מתקנים להפקת מי שתייה ממים מלוחים חיוניים לחיים, במיוחד באזורים מדבריים. אולם אנו חייבים להתחשב גם בהשלכות הסביבתיות שלהם
מתקנים להתפלת מים מותגו בעשורים האחרונים כמושיעי המין האנושי, שיצילו אותנו ממצוקת המים ההולכת וגוברת. היכולת להפוך מי ים מלוחים למי שתייה סיפקה פתרון חשוב לאזורים שסובלים ממחסור במים, כולל ישראל - כיום שליש מאספקת המים הארצית מגיעה ממתקני התפלה. אך מתברר כי הישועה רחוקה מלהיות מושלמת, שכן מחקר חדש במימון האו"ם גילה כי הפסולת שמייצרת תעשיית ההתפלה העולמית עשויה לגרור השלכות משמעותיות עבור הסביבה.
מקורות המים הזמינים לנו נתונים בלחץ מתמשך לספק את הצרכים האישיים, החקלאיים והתעשייתיים של אוכלוסייה גדלה והולכת. תהליכי שינוי האקלים, המביאים עימם מחסור חריף במשקעים ובצורות ממושכות בחלקים מסוימים של העולם, ובכלל זה בישראל, צפויים רק להגדיל את הלחץ הזה. הידלדלות מאגרי המים הראויים לשתייה אילצה את האנושות לבחון מקרוב את האוקיינוסים, שמכסים כשני שליש מפני כדור הארץ ומכילים יותר מ-97 אחוזים מהמים בו, ולהפוך אותם למקור מים חלופי.
טכנולוגיות ההתפלה של מים מליחים הפכו במרוצת השנים להצלחה עולמית מסחררת. כדי שהמים האלה יהיו ראויים לשתייה מפרידים מהם מלחים במתקני התפלה ייעודיים בשיטות שונות, שהנפוצה מביניהן היא האוסמוזה ההפוכה. באוסמוזה רגילה, מים עוברים דרך מחיצה בררנית מאזור שריכוז המלחים בו נמוך לתמיסה בריכוז גבוה. באוסמוזה הפוכה מופעל לחץ מכני גבוה שדוחף את המים נגד כיוון האוסמוזה הטבעית ומוציא אותם מתמיסת מלחים מרוכזת לתמיסה מהולה יותר.
בסוף תהליך ההתפלה נותרים עם שני תוצרים, מים ראויים לשתייה ותמלחת – תמיסת מלח מרוכזת מאוד, שנחשבת פסולת. הערכות מוקדמות הניחו שניצולת הפקת מי השתייה המותפלים תעמוד על כ-50 אחוז, כלומר עבור כל ליטר של מי שתייה ייצרו מתקני ההתפלה ליטר אחד של תמלחת. בפועל, כמויות התמלחת גדולות בהרבה מהצפוי, עובדה שמחייבת בחינה מחודשת של הנושא.
אנרגיה רבה. מערך האוסמוזה ההפוכה במתקן התפלת המים בחדרה | צילום: Science Photo Library
האיום הסביבתי של התמלחת
מחקר עדכני בנושא, שביצע מכון המים, הסביבה והבריאות של האו"ם, התפרסם לאחרונה בכתב העת Science of the Total Environment. על פיו, קיימים כיום בעולם כ-16 אלף מתקני התפלה, שמפיקים יחד כ-142 מיליון ליטר של תמלחת כל יום, לעומת כ-95 מיליון ליטר של מי שתייה נקיים. מכאן שכ-60 אחוז מהמים המליחים שנשאבים להתפלה הופכים בסופו של דבר לפסולת – ניצולת נמוכה משמעותית מהצפוי.
ביקורת רבה נמתחה על תהליכי ההתפלה בשל האנרגיה הרבה שהם צורכים והשפעתם על בריאות הציבור. כעת החוקרים מצביעים גם על פוטנציאל של פגיעה סביבתית. התמלחת מוזרמת ברובה חזרה לים בלי התחשבות בהשפעותיה האפשריות על היצורים החיים בו. בשל ריכוז המלח הגדול, התמלחת צפופה יותר ממי ים רגילים ושוקעת לקרקעית, שם היא יוצרת סביבה מקומית שתנאי המחיה בה קיצוניים.
נוסף על ריכוז המלח הגבוה, התמלחת משוחררת מהמפעלים בטמפרטורה גבוהה. השילוב של שני הגורמים הללו מקטין משמעותית את יכולת המסת החמצן במים. התמלחת נושאת איתה גם מתכות כבדות וכימיקלים אחרים שמשמשים לטיהור מתקני ההתפלה ותחזוקתם, "בריכוזים שעלולים להזיק למערכות האקולוגיות", מסביר אדוארד ג'ונס, מעורכי המחקר. "הדבר עלול להשפיע על שרשרת המזון כולה".
נתון מפתיע נוסף העולה מהמחקר הוא כי יותר מ-50 אחוז מכלל התמלחת בעולם מיוצרת על ידי ארבע מדינות בלבד – ערב הסעודית, כוויית, קטאר ואיחוד האמירויות. המדינות המזרח תיכוניות האלה עשירות בנפט ודלות משקעים, ויכולות להרשות לעצמן מתקני התפלה רבים. ברוב המקרים הן משתמשות בטכנולוגיות התפלה מיושנות ופחות יעילות, ובעיקר התפלה תֶרְמִית שבה מרתיחים מים ים ואוספים את האדים.
פוטנציאל כלכלי. מפעל בבריטניה לטיהור תמלחות והפרדת חומרים כמו סידן ומגנזיום | צילום: Science Photo Library
מפסולת למשאב?
למרות ממצאי החוקרים, יש הטוענים כי הפגיעה האקולוגית משפיכת התמלחת לים זניחה, שכן היא מוגבלת רק לאזורים הסמוכים למתקני ההתפלה. בנוסף, במאמץ לצמצם את הנזק מתקני התפלה רבים, כולל אלה שפועלים בישראל, נוהגים לדלל את התמלחת שלהם במי ים וכך מקטינים את מליחות הפסולת המוחזרת לים. עם זאת, עדיין מדובר בכמות מלח גדולה והשיטה גם לא מונעת את שלל הכימיקלים האחרים שנפלטים מהתמלחת.
משבר המים העולמי הפך את ההתפלה לאופציה אטרקטיבית ביותר לאספקת מים לציבור. אנליסטים חוזים צמיחה של כתשעה אחוזים בשוק ההתפלה עד שנת 2022, ועלייה דומה בייצור התמלחת. לפיכך לא כדאי לזלזל בהשלכות הסביבתיות שעשויות להיות להצטברות התמלחת בים לאורך זמן.
מחקרים קודמים מצביעים כי לתמלחת יש פוטנציאל להיות משאב רב ערך. בין השאר תמיסת המלח המרוכזת מכילה מתכות ומחצבים כגון אורניום, שאפשר לפתח שיטות לכרייתם. בנוסף, אפשר להשתמש בתמלחת לבריכות דגים או להשקיית גידולים עמידים למים מליחים.
"אנחנו מנסים לספק מים איכותיים לאוכלוסיות, בעיקר באזורים צחיחים. אך בו זמנית אנחנו יוצרים עוד בעיה סביבתית", אומר מנסור קדיר, שהיה שותף למחקר. ההיסטוריה האנושית רצופה בפתרונות לבעיות קיומיות עבור בני האדם שיצרו פגיעה חמורה בסביבה ועוררו בעיות חדשות. ראוי שבעתיד הקרוב נחשוב על דרכים לטיפול בזיהום ההתפלה, לפני שיהיה מאוחר מדי.
