הנדידה הסמויה
מן העין

חיות רבות בטבע נודדות ממקום למקום עם חילופי העונות, אם כדי להעביר את החורף באזור עשיר יותר במזון, להביא צאצאים באקלים נוח או למצוא מקורות מים זמינים. בדרך כלל כשמדברים על נדידה אנו חושבים על עופות, או על עדרים גדולים של אוכלי עשב - לאו דווקא על חרקים. רק בתחילת המאה העשרים הכירו חוקרי הטבע בעצם קיומה של תופעת נדידת החרקים, והיא עדיין הרבה פחות מתועדת ונחקרת. הבעיה העיקרית היא שעקב גודלם הזעיר של היצורים הללו קשה הרבה יותר להתחקות אחרי תנועותיהם, לעומת נדידת ציפורים או יונקים. בשנים האחרונות הולך ומתרחב התיעוד של התופעה, ואיתו גם הסימנים לפגיעות מצטברות בה.

נדידת החרקים מרשימה מאוד בהיקפיה, וחרקים רבים צולחים מרחקים עצומים – בוודאי יחסית למידות גופם. עשי בוגונג (Agrotis infusa), למשל, עפים בכל אביב אלף קילומטר, מהמישורים המערביים של מזרח אוסטרליה למערות האלפים האוסטרליים. במערות הללו הם מעשירים את הסביבה הדלה במשאבים בחומרי מזון חשובים, דרך הפרשותיהם שמספקות במצטבר כשבעה טונות של חנקן, וחומרים אורגניים אחרים שמגיעים במותם לטורפיהם. כל אלה מאפשרים לצמחייה באזור לשגשג.

חרקים נמצאים כמעט בכל מקום: על פני הקרקע, בתוך האדמה וגם באוויר שמעליה ובמאגרי המים ברחבי העולם. אובדן משמעותי שלהם יגרור אחריו שינויים רחבי היקף באקולוגיה של כדור הארץ. כבר כעת מסתמן שהשינויים הסביבתיים שמחולל האדם עלולים להוביל לאובדן שכזה: מחקר שנעשה בגרמניה, למשל, מצא שבשלושים השנים האחרונות חלה ירידה של 76 אחוז בכמות (ביומסה) של החרקים המעופפים.  

נדידת החרקים מרשימה מאוד בהיקפיה, וחרקים רבים צולחים מרחקים עצומים – בוודאי יחסית למידות גופם. עש הבוגונג, שעף בכל אביב אלף קילומטר | ויקימדיה, Donald Hobern

הרבה יותר מציפורים

לא כל החרקים המעופפים זוכים מאיתנו לאותו יחס. יש כאלה שאנחנו נרתעים מהם, בעוד אחרים מעוררים בנו עניין רב. בקבוצה האחרונה בולטים במיוחד הפרפרים, בזכות צבעיהם הססגוניים והתבניות היפות על כנפיהם. שני מיני פרפרים, נימפית החורשף (Vanessa cardui) והדנאית המלכותית (Danaus plexippus), מרשימים במיוחד ביכולות הנדידה שלהם. הנימפיות חוצות את מדבר סהרה בדרכן מאפריקה לאירופה ולצפון אסיה ובחזרה, והרחק מערבה משם הדנאיות נודדות בהמוניהן בין מקסיקו למרכז ארצות הברית ומזרחה.

המעקב אחרי מעוף החרקים נעשה פשוט יותר ויותר בזכות טכנולוגיות חדשות, ובראשן פיתוח המכ"ם האנטומולוגי המאפשר לנטר להקות חרקים גדולות. יחד עם שיטות נוספות לאיסוף מידע, כגון מדע אזרחי שנעזר בציבור הרחב לאיסוף נתונים על תפוצת חרקים באזור מגוריהם, אפשר להבין את היקפה של תופעת נדידת החרקים ולחקור אותה. מדידות שנתיות מעידות כי משקלם הכולל של החרקים הנודדים מבריטניה לבדה בחודשי הסתיו גבוה פי שבעה מזה של כלל הציפורים הנודדות באותו פרק זמן באזור הזה. טריליוני חרקים, במשקל כולל משוער של 5-2 אלפי טונות, נודדים על פני שטח של 70 אלף קמ"ר.

חרקים מאכלסים מגוון בתי גידול, והשפעתם מתפרסת על רבים מהיבטי חיינו. לא פעם אנו נוטים לשכוח את החשיבות האדירה של היצורים הזעירים בעולמנו: החרקים אחראים למשל באופן כמעט בלעדי על שירותי ההאבקה בטבע וגם בגידולים חקלאיים, ובלעדיהם צמחים בעלי פרחים לא יכלו להתרבות. 

