? וכמה סוכר תרצו בדם? לתשובתכם עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת. הגוף שלנו אוהב וצריך סוכר כמקור אנרגיה זמין ומהיר. סוכר הוא מקור האנרגיה המועדף על המוח, ובלעדיו היכולת הקוגניטיבית שלנו עלולה להיפגע – תוצאה שלבטח כבר יצא לכם לנסות ולמנוע במסעות חיפוש אחר קוביית שוקולד בבית או בעבודה. אך כמו כל דבר בחיים, גם כאן מוטב לא להגזים. עודף סוכר הוא עסק מסוכן, וכאשר כמות גדולה של סוכר מסתובבת בדם, היא עלולה לגרום שרשרת נזקים בלתי הפיכים.

מהשולחן לאינסולין

הסוכר העיקרי שהגוף שלנו צורך הוא גלוקוז, מולקולת חד-סוכר עתירת אנרגיה. גלוקוז נמצא כמעט בכל דבר שאנו אוכלים, מהסוכר הלבן שבממתקים, דרך לחם ומאפים אחרים וכלה בבשר, בפירות ובירקות. חד-סוכרים כמו גלוקוז נקשרים זה לזה ויוצרים מולקולות גדולות יותר, ובהן שרשרות ארוכות ולעיתים מסועפות הנקראות רב-סוכרים – למשל עמילן. הדו-סוכרים והרב-סוכרים שבמזוננו מפורקים במערכת העיכול ליחידות החד-סוכריות המרכיבות אותם, ואלו מועברות לדם. לפיכך, כאשר אנו אוכלים, ריכוז הגלוקוז בדם עולה.

מהדם, הגלוקוז נכנס אל תוך תאי הגוף. בכך מסייע ההורמון אינסולין, המיוצר בלבלב ומופרש ממנו כאשר אנו אוכלים. בתגובה לאינסולין, תאי הגוף בונים חלבונים המתפקדים כמשאבות גלוקוז, וכך קולטים יותר גלוקוז מהדם ומורידים את ריכוזו לרמתו הרגילה. הגלוקוז שנכנס לתאים משמש כמקור אנרגיה או כאבן בניין לחומרים חיוניים לתא, כגון DNA, RNA וחלבונים.

היפרגליקמיה, סוכרת וסכנותיהן

כל פגיעה במנגנון הייצור וההפרשה של ההורמון אינסולין פוגעת ביכולתם של התאים לספוג גלוקוז כראוי. כתוצאה מכך הגלוקוז מצטבר בדם, מצב הנקרא היפרגליקמיה, ועלול להוביל לסוכרת. מחלת הסוכרת מתאפיינת בחוסר יכולת של הגוף לנצל את הגלוקוז שהוא מקבל במזון, אם מפני שאיבד את יכולתו לייצר אינסולין (סוכרת מסוג 1) או מפני שהתאי הגוף אינם מגיבים עוד לאינסולין המופרש (סוכרת מסוג 2). התוצאה היא מצב כרוני של רמות סוכר גבוהות בדם, שעלול להיות מסכן חיים.

ההשלכה המיידית של עודף גלוקוז בדם היא פגיעה במאזן האוסמוטי של הגוף וזליגת מים אל כלי הדם. אוסמוזה היא תהליך המתרחש כאשר שתי תמיסות בעלות ריכוז מומסים שונה מופרדות זו מזו בקרום חדיר למחצה. הממס, בדרך כלל מים, נע דרך הקרום מהתמיסה הדלילה אל המרוכזת, עד להיווצרות איזון ושוויון בריכוז המומסים משני צידי הקרום. בהיפרגליקמיה, ריכוז הגלוקוז הגבוה בדם גורם לתנועה של מים מתאי הגוף אל כלי הדם. כניסת המים המוגברת מפעילה כוח על דפנות כלי הדם, וכך מעלה מאוד את לחץ הדם ולפיכך גם את הסיכון להתקפי לב ולשבץ.

ללא טיפול הולם בעודף הגלוקוז בדם, חוסר האיזון האוסמוטי עלול לגרום לנזק רב לרקמות, עקב פגיעה בשלמותן של דפנות כלי הדם ויצירת שטפי דם בגוף. הרס כלי הדם ברשתית ובקרנית עלול להוביל  לעיוורון, אחת מהתוצאות החמורות של מחלת הסוכרת. הרס זה מלווה לרוב בתגובה חיסונית חזקה ובדלקת, המחריפות את הנזק הנגרם לעין ומאיטות מאוד את קצב החלמתה.

היפרגליקמיה גורמת גם להחלשה של מערכת החיסון, ולכן מעלה את הסיכון לזיהומים חיידקיים בגוף. מחקרים הראו כי תגובות בין גלוקוז לחלבונים בדם יוצרות תוצרים המעכבים את פעילות מערכת החיסון ומשבשים את יכולתה לזהות גורמים זרים. נוסף על כך, נראה כי היפרגליקמיה פוגעת בשלמות המחיצה בין תאי המעי לתוכן חלל המעי, וכך מאפשרת לחיידקים אשר חיים במעי לפלוש לתוך הגוף ומעלה את הסיכון לזיהומים במערכת העיכול.

