אנשים מבוגרים רבים לוקחים אספירין באופן קבוע, כטיפול מונע לשבץ מוחי מקריש דם. הבעיה היא שלפעמים הוא עלול לגרום בעצמו לשבץ מסוג אחר, דימומי – ולא פשוט למצוא את האיזון הנכון בין סיכוי לסיכון
מזה שנים רופאים נוהגים להמליץ לאנשים שנחשבים בסיכון להיווצרות קרישי דם, לקחת באופן קבוע אספירין. הטיפול המניעתי מבוסס על כך שבין היתר האספירין מפריע לטסיות הדם להתחבר ולהיקרש. קרישים עלולים לגרום חסימות בכלי דם, התקפי לב, אירועי שבץ מוחי ובעיות רפואיות נוספות, כך שלמניעתם יש חשיבות רבה.
הסיכון לשבץ מוחי עולה עם הגיל, אולם קיימים גם גורמי סיכון נוספים, ובהם עישון, חוסר פעילות גופנית, סוכרת ועוד. 90 אחוז מאירועי השבץ נובעים מקריש דם שנסחף למוח וחסם את זרימת הדם לאזור כלשהו ברקמת המוח. אירוע כזה, שנקרא שבץ איסכמי, עלול לפגוע פגיעה קשה בתפקודו של החולה ולשבש יכולות חיוניות כמו הליכה, תנועה, דיבור, קריאה, חשיבה ונשימה, עד כדי מוות. שאר האירועים הם שבץ דימומי, שמתרחש כשאחד מכלי הדם במוח נפרץ ודם דולף ממנו לתוך רקמת המוח. שני סוגי השבץ גורמים נזקים זהים, אבל השבץ האיסכמי הרבה יותר נפוץ מהשבץ הדימומי ולכן בדרך כלל נזהרים ממנו יותר.
אספירין מפריע לקרישת הדם, ומאחר שמנגנון הקרישה נועד לעצור דימומים, התרופה הנפוצה עלולה להחמיר את הנזק שנגרם משבץ דימומי. אולם כיוון שהשבץ האיסכמי נפוץ יותר, נהוג להמליץ על נטילת אספירין כטיפול מונע לו, בהנחה שהתועלת במניעתו עולה על ההגברה בסיכון לשבץ דימומי.
הבעיה היא שאספירין לא רק מגן על המוח ועל הלב מקרישים, אלא מונע היווצרות קרישים בכל מקום בגוף שמתרחש בו דימום. לכן אנשים שמקבלים אספירין נוטים לפתח דימומים תת-עוריים יותר מאלה שלא משתמשים בו, וההחלמה שלהם איטית יותר. הבעיה האמיתית היא כשדימומים כאלה מתרחשים במוח, למשל בעקבות חבלה בראש. מדובר באיזון מורכב מאוד. מצד אחד, בגיל מתקדם הנטייה ליפול עולה, ואיתה עולה גם הסיכון לחבלות ראש שעלולות לפגוע בכלי דם במוח. מצד שני, זיקנה מעלה גם את הנטייה לפתח שבץ בעקבות קרישי דם.
אספירין מונע היווצרות קרישי דם, האחראים ל-90 אחוזים ממקרי השבץ המוחי. קריש חוסם כלי דם | MattL_Images, Shutterstock
במבחן המציאות
מחקר גדול שפורסם השנה בכתב העת הרפואי JAMA העמיד במבחן את תרומת האספירין למניעת שבץ מוחי. הממצאים מציבים סימן שאלה מעל השימוש בו ללא צורך רפואי מיידי כגון טיפול במחלת לב ידועה. במחקר השתתפו 19,114 נבדקים מבוגרים. חציים קיבלו אספירין מניעתי, כלומר ללא גורמי סיכון פרט לגיל, והנותרים קיבלו תרופת דמה חסרת ערך רפואי (פלצבו). כל המשתתפים היו מעל גיל 65, ללא רקע קודם של מחלות לב או שבץ מוחי, שכן מי שכבר סבלו מאירוע לב או מוח קודם עשויים להזדקק לאספירין כחלק מהטיפול השוטף בהם – ולא למניעה. המעקב אחרי כל משתתף או משתתפת נמשך בין 3.6 שנים ל-5.7 שנים.
הממצאים העלו כי בקבוצת מקבלי האספירין אומנם היו פחות מקרי שבץ מוחי לעומת קבוצת הביקורת, אולם ההבדל היה קטן ולא משמעותי מבחינה סטטיסטית: 166 מחברי קבוצת הביקורת (1.7 אחוז) חוו שבץ איסכמי בתקופת הניסוי, לעומת 146 משתתפים בקבוצת מקבלי האספירין (1.5 אחוז). לעומת זאת, 49 ממקבלי האספירין סבלו משבץ מוחי דימומי בתקופת הניסוי, מול 37 ממשתתפי הקבוצה השנייה, כך שגם כאן מדובר בהבדל קטן ולא מובהק מבחינה סטטיסטית.
שבץ איסכמי (מימין) נובע מחסימת כלי הדם ושבץ דימומי (המורגי) מפריצת כלי הדם. סוגי שבץ מוחי | Pikovit, Shutterstock
אז מה כדאי לעשות?
נכון להיום, ההחלטה על מתן אספירין כטיפול מונע לשבץ מוחי מתקבלת בהתייעצות בין רופאי המשפחה למטופלים. ההחלטה צריכה להביא בחשבון את כלל גורמי הסיכון הקיימים, לרבות גיל, רקע משפחתי של מחלות לב או שבץ מוחי ועוד, ולשקול את יתרונות הטיפול מול חסרונותיו עבור כל אדם ואדם. בנוסף מומלץ תמיד להקפיד על אורח חיים בריא, הכולל בין השאר פעילות גופנית סדירה, אכילה מאוזנת והימנעות מעישון – גורמים שתורמים למניעת מחלות רבות נוספות.
המחקר החדש מעלה ספק נוסף בנוגע לשימוש באספירין כטיפול מונע לשבץ מוחי במטופלים ללא גורמי סיכון פרט לגיל, אולם חשוב לזכור שאספירין לא ניתן רק למניעת שבץ מוחי אלא למניעת מחלות לב וסיבוכים נוספים. על כל פנים, תמיד מומלץ להתייעץ עם רופא או רופאת המשפחה כדי לקבל הנחיות מותאמות אישית.