חרקים אחראים באופן כמעט בלעדי על שירותי ההאבקה בטבע וגם בגידולים חקלאיים. אילוסטרציה של האבקה בעזרת חרק | grayjay

חרקים נודדים מפיצים את אבקת הצמחים למרחקים – עשים באוסטרליה תועדו נושאים אבקה למרחק של 1,500-500 קילומטר מצמחי האב. בספרד תיעדו חוקרים התאוששות של מין פרחי סיגליות (Viola cazorlensis), שהיה בסכנת הכחדה, בזכות מאביקיו הרפרפים שסייעו להגדיל את המגוון הגנטי שלו.  נדידת החרקים עשויה להועיל בהפצת גֵנים מצמח לצמח, למשל כדי לעזור להם להתמודד עם תופעות כמו יובש, שמתגברות בעקבות שינויי האקלים - והבנת הדינמיקה של הנדידה חשובה גם כדי להבין את דרכי ההתמודדות הללו. 

לצד החרקים המועילים לאדם נודדים לא פעם גם מינים פחות רצויים מבחינתנו, למשל זבובים, יתושים וחרקים מזיקים אחרים. מחקר חדש עקב אחרי מיני החרקים שעברו בזמן נתון באזור שמשמש צוואר בקבוק לנדידת חרקים בהרי הפירנאים. האקולוגים ויליאם הוקס (Hawkes) וריצ'רד מאסי (Massy) תיעדו את ההגירה ההמונית השנתית של חרקים בגובה פני הקרקע באמצעות מצלמות, רשתות ומלכודות חרקים, במטרה לכמת ולזהות את מיני החרקים הנודדים. הם מצאו כי 90 אחוז מהנודדים היו חרקים מאביקים, אך בתוך עשרת האחוזים הנותרים היו לא מעט מינים מזיקים, לצד אחרים שמועילים בדרכים אחרות – למשל רחפן המרמלדה (Episyrphus balteatus) וזבוב האופיודס הנודד (Eupeodes corollae). "שני המינים האלה לבדם אוכלים בבריטניה בין שישה לעשרה טריליון כנימות בשנה", הסביר הוקס בראיון לאתר Nautilus.

חוקרים עקבו אחרי מיני החרקים שעברו בזמן נתון באזור שמשמש צוואר בקבוק לנדידת חרקים בהרי הפירנאים. אחד מהחרקים שנמצאו במחקר, רחפן המלמדה, במעבר ההרים | Will Hawkes

שינויים בהרגלי הנדידה

חקר נדידת החרקים יכול לסייע לנו להבין איך יוכלו מינים רבים לשרוד לאורך זמן, למרות שינויי האקלים העולמי שמסכנים את המשך קיומם. חלק ממיני החרקים לא רק נודדים למרחקים עצומים, אלא אף מחליפים דורות שלמים במהלך מסעותיהם. למשל, נקבות זבובי הרחף מטילות את ביציהן בספרד ואז מתות. צאצאיהן יעבירו חלק ניכר מחייהם במסע צפונה עם בוא האביב.

במקומות רבים בעולם משתמשים בחרקים כסמנים לקיומו מגוון מינים בריא. גם מבחינה זו, הירידה בכמות החרקים הנודדים מדאיגה מאוד. האם חלקם ירפו מאורח החיים הנוודי ודפוסי הנדידה שלהם ייעלמו לפני שנספיק לתעד אותם? כבר עתה ידוע שחרקים מסוימים שינו את טווחי הנדידה שלהם בעקבות שינויי האקלים. מי יודע אם יש חרקים אחרים שחדלו לגמרי לנדוד, או שנעלמו, ומה יהיו ההשלכות הסביבתיות של תהליכים כאלה.

אחת הבעיות הגדולות בחקר נדידת החרקים הוא הצורך באנשי מקצוע שיגדירו את החרקים שנלכדים במהלך המעקב אחריהם. "הייתי רוצה שכולם יאהבו חרקים וישימו לב אליהם", אומר הוקס, אך לדבריו אפילו בקהילת המדענים אין רבים שמתעניינים בנדידת היצורים הקטנים.

כל זה מצער מאוד. חרקים הם מקור מרכזי לתרכובות חנקן הנחוצות לצמחייה ומזון לבעלי חיים אחרים; הם מאביקים צמחים, מלמדיו על תפקוד המערכות האקולוגיות, מדבירים מזיקים ותורמים במגוון דרכים נוספות לתפקודה של סביבה בריאה ומגוונת. שימורם מציב לפנינו משימה כבירה, בהתחשב בכמות החרקים בעולם ובמגוון המינים שלהם. אירועי מזג אוויר קיצוני, זיהום אוויר, וכן הדברה מופרזת בחקלאות, מציגים איומים גדולים וכבדים על היצורים הקטנים והעדינים שחיים לצידנו.