אנרגיה חלופית, השלכות הרסניות

עודף המים שעוזב את הרקמות דרך הדם מסיים את דרכו בכליות, המסננות את הדם ויוצרות שתן. מסיבה זו היפרגליקמיה כרונית מתאפיינת בהשתנת-יתר ובתחושת צמא תמידית, שבעזרתה הגוף מנסה לפצות על אובדן המים.

אך מעבר לשיבוש מאזן המים בגוף, היפרגליקמיה פוגעת באספקת האנרגיה של התאים: הגלוקוז מצטבר בדם, אינו נכנס לתאים והם אינם יכולים להשתמש בו לצורכי בנייה והפקת אנרגיה. אנשים רבים הסובלים מהיפרגליקמיה ומסוכרת חשים, לפיכך, עייפות כרונית.

בשל המחסור בגלוקוז, התאים נאלצים לנצל מקורות אנרגיה חלופיים, כגון שומנים וחלבונים – שפירוקם יוצר תוצרי פסולת נוספים. בתהליך פירוק החלבונים ואבני הבניין שלהם נוצר חומר הנקרא שתנן (אוריאה). פירוק שומנים יוצר מולקולות המכונות גופי קטון, ובהן גם אצטון, שאפשר לזהות את ניחוחו האופייני בנשימתם של סובלים מהיפרגליקמיה. הכליות נאלצות לפנות מן הגוף את כל המולקולות האלו, אך כמותן הגדולה, וכן המאזן האוסמוטי המעורער בגוף, מקשים על הכליות ובסופו של דבר עשויים לשתק כליל את פעילותן. הפירוק המוגבר של שומנים וחלבונים גורר ירידה חדה במשקל ובחוזק הגוף של החולים.

גלוקוז הוא גורם חשוב בהרכב הכימי של גוף האדם, אך יותר מדי ממנו עלול להוציא את גופנו מאיזון. בעולם עשיר בסוכר עלינו להקפיד על תזונה מאוזנת, שלא תכביד על המנגנונים הפיזיולוגיים הפועלים בלי הרף כדי לוודא שגופנו מתפקד כראוי.

 

3 תגובות

  • נועם

    צריכת סוכר מרובה

    תודה על הכתבה המעניינת והחשובה. יש פן שהייתי שמח לקבל עליו הרחבה.
    הכתבה עוסקת במצב של מחלת סוכרת.
    אך מה קורה לאדם בריא שצורך הרבה סוכר? האם הוא עלול לחלות בשל כך בסוכרת, ואם כן כיצד?
    ואם לא חלה בסוכרת, האם עצם הצריכה הרבה של הסוכר יוצרת בעיות בריאותיות? (בכתבה רמוז שכן, אך לא ברור).
    ומה ההבדל בין צריכת מאכלים שונים המכילים רב-סוכרים לבין צריכת סוכר לבן? מדוע השני בעייתי? תודה רבה

  • אוהד זיס

    סוכרת היא לא בהכרח מצב

    סוכרת היא לא בהכרח מצב שנולדים איתו. סוכרת שעוברת בתורשה היא בדרך כלל סוכרת מסוג 1 אך סוכרת מסוג 2 בהחלט יכולה להירכש במהלך החיים בגלל צריכה מוגברת של סוכר. במצב זה תאי הגוף עלולים לפתח עמידות לאינסולין שמופרש בתגובה לסוכר ולכן ליצור מצב של היפרגליקמיה כרונית.
    כפי שכתוב בכתבה, צריכה מוגזמת של סוכר יכולה לגרום לבעיות בריאות רבות כמו לחץ דם גבוה למשל.
    מבחינת רב-סוכרים לעומת סוכר לבן, טכנית אין ממש הבדל שכן הגוף עדיין מפרק את כל הסוכרים האלו לחד-סוכרים מהם הם מורכבים. לכן, כאשר אוכלים לחם או שוקולד בעלי אותה תכולת סוכר, ריכוז הגלוקוז בדם יעלה באופן זהה. עם זאת חשוב לזכור שצריכה של רב-סוכרים, כמו לחם או תפוחי אדמה, בעלי ערך תזונתי גבוה בהרבה משל סוכר פשוט בגלל שהוא מכילים מעבר לסוכר גם חלבונים, שומנים וכו'.

  • נועם

    האם הדיבורים הנפוצים על כך

    האם הדיבורים הנפוצים על כך שפחמימות מורכבות עדיפות מפחמימות פשוטות, ועל כך שסוכר לבן מעובד הוא בעייתי מבחינה בריאותית - הן שגויות?
    האם זה קשור לקצב העליה של רמת הסוכר בדם במזונות שונים?
    (נדמה לי שהייתה בשנה האחרונה כתבה בדוידסון על נזקי הסוכר הלבן, והמסקנה הייתה שלא צריך להגזים בסכנותיו אבל הוא בהחלט בעייתי) תודה רבה